נעם מרזוק // מאבקי צדק מ־א׳ עד ת׳

הספר מאבקי צדק מ־א׳ ועד ת׳ בהוצאת עם עובד מתאר קולות שעלו מתוך העם ולחמו עד לשינוי המציאות הקיימת. הסופרת, תמר ורטה־זהבי, מספרת על מאבקים ללא אלימות וללא ייאוש, ומפיחה בקוראים תקווה ונחמה.

האמיצים שהנהיגו את המאבק ראו משהו שלאדם הפשוט היה קשה אפילו לדמיין. כשמאבק מצליח – זה ניצחון ענק ותמרור אזהרה למי שזלזל בכוח מתעצם של אנשים לקום ולהתנגד עד שהצדק יזרח. אז איך נאבקים בלי אלימות? לשאלה זו יש 22 תשובות בספר, לפי אותיות האלף־בית.

אני נעם מרזוק, מאייר ואמן בטכניקות דיו ומים. בקיץ הקודם קיבלתי הצעה מהעורכת תמר הוכשטטר לאייר ספר על מאבקי צדק מכל העולם. במשך שנים אספה ורטה־זהבי סיפורים של מאבקי צדק וגיבורים שונים שעומדים במרכז יצירותיה הספרותיות. הפעם היא יצרה לקסיקון אופטימי לילדים על מאבקים לא אלימים שהצליחו. הבנתי שנבחרתי לתת חיים לספר שיהיה כמו תרופה לנפש בתקופה סוערת זו – ספר שחוזרים אליו שוב ושוב כדי להאמין בטוב.

במקביל לסיפורים המרתקים מתקיימת עלילה שלמה בין שני גיבורי הספר – דן ותמר בדמות עצמה. דן הוא ילד אתיופי, קופצני ואקרובט מלידה. תמר פוגשת בו יחד עם חושחש הכלבה ומתחילה לספר לו על המאבקים שאספה, כל יום – סיפור חדש.

הבנתי שנבחרתי לתת חיים לספר שיהיה כמו תרופה לנפש בתקופה סוערת זו – ספר שחוזרים אליו שוב ושוב כדי להאמין בטוב

דן הסוער נרגע ומקבל תובנות מהסיפורים שעוזרות לו לפתור תסבוכות בחייו האישיים. הקשר ביניהם נרקם בהדרגה ואנחנו מגלים על משפחתו ועל הרקע מאחורי הכעסים שאגר בבית הספר. תמר מראה לדן שכעס הוא דווקא כוח אפקטיבי – אם משתמשים בו בחוכמה.

למדתי לאייר לספרי ילדים כמעט בכוחות עצמי. בעשור האחרון התרכזתי בדיו ואיתו ניסיתי לבנות את המסרים שלי. אהבתי למשוך כל כלי עבודה לקו משוחרר ולתאר רגעים וטיפוסים מהחיים ומהדמיון שמדברים אליי. אני חושב שכך קרתה הלידה הארוכה של הסגנון שלי.

במהלך העבודה על הספר התמודדתי עם דימויים מלאי דמויות ופרטים. חיפשתי להרגיש שהם חיים ופועלים על הנייר מתוך מטרה משותפת – אתגר לא פשוט. היו איורים שפחות תכננתי וקיוויתי שפסיפס הדמויות יעביר את התמונה שחשתי בבטן.

למדתי לאייר לספרי ילדים כמעט בכוחות עצמי. בעשור האחרון התרכזתי בדיו ואיתו ניסיתי לבנות את המסרים שלי. אהבתי למשוך כל כלי עבודה לקו משוחרר ולתאר רגעים וטיפוסים מהחיים ומהדמיון שמדברים אליי

אני מחשיב את עצמי כמאייר אמוציונלי ובוחר לעיתים לא להבין הכל מראש, כדי לתת ביטוי בזמן אמת לספונטניות של הרישום שלי. האיור הסופי מגיע דרך הסקיצה שאני הכי אוהב. לפעמים יש המון ובכל ניסיון מתחדד אצלי התרגום של המציאות לקו. דוגמה בולטת בספר הן שפרה ופועה (המיילדות שהצילו תינוקות עבריים מגזר דין מיתה של פרעה במצרים) שעברו שמונה סקיצות. לא הנחתי לאיור עד שהתדר התנ״כי וגם המודרני ישתקפו לי בעין.

מלבד האיורים הראשיים, הטקסט מלווה בווינייטות רבות, שדרכן חיפשתי זוויות נוספות לסיפורים; פורטרטים של אישים (רעמסס, גנדי, מנדלה); סיטואציות טעונות כמו אישה מטורקיה שמסרבת לחיבוק מבעלה; נשים כלואות בשמלות קרינולינה חונקות מהמאה ה־18. כל ראש פרק באות חדשה מעוטר באיור של חושחש הכלבה.

פרקים אחדים בספר מתרחשים בזמנים ידועים בעבר הלא רחוק. בפרק על זמרי מחאה של דור הפרחים, לדוגמה, איירתי את ג׳ואן באאז שלחמה ושרה למען שיויון זכויוות בארצות הברית, באווירה סוריאליסטית שבה היא מביטה לאופק עם גיטרה וברקע צועדים המוחים על גבי עננים ורודים.

פרק ד׳ עוסק בהצלת יהודי דנמרק מהנאצים והעברתם בבטחה דרך הים לחופי שוודיה. חיפשתי ליצור איור שיתרכז ברגע אופטימי ויהיה מנותק מתקופת האופל שפקדה את האנושות. בניתי זווית מרוחקת בלב ים של סירות דייג דניות ומתוכן צצות דמויות בסיפון. באותו הפרק, דן ממלמל שאם היהודים היו שחורים – לא היה דרוש להם תלאי צהוב, כי היו מזהים אותם מיד.

נכון אולי לסיים במאבק העבדים השחורים שברחו מאדוניהם מארצות הברית לקנדה (שהיתה חופשית מעבדות). אם העבדים הנמלטים ראו נר דולק בחלון הבית – הם ידעו שדייריו יאכילו ויציידו אותם בבגדים חמים להמשך מסעם. באיור משפחת עבדים יחפים מביטה לנוף כפרי של בתים ובכל חלון נר דולק. האיור השקט, שלא מראה את המארחים בבתיהם, בא לרמוז על האנונימיות והסיכון הרב שלקחו הקנדים טובי הלב.

״מאבקי צדק מ־א׳ ועד ת׳ – איך להצליח לשנות לטובה בלי אלימות ובלי להתייאש״ הוא נר דולק לילדים הצעירים שיקראו בו. תמר בחכמתה מצליחה כבל פרק מחדש להשאיר טעם מתוק של תקווה עם עוצמה. אני אסיר תודה לתמר הוכשטטר העורכת, שסמכה עליי לאורך הדרך שאוביל את העולם הוויזואלי של הספר.