סיון פניני: הרשתות החברתיות הן הווג החדש

עמית: בוקר טוב סיון 🌻 מה שלומך?

סיון: בוקר אור עמית. במציאות הסוריאליסטית המלחמתית, צריך לפחות שעה לתשובה לשאלה הזאת… בואי נגיד שאני נאחזת במה שבשליטתי, ומנסה להרים תדרים דרך אופנה ועשייה

עמית: וואו. איזה פתיח… הלוואי ויחדלו התשובות האלו כבר. ננסה בשיחה שלנו טיפה לברוח למציאות חיים שעשויה להיות נורמלית. ספרי לנו מי את?

סיון: ממש! אז אני סיון פניני, מרצה, מגישה בטלוויזיה, יוצרת תוכן, חוקרת וסוקרת אופנה והשפעותיה כצייטגייסט (רוח הזמן) לתקופה, עם תאווה אופנתית בלתי מתנצלת

עמית: איך הכל התחיל? מאיפה מגיעה תאווה כזו?

סיון: אני זוכרת שהזיכרון הראשון בתודעה שלי הוא שאני קנבס, ואופנה היא מכחול שדרכה אני משפריצה את משנתי לעולם. אמא שלי היקרה מכל הייתה תופרת בלילות לחברות, והייתה איקונית בעצמה (אני באובססיה על איקוניות אופנה והשפעתן), כך שנולדתי לתוך עולם שבו לאסתטיקה הייתה חשיבות גדולה

סיון: כבר בכיתה ג׳ היה לי ספר אדום שבו עיצבתי קולקציות, ואחרי טיול בת מצווה לארצות הברית ידעתי שאני חייבת ללמוד אופנה בניו יורק. כמובן שקארי בראדשו חיזקה את ההחלטה. חייתי שמונה שנים בעיר הגדולה, שבהן סיימתי תואר ראשון בעיצוב אופנה ב־FIT. לאורך השנים זכיתי בהרבה מאוד פרסים שבעזרתם קניתי את השאנל הראשון שלי.

מגיל 12 חלמתי על תיק שאנל! אז, בילדות, לא הבנתי כמה הוא סימבול לתהליך של שחרור נשים מכבלי דיכוי ואפליה. קוקו שאנל יצרה את תיק 2.55 שפרץ דרך עם ידיות על הכתף וכתוצאה נשים יכלו לנוע בחופשיות

עמית: ואחרי הלימודים?

סיון: בתום הלימודים זכיתי לעשות סטאז׳ יוקרתי אצל אוסקר דה לה רנטה. זו היתה חוויה, חלום לכל מעצבת. כבר בניו יורק הבנתי שאני רוצה לחזור לישראל וב־2010 התחלתי בלוג אופנה. כתבתי גם בעברית וגם באנגלית, על המסלול האורבני של חיי. ביל קנינגהאם האגדי בעצמו צילם אותי פעם אחת כשפיזזתי ברחובות ניו יורק, וזה נתן לי את הפוש לכתוב ולצלם את עצמי ובעצמי. ההפיכה של הסטריט סטייל להשפעה אופנתית הייתה אז בשיאה.

אופנה היא הרבה מעבר לבחירה אסתטית גרידא; היא שפה חיה, רבת־רבדים, המשמשת כלי לביטוי אישי, למאבק רעיוני ולמהפכה סגנונית, תרבותית ופילוסופית

הבנתי כבר אז שהתשוקה האמיתית שלי היא אופנה ככוח נרטיבי, ושפחות מעניין אותי לעצב, אלא לחקור, להתעמק ולסקר. ביקרתי בכל שבועות האופנה, פגשתי את אנה וינטור, אנדרה לאון טאלי, שרה ג׳סיקה פרקר – וחלקתי את החוויות בבלוג שהפך לוויראלי מאוד. כשחזרתי לארץ כבר היה לי קהל, קהילה.

דרך הבלוג הגיעה גם ההצעה הראשונה לטלוויזיה, אז הבנתי כמה אני אוהבת את הבמה, להגיע לאנשים במסות. להרים דרך אופנה

עמית: סיפור של יזמות אמיתית, מימוש של תשוקה. מה היתה הבמה הראשונה בטלוויזיה?

סיון: השתתפתי בתכנית המצויינת פאשן.נט בהנחיית שי לי שינדלר בערוץ האופנה. היא עסקה בכל מה שחדש באופנה ברשת. התחלתי עם פינה שבועית אחת שגדלה במהרה לדו־שבועית.

עשיתי הכול – הייתי גם התחקירנית וגם אמונה על הוויזואליה. סיקרנו תופעות ומגמות אופנתיות ומגמות. התוכן היה בועט וסופר אינטליגנטי. אני זוכרת שפעם עצרה אותי מישהי ברחוב בתל אביב והראתה לי בפנקס שהיא כתבה תובנות מהפינה שלי. נמסתי. הבנתי שזה ייעודי

עמית: הכי כיף שמזהים אותך על העשייה שלך. אני חייבת להודות שאנחנו נפגשות לא אחת באירועי אופנה. את בולטת בנראות ובהופעה שלך. את ממשיכה לחיות את ערבי הגאלה והמסיבות בעיר הגדולה. זה סטייטמנט? זו השפה?

סיון: בדיוק ככה! מאז ומעולם האמנתי, וכך אני גם חוקרת ומרצה, שאופנה היא הרבה מעבר לבחירה אסתטית גרידא; היא שפה חיה, רבת־רבדים, המשמשת כלי לביטוי אישי, למאבק רעיוני ולמהפכה סגנונית, תרבותית ופילוסופית. דרך הבגד אנחנו מספרים סיפור, מעבירים עמדה, ולעיתים – גם משנים תודעה.

בחלום שלי כולן פה יתלבשו כל יום כאילו הן בדרכן לאירוע. למה בעצם לא להתלבש כך ביום יום? מכאן גם נולד הצורך בהפקת האופנה שתפרתי

נוכחות נשית מעוררת השראה

עמית: ספרי על הפקת האופנה. מה קרה שם?

סיון: וואו, את מוכנה? ✨ צילמתי הפקת אופנה חדשה, עוצמתית וסוחפת, שנולדה מתוך רצון עמוק להאיר את הזרקור על יצירתן של מעצבות מקומיות מוכשרות, דווקא בתקופה זאת. כל אחת מהן מביאה קול ייחודי, שפה עיצובית מובחנת ונוכחות נשית מעוררת השראה בזירה היצירתית המקומית וגם הבינלאומית.

עם כל השבנג של איפור, שיער, צילום, לוקיישן (בחרתי את האמניות הכי בסט בתחומן – אלינור ברש המאפרת ואורפז דרידן מעצבת שיער; וכמובן העדשה הפסיכית של הצלם סאן רובין), צילמנו במלון בובו מרשת מלונות בראון – פריז פינת תל אביב.

דווקא בעידן הדיגיטלי שבו גם אני יוצרת תכנים אופנתיים עם הפון, ודווקא בגלל שאני לא דוגמנית אלא יוצרת עם תשוקה אופנתית בוערת, רציתי לתפור הפקה שתתן ריאליזם לפנטזיות אופנתיות. במניפסט שלי אני רוצה לנרמל את בגדי האירועים לחיי היום יום

מצולמת בהפקה: אני! לובשת פיסים של שחר אבנט – פיה אמנית אופנתית שמורידה לי דמעות עם היופי והכישרון שלה; שמלה מקולקציית הגמר בשנקר של קרולינה דרוקר – מעצבת מחוננת בקונסטרוקציה ופנטזיה; אילנה ביבי – מעצבת שמלות כלה וערב, שמגשימה את כל החלומות הגרנדיוזים שלי; יעל ברק (יולקה) – גם היא בוגרת שנקר, יוצרת בועטת, אוונגרדית וקיסרית השמלות השחורות הקטנות; תכשיטים חלומיים של סברובסקי ונעליים של לאפייט איטלי

עמית: למה את מדגמנת?

סיון: דווקא בעידן הדיגיטלי שבו גם אני יוצרת תכנים אופנתיים עם הפון, ודווקא בגלל שאני לא דוגמנית אלא יוצרת עם תשוקה אופנתית בוערת, רציתי לתפור הפקה שתתן ריאליזם לפנטזיות אופנתיות.

רוב ההודעות שאני מקבלת בשוטף הן בקשות להמלצות לבגדים לאירועים. במניפסט שלי אני רוצה לנרמל את בגדי האירועים לחיי היום יום

עמית: ולאן ההפקה מיועדת?

סיון: קודם כל לרשתות החברתיות שהיום הן הווג החדש. זהו כלי הפצה פנומנלי. רציתי לתת השראה לנשים שעוקבות אחריי ובמה למעצבות. אני מבינה שיש לי כוח, אבל המילה שאני הכי שונאת היא ״משפיענית״ (פליז תמצאו מילה חדשה). אני כל הזמן חושבת איך להשתמש בכוח הזה בחוכמה ובצורה אחרת. וכן, הסושיאל גרם לגלובליזציה אופנתית מופלאה

עמית: סליחה על השאלה הישראלית כל כך – זה מתורגם להכנסה?

סיון: בעבר התפרנסתי בעיקר מקמפיינים בסושיאל. היום אני מתפרנסת גם מהם אבל בעיקר מהרצאות. זו דרך לא פחות מספקת מהטלוויזיה לפגוש את הקהל ישר בלייב אחרי ההרצאה, לקבל פידבקים שנגעתי בהן ועוד סופרלטיבים. זה ממכר.

בסושיאל, הקהל העיקרי שעוקב אחריי הן נשים בנות 30-60 (ויש גם צפונה, בעיקר קהל נפלא שמגיע מהטלוויזיה). הדי.אן.איי שלי מובהק ועקבי ואני בוחרת בפינצטה מותגים לעבוד איתם. אחרת זה לא עובד.

כשזה אורגני זה השיחוק המזוקק. לדוגמה עם נעלי לאפייט, ששנים אני נועלת אותן, ותמיד הייתי ממליצה ומתייגת; ואז נוצרו בינינו יחסי עבודה ארוכי טווח – ווין ווין

עמית: ועוד שאלה של פולניות… איך בני הבית מתייחסים לעיסוקים שלך? הם גם בתחום?

סיון: מרשה לך, כפולניה מכל הצדדים ;). זו שאלה טובה, זה הרי עיסוק שהוא לא תשע עד חמש, הוא כבר הרבה מעבר לעיסוק. התקשורת עם הקהל בסושיאל היא כמו אקסטנשן של עצמי, ומאתגר להציב גבולות בעיקר כשהאותנטיות היא שהכי מעניינת.

יש לי שלושה ילדים בנים מתוקים ואהובים ובן זוג שאינו מהתחום. בעבר היו לא מעט חיכוכים. כיום פיתחתי שיטה, אני מתעדת אובססיבית (תמיד הייתי אגב, הרבה לפני הסמארטפונים). אני נוכחת ברגע, מנסה לפחות, ומתקשרת לקהל בדיעבד. יש לי גם חלוקת קשב (וגם הפרעת קשב) מעולה, וזה עוזר

עמית: נותנת זמן איכות למשפחה וזמן איכות לקהילה

סיון: בדיוק

עמית: וכמו שמסיימים ראיון כזה – מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? ואם זה עתידני מדי – איפה תהיי בעוד חמש שנים?

סיון:  מוגשמת, מאושרת חיה בשלום במזרח התיכון (אמן). A girl can dream. ברזולציית העשייה מה שהכי מספק אותי הוא לגעת בקהל, לגרום להם לחשיבה ביקורתית ולהרמה עצמית דרך אופנה. אני רוצה להמשיך להרצות ורוצה תכנית משלי שתעסוק באופנה והשפעותיה (זה כבר בתנור), וגם ללמד גם את הדורות הבאים מניסיוני ותשוקתי