הרשימה המשותפת // 24.7.25

תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה

אשכול תערוכות קיץ 2025 ייפתח הערב (24.7) במוזיאון פתח תקוה לאמנות, ויכלול שמונה תערוכות יחיד ותערוכה קבוצתית (אוצרים: אירנה גורדון, דניאל צדקה־כהן, דוד פרנקל, עירית כרמון־פופר ומור ברק ריבלין). התערוכות פורשות מרחבים אמנותיים מורכבים ועשירים, שבמרכזם חקירה של מצבי תודעה, זהות וזיכרון, דרך ביטויים חזותיים מגוונים. נושאים כמו הגירה, שבר ביוגרפי, מלנכוליה ומציאות פוסט־טראומטית, בביטויים של אמנות ישראלית עכשווית.

האמנים מציגים גישות מגוונות לחקר זיכרון, זהות ותודעה. נדב ויסמן יוצר תבליטי עץ בהשראת משה קופפרמן; רון אסולין בונה מרחב פיסולי פרנואידי בהשראת הפילם־נואר; יעל הרניק חוקרת דפוס וטקסטיל בהשראת מיכאל ארגוב; גבריאלה קליין מציירת סצנות אינטימיות של שינה וחלום; פרל שניידר בונה מיצב ציורי העוסק בערות ואימהוּת; דן רוברט להיאני מתאר מסע אישי של הגירה וזהות; אלה אמיתי סדובסקי משלבת אנימציה, ציור וסאונד בזיכרונות ילדות טראומטיים; סשה אוקון יוצר תיאטרון חיים סוריאליסטי ופואטי; ובתערוכה הקבוצתית ״סינדרום שבתאי״ האמנים בוחנים את המלנכוליה ככוח יצירתי ותרבותי.

---

חומרים חדשים בארטפורט

התערוכה הקבוצתית ״חומרים חדשים״ תפתח הערב (24.7) בארטפורט (אוצרת: נעמה הנמן), בהשתתפות גילי אבישר, זוהר גוטסמן, בן הגרי, גל וינשטיין, שחר יהלום, חן כהן וליהי תורג׳מן – אמנים שבחרו לקיים מערכת יחסים ארוכת שנים עם חומר עבודה ספציפי, הנוכח ביצירתם כשותף פעיל ומוביל.

באמצעות מפגש זה הם מבקשים להאיר ולהעיר את העבודה עם החומר, ומציבים מודל של שיח אינטימי מתמשך בין הגוף היוצר לבין המדיום, שעימו הוא עובד. המִנעד החומרי משתנה אצל כל אמן ואמנית בתערוכה, אך כולם אוחזים באותה ידיעה, שלחומר יש תכונות, רצונות וטבע משלו. הם חולקים חוויה דומה של זיקוק המהות, נגיעה ביש ובמרחב שמעבר לקיים.

---

רותי סלע במרכז מעמותה

Hugs, תערוכת יחיד לרותי סלע, תפתח הערב (24.7) במרכז לאמנות ומחקר מעמותה בבית הנסן בירושלים, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ופסטיבל מנופים (אוצרות: לאה מאואס – סלה־מנקה). בתערוכה ארבע עבודות שעוסקות בגוף, בקשר בין־אישי ובטכנולוגיה.

בעבודה המרכזית Hugs 2025 סלע משחזרת את עבודת הווידאו הראשונה שלה משנת 1999, פרפורמנס שצולם ברחובות ירושלים במטרה לאסוף חיבוקים מזרים. התערוכה כולה מצביעה על השינויים שחלו ב־25 שנים שחלפו, החל מהשינויים הטכנולוגיים ועד לשינויים הערכיים והמוסריים, וסוקרת את השינויים הדמוגרפיים והפוליטיים בחברה הישראלית בירושלים בחצי יובל שנים.

---

---

מאיה דוניץ בבית התה

״דם, גזע ודמעות – טיפול המרה קוודרופוני״ – מיצב שנוצר בשיתוף פסטיבל ישראל על ידי מאיה דוניץ, ייפתח ביום רביעי (30.7) בבית התה בבית הנסן, כחלק מהאירוע ״דורבנות״ המציין 25 שנה לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס.

דוניץ משתמשת בהקלטות של סופרים זוכי פרס ספיר, הקוראים קטעים נבחרים מתוך יצירותיהם – רגעים של שינוי, טרנספורמציה ותנועה פנימית. היא הופכת את בית התה למעין ״מכונת המרה״, המזמינה את המבקרים לחוות שינוי אישי דרך גלי קול וצליל במרחב חווייתי המטשטש בין הספרותי, המוזיקלי והפסיכו־אישִי, המאתחל את מה שדוניץ מכנה ״הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו״.

---

תערוכות חדשות במוזיאון ינקו דאדא

״אישה. עוצמה. זהות״ – מקבץ תערוכות חדש, ייפתח בשבת (26.7) במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, ויכלול ארבע תערוכות יחיד שבמרכזן דמויות נשיות חזקות. המקבץ מעלה לדיון נושאים כגון שליטה וקריאת תיגר, מיניות, דימוי גוף חיובי, והגשמת פנטזיות.

בבסיס התערוכה ״גן האם״ של רויטל לסיק (אוצרת: רינה גנוסוב), עומדת נובלה גרפית שכתבה ואיירה האמנית. האמנית נעה נטע מואטי מציגה בתערוכה NPC (אוצרת: ניצן שובל אבירי) יומן חזותי טעון ורגיש, המתאר מסע אישי של בתוך העולם הווירטואלי IMVU – פלטפורמה דיגיטלית ליצירת דמויות, זהויות וקהילות חלופיות, לעתים פורנוגרפיות. בחלל המבואה מציגה שרית אכטנברג את ״ידיים שיודעות קול״ (אוצרת: אביטל כץ) – ממואר חזותי הנע על התפר שבין הגוף הנשי הזוכר לבין הגוף המשתנה. בחלל הספריה מציגה אתי גדיש דה לנגה את ״פיגורינות־על״ (אוצרת: אביטל כץ) – פסלים שמנסחים מחדש את מקומו של הגוף הנשי בשיח התרבותי־אמנותי.

---

יאנה רוטנר בגלריה אלון שגב

LUMIÈRE, תערוכת יחיד ליאנה רוטנר, תפתח הערב (24.7) בגלריה אלון שגב ותכלול סדרת דיוקנאות צבע וסרטי צילום בפורמט 35 מ״מ. כותרת התערוכה שואבת השראה מהסרט LUMIÈRE בבימויה של ז׳אן מורו — יצירה קולנועית העוסקת בשחקניות, במבט, ובהקשרים המורכבים של נראות וקרבה רגשית.

הסדרה החדשה של רוטנר אינה מדברת — היא מאזינה. היא מתבוננת בנשים המפנות את מבטן לעבר שאינו נראה, או זו לעבר זו. רוטנר מצלמת לא את הרגע עצמו, אלא את ההפוגה שלפניו — או שאחריו .את הדממה שבין המילים. אלו אינם דיוקנאות במובנם המסורתי, אלא פעולות של זיכרון.

---

שאדי טואפרה בגלריה המקרר

״תקשיב לי״, תערוכת יחיד לשאדי טואפרה, מוצגת בגלריה המקרר (אוצרת: קייט פינקלשטיין), ומבקשת להפנות זרקור אל הקשב – כפעולה אנושית, רגשית ופוליטית. דרך גוף עבודות שמפגיש בין אישי וקולקטיבי, היא מתמודדת עם שאלות של אלימות, קונפליקט, וחיפוש אחר תיקון.

בצל מתחים גיאופוליטיים ושסעים חברתיים גוברים – בישראל ובעולם – טואפרה מציע מרחב שבו אפשר לעצור ולהתבונן. עבודותיו, שמצליחות לחצות גבולות של זהות, דת ולאום, מציעות התבוננות אמפתית בכאב, אך גם בתקווה. הן מבקשות להזכיר את האנושי שבכולנו – מעבר להגדרות והפרדות. התערוכה קוראת לקדם שיח של שלום, סובלנות ושוויון, מתוך הבנה כי רק באמצעות הקשבה אמיתית לאחר – ולנו עצמנו – אפשר לבנות עתיד מבוסס על כבוד הדדי ודו־קיום.