מתסרטים חוויות: הדירה שעיצבו אדוה צינמן ומני הורוביץ

מעבר להגדרות פרוגרמה ״רגילות״ של התאמה לצרכים, לדיירי הדירה שתכננו ועיצבו המעצבים־שותפים אדוה צינמן ומני הורוביץ באחת מערי גוש דן, לא הייתה הגדרה גורפת לגבי העיצוב הרצוי. ״הם ידעו שהם רוצים בית נעים, יפה ואסתטי, שנראה ׳לבוש טוב׳, אבל לא כזה שנסמך על דקורציה״, מספרים צינמן והורוביץ. ״פריטי דקור יוקרתיים או מעודנים מדי שילבישו אותו לא התאימו להתנהלות של משפחה עם ארבעה ילדים קטנים״.

עם אני מאמין בשיח מקדים מעמיק שתכליתו ליצור עיצוב מנומק שדבר בו אינו אקראי, צינמן והורוביץ נוהגים לבנות פרופיל של הלקוחות ולצקת אותו לחלל. ״אנחנו מתסרטים חוויות. כל החשיבה והוויז׳ן שלנו מכוונים לכך שהדיירים ישתמשו ויחוו את תכניו באופן שהכי נכון עבורם ומשקף אותם״.

במסגרת שיח כזה שניהלו עם הדיירים, ציינה בעלת הבית שני דברים שהיו בעלי משמעות מיוחדת מבחינתה: חוויית המגורים בסרט הקוריאני עטור הפרסים ״פרזיטים״, שבו עיצוב החלל הוא שחקן משמעותי שהותיר בה את רישומו; וציור שמן צבעוני שהיה בביתם – יצירה שבה התאהבה שנים אחורה וטרחה להשיגה, למרות שאמנות היא לאו דווקא מתחומי העניין שלה.

הציור אמנם לא שולב בדירה החדשה, אבל הוא והסרט סיפקו לצינמן והורוביץ השראה; רפרנסים לטוויית קונספט התכנון־עיצוב של הדירה, שחללה המרווח נוצר מחיבור מראה של שתי דירות פנטהאוז בפרויקט קבלני. ״תמצתנו וזיקקנו את הרפרנסים שעלו בשיח לפרטי פרטים, שעל בסיסם גובשה שפת העיצוב – מארג אסתטי שנרקם כאינטרפרטציות של מוטיבים ותחושות באמצעות אלמנטים ופריטי ריהוט שמדבררים אותם״.

רצינו למתן ולרכך כמה שאפשר סיטואציה של ציר רצף אורכי שהכתיבה המבניות המלבנית, ולשוות לחלל תחושה של יתר מרחב, תנועה וזרימה. במקביל ביקשנו להחדיר פנימה יותר אור טבעי

השפעת הסרט, לדבריהם, באה לידי ביטוי בבחירת החומרים והאלמנטים הצורניים. ״הכוונה לא הייתה להיצמד לממד האסיאתי באופן מובהק, אלא רק לנסוך את ההרגשה שלו – את התחושתיות העוטפת, את הניקיון והמינימליזם, ואת הפשטות האלגנטית״. השפעת הציור קיבלה ביטוי באמצעות קיר אמנות שמופעו מהדהד אלמנטים שהופיעו בו.

שטח הדירה, המשתרע על פני כ־300 מ״ר, חולק לאגף ציבורי המרכז בשטחו את הפונקציות המשותפות, ולאגף פרטי, שבהתאם לבקשת הדיירים תוכנן כמופרד ומנותק ממנו. את ההפרדה ביניהם מייצר קיר ארוך שהוא חלק ממבניות החלל. משני עבריו נקבעו דלתות כניסה פיבוט לאגף הפרטי, שתוכנן גם כן בחלוקה לשני אגפים: מעברו האחד דלת שמובילה לאגף המכיל את סוויטת ההורים, משרד ושני חדרי ילדים עם חדר רחצה; ומהשני דלת לאגף המכיל סוויטה של הבן הגדול וחדר משחקים.

פלטת החומרים שמייצרת את מסגרת החלל חושפת שפה בהירה, חמה ועוטפת, הנשלטת במידה רבה על עץ אלון וטיח מינרלי מסוגים שונים. העץ מופיע בריצוף הפרקט ובלייסטים תלת־ממדיים, והטיח מופיע באלמנטים שונים, בעיבודים ובגוונים שונים. בתוכה, במינון מדוד, משתלבים חומרים המשמשים באלמנטים ובפריטי הריהוט, דוגמת אבן טרוורטין ביחידת האי שבמטבח ובכיור שירותי אורחים, אבן לבה חלודה בשולחן פינת האוכל, ונירוסטה מוברשת בגופי תאורה.

המבנה המלבני־מאורך של החלל הציבורי והפתחים הקטנים שבו הציבו בפני צינמן והורוביץ אתגרים. ״רצינו למתן ולרכך כמה שאפשר סיטואציה של ציר רצף אורכי שהכתיבה המבניות המלבנית, ולשוות לחלל תחושה של יתר מרחב, תנועה וזרימה. במקביל ביקשנו להחדיר פנימה יותר אור טבעי״.

הקיר מקבל מעמד של גוף תאורה

על מנת להגביר את חדירת האור הטבעי, הועלמו מהחלונות הפונים לחזית הנוף הגליפים (המסגרות החיצוניות וארגזי התריס), כך שהם נותרו כפתחים נקיים. לצד זאת טופלו גם ויטרינות היציאה למרפסת, שעמוד תומך בלתי ניתן להסרה/הסטה חצץ ביניהן. העמוד נעטף בלוחות טיח מינרלי בכל היקפו, ויחד עם הוויטרינות שמשני עבריו, נחתם בשער מבוסס טיח מינרלי בגימור וגון שונים.

קיר ההפרדה הארוך, שבו קבועה גם דלת הכניסה לדירה שהייתה דלתה של אחת הדירות, נוצל באופן יצירתי ביותר – הן במופעו המיוחד והמרשים, והן כאלמנט נגרות פונקציונלי. ״בחשיבה על איזה חיפוי לבחור עבורו נולד רעיון הלייסטים, שבחיבור עם הפרקט שרת את הרצון שלנו לייצר עטיפה לחלל באמצעות חזות מלאה, אחידה ותחושתית.

״ככל שהמשכנו לגלגל את הרעיון הגענו לפתח אותו גם כאלמנט חווייתי באמצעות שילוב תאורה. לצורך זה הסתייענו בנגר וביועץ תאורה, שאיתם ניהלנו תהליך מעמיק של ניסוי ותהייה. הרעיון הלהיב אותנו, אבל היה לנו גם חשש מסוים שזה ייראה גימיקי או משרדי מדי. כדי להסיר חשש כזה, בנינו מוקאפ שאפשר לנו לוודא שזה לא כך, ולהתרשם מהמופע הסופי שבאמת ביטל אותו״.

הלייסטים שמשמשים לחיפוי עשויים עץ מלא בצורניות זוויתית שמקנה להם תלת ממדיות. ביניהם, סמויים מהעין, משתלבים למעלה מחצי ק״מ(!) של פסי לד ו־52 מעגלים חשמליים המתממשקים עם מערכת הבית החכם שהותקנה בדירה, ומאפשרת שליטה מדויקת בעוצמת האור.

ככזה, הקיר מקבל מעמד של גוף תאורה ייחודי, שבשעות החשיכה מפיץ אור רפלקטיבי רך ונעים לעין, וממלא את החלל באווירה עוטפת־מלטפת. כאלמנט פונקציונלי הקיר מכיל בתוכו פונקציות ומעברים סמויים: בר משקאות, חללי אחסון, מעבר לשירותי האורחים, וכאמור גם את דלת הכניסה המוטמעת בתוכו כעין מובלעת.

שימוש בלייסטים כאלמנט חוזר שב ומופיע גם בחדר הרחצה, שבו הוא מפתיע באופן שילובם כמוטות לתליית מגבות; במרפסת שביציאה מחלל המגורים, כשמעבר לפונקציונליות הוא מייצר קשר עם חלל הפנים; וכן בספריית עמודים המהווה מחיצה אוורירית שמגדירה את פינת הטלוויזיה, תוחמת אותה כאזור בפני עצמו במרחב החלל מחד, ומאפשרת לקיים דרכה קשרי עין ישירים עם אזוריו האחרים מאידך.

החלון שבאזור זה משתלב בתוך קיר נגרות שעוצב כקומפוזיציה של ריבועים המייצרת עניין אסתטי, ואזכור של הממד האסיאתי מגולם כאן בשלוש יצירות אמנות שנעשו בטכניקות יפניות עתיקות, שעליהן חתומה האמנית שיאן רוז בן סירה.

עניין יצירתי מיוחד תורם לחלל קיר האמנות, ששולב בו בהשראת הרפרנס שסיפק הציור. המוטיבים הצבעוניים שהופיעו בו תורגמו בהפשטה מונוכרומטית לצורות גיאומטריות שנוצרו על ידי שימוש בגבס, תוך גריעה ועיבוי המשווים לפני השטח חזות תלת ממדית. מעבר לאסתטיקה המיוחדת של חזותו, את הצורות המעוגלות־מקושתות שבו, אימצו צינמן והורוביץ כקו מנחה ליצירת התנועה והזרימה שחתרו לשוות לחלל הצר והארוך: ״הן היוו נקודת מוצא לעיצוב אלמנטים שונים ולבחירות פריטי הריהוט״.

את אזור המקלחון יצרנו גם כסאונה רטובה, שעל פי תקן צריכה להיות סגורה ובגובה מסוים. היות והתקרה בחלל גבוהה יותר מהתקן, הגגונים הנמיכו אותה וסיפקו פתרון טכני למגבלת הגובה

כך הם לדוגמה, קווי העיצוב המעוגלים־רכים של הספה, הכורסאות והשטיח שבפינת הישיבה, שולחנות צד, שולחן האוכל, הכיסאות שצוותו אליו וגוף התאורה שמדמה ענן שמרחף מעל. במטבח מגלמים את התנועתיות האופן שבו תוכננו יחידת האי שבמטבח וגוף תאורה שכמו בוקע ממנה.

היחידה עוצבה כקוביית אבן טרוורטין שאליה חובר דלפק בר מרחף, וגוף התאורה הפיסולי משלב מוטות נירוסטה וגלילים מפרספקס פריזמטי. ״שני האלמנטים מייצרים בדרכם את תחושת התנועה המבוקשת. הבר המרחף כאלמנט שמזמין זרימת תנועה מעגלית סביבו; וגוף התאורה כאלמנט המהדהד בעיצובו מובייל שמעצם הווייתו נקשר לתנועתיות״.

ביחידת ההורים, המבודדת יחסית ובמתכוון מחלליו האחרים של האגף הפרטי, מחפה את קיר גב המיטה טפט קש בדיגום השואב השראה מגיאומטריות אסיאתיות. ״הוא נבחר בעקבות השיח על הסרט והיה אחד האלמנטים הראשונים שנבחרו לפרויקט ושממנו יצאנו לשאר מרכיבי העיצוב״, מסבירים צינמן והורוביץ.

הדהודים אסיאתיים נוספים בחלל הן מנורות מנייר אורז, ספסל רצפתי, גגונים מדורגים שנבנו מעל המקלחון שבחדר הרחצה ואמבט פרי־סטנדינג שבחדר, כשהמופע שנוצר מאופן בנייתם מהדהד מבנה של פגודה. הגגונים מחופים בטיח מינרלי מסורק ושילובם מגלם הפיכת בעיה להזדמנות עיצובית.

״את אזור המקלחון יצרנו גם כסאונה רטובה, שעל פי תקן צריכה להיות סגורה ובגובה מסוים. היות והתקרה בחלל גבוהה יותר מהתקן, הגגונים הנמיכו אותה וסיפקו פתרון טכני למגבלת הגובה. המשכנו אותם הלאה אל מחוץ לחדר הרחצה, כך שהם מקרים גם את האמבט שניצב בחלל החדר ומייצרים רצף עוטף״.

המרפסת שביציאה מחלל המגורים היא פינת חמד מזמינה. ״המטרה הייתה למקד את המבט לעבר החזית הפונה לנוף האורבני, ולהצניע את שתי הפאות הצדדיות שגובלות בבניינים הסמוכים כדי לייצר אינטימיות״. בתוך כך, בצידה האחד נעטף מטבח חוץ ששולב בשטחה במערך שערים בהשראת שערים יפניים מסורתיים, ובצידה השני משמשים לייסטים מבמבוק כתשתית לשילוב צמחייה שופעת תוך יצירת קיר ירוק.

צמחייה ככלל, היא לדידם של צינמן והורוביץ פריט נוי ואמנות לכל דבר ועניין, דוגמת הירק שמשתלב במחיצת הלייסטים, לצד פריטי נוי נוספים ששולבו בו רק במשורה. ״לצורך שילובה המדויק הסתייענו במומחה לגננות, ממש אמן בתחומו״.

בחדר המשחקים תוכנן קיר טיפוס להנאת הילדים, וחדריהם עוצבו כחללים נעימים המספקים מענה לצרכיהם העכשוויים. ״מכיוון שהם אמורים להשתנות עם הגיל העולה, עיצבנו אותם כקנבס נקי, שיוכל לגדול איתם בלי לבצע מהפכים גדולים״.

צינמן והורוביץ מודים שהם התאהבו בפרויקט. ״כל פרויקט הוא עבורנו פתח למרחב חקירה חדש, שמאפשר לנו לצלול לרובדי עומק, לשאוב מהם השראות יצירתיות, ולייצר על בסיסם תפירה קפדנית ומהודקת של כל פרט ופרט כדי להגיע לעיצוב המנומק שכל כך חשוב לנו״. פרויקט זה, לדבריהם, ריתק אותם במיוחד; ואכן, כל האלמנטים שבו תומכים זה בזה, אף אחד מהם לא גונב את ההצגה והחוויה ההרמונית שנוצרה כך – מדברת בעד עצמה.