Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
חדרי הלב: אהבה במוזיאון לאמנות האסלאם
התערוכה ״חדרי הלב״, שמוקדשת כולה לאהבה, נפתחה במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים לרגל חג האהבה, ט״ו באב. במסגרת התערוכה יצקו זוגות של יוצרים בחיים או כאלה שהפכו לזוג בשם היצירה, כמו גם יוצרים בודדים, פרשנות חומרית ואסתטית למושג ״אהבה״ במאה ה־21, תוך שילוב בין דיסציפלינות שונות: עיצוב, אמנות, מיצב, טקסטיל, וידאו ועוד.
אוצרת התערוכה, אורנה מזור, התייחסה לחלל גלריה כבית, שמזכיר את חדריו השונים: מטבח, חלל מגורים, חדר עבודה ועוד. ״הרעיון התחיל מלחפש יוצרים שידברו חזותית את המרחב של הסטודיו. ניסיתי ליצור דרך עבודות האמנות רמזים לחללי הבית השונים, תוך התמקדות בתשוקה ליצירה, ביחד, במתיקות של היצירה״.
BINSKY | ראיית הלב
יצרתי מיצב מונומנטלי ורב שכבתי שמוביל את המבקר אל עבר גג המוזיאון, שם יצרתי לוח שחמט ענק, שבו כל החיילים מעוצבים בדמות הלב האדום עם העין בתוכו, המלווה את עבודותיי ומזוהה איתי. הלב עם העין מגלם בתוכו אקט של איזון בין המוח ללב – לעיתים הלב רואה את מה שהמוח מסרב להכיר, ואף מתעלם מסיגנלים מוחיים המפעילים הגיון ולעיתים דווקא ההיגיון מצליח לחדור את האשליה הרגשית.
לוח השחמט שיצרתי מפר את כללי המשחק הנהוגים: כל החיילים זהים בצבעם ובצורתם, ביטוי לכך שבאהבה אין מנצחים או מפסידים. במרכז הלוח מופיע הכיתוב Love Wins, אך בסידור אותיות הפוך – רמז לכך שהניצחון של האהבה מתרחש דווקא כשמבטלים את מושג היריבוּת. המיצב כולו פועל כתפאורה למחשבה פילוסופית: כשהלב הוא שמוביל את המהלכים – נוצר מרחב שבו המשחק כולו משתנה, וכללים חדשים יכולים להיכתב.
BINSKY, ראיית הלב. צילום: גלעד בן צבי
BINSKY, ראיית הלב; צילומים של מיכאל טופיול לפרויקט שקופים של רחלי רוזה פיירמן וגרישה זילבר
שקופים – רחלי רוזה פיירמן וגרישה זילבר | מרחב מוגן
המיצב שלנו, ״מרחב מוגן״, נוצר עבור המוזיאון והוא צולל לעומק הרעיון של אינטימיות כמקלט וכמקור עוצמה. במרכז היצירה ניצבים שני פסלי לבבות אדומים ומוארים מזכוכית. היעדר הגוף וההתמקדות הבלעדית בלבבות מדגישים את הקשר הנשמתי, החוזק והיופי הטמונים באיחודם.
לבבות אלו, המחוברים זה לזה, מפיצים אור אדום עז של חיים, וניצבים בחלל חי ודומיננטי של אדום עשיר – מהשטיח והרהיטים ועד לעבודות. סביבה זו יוצרת חלל נעים, ביתי וזוגי, המהווה בו־זמנית חלל חיצוני ופנימי. המרחב כולו משמש כמפלט בעולם מורכב, ומאפשר לעולם הרגשות והתחושות להתקיים בחופשיות.
כיוצרים, כהורים וכזוג בחיים, אנו שואפים להטמיע בעבודה זו את חוויתנו המשותפת: שהלב המאוחד, הקשר העמוק והאיחוד האינטימי – הם המבצר האמיתי המגן עלינו מפני העולם החיצוני. זו מחווה שבית אינו רק מקום פיזי; הוא מצב תודעתי, תודעה משותפת שבה הלב מוצא ביטחון ושלווה עמוקים. באמצעות ״מרחב מוגן״, אנו מקווים להמחיש כיצד האיחוד הזוגי, המושתת על חיבור אמיתי, הופך למקלט פנימי המציע מחסה וביטחון אל מול מורכבות החיים. המסר המהדהד הוא: הלב הוא הבית.
שקופים – רחלי רוזה פיירמן וגרישה זילבר, מרחב מוגן
אורנה מינץ | ללא כותרת
החיבור לעץ כחומר גלם והפיסול בעץ הם סיפור אהבה ארוך שנים. בעשור האחרון אני יוצרת פסלים אמורפיים כבדים וגדולי ממדים שקיבעו וקרקעו אותי כשורשים לאדמה. כביטוי לטרנספורמציה האישית שעברתי ועוברת בשנים האחרונות, נולדה בי תשוקה ורצון ליצור גופים קטנים נוזליים, פירמידליים המתחברים אחד לשני כמפרקים ויוצרים עבודות גדלות ממדים. בעבודות המרחפות בין שמים וארץ אני חוקרת את היחס בין האוביקטים והחלל שביניהם ובעיקר לומדת על איזון. איזון פנימי בבית האישי מול איזון חיצוני וסביבתי.
לאחר שאני יוצרת בבית המלאכה שלי מגוון גופים בעבודת יד עמלנית הדורשת ממני מיומנות ודיוק רב, אני מעבירה את העבודות לסטודיו הביתי: מגרש משחקים והרפתקאות עבור הילדה החוקרת שבי, מקום המאפשר להשיל גבולות וקונספציות מקבעות. כשהפסלים הקטנים והדקיקים פזורים כחומר גלם מולי, אני מתחילה את משחקי החיבור ואיזון בין האלמנטים.
במהלך עבודת החיבור נעשים נסיונות ושינויים רבים עד שנוצרת קומפוזיציה מאוזנת ויזואלית ופיזית. למרות משקלה הכבד של העבודה, מכיוון שהעבודה תלויה ומרחפת בחלל וגם מאפשר לעבור דרכה, היא יוצרת תחושה של מעין מקום, בית, מרחב או חלל רך ומכיל, המזמין לשהות בו או לצידו כשהוא עוטף ומכנס בנועם ורכות.
אורנה מינץ, ללא כותרת
אורלי מונטג | קלועות
שתי צמות עבות משתלבות זו בזו כמו קליעת חבל – חיבור פיזי הדוק, כמעט בלתי ניתן להתרה. הן מחברות את שתי הדמויות בקשר אינטימי, אך בו בזמן גם מגבילות, מעכבות תנועה, מצמצמות מרחב.
הקליעה מסמלת עבורי יותר מסידור של שיער – היא פעולה של נפש: עדות לתלות הדדית, לאינטימיות עמוקה, אך גם למאבק שקט להיפרד, להיבדל, לעמוד בנפרד. הצמות משמשות כחוט חיים שנכרך סביב הזהות, עד שאי אפשר לדעת היכן נגמרת אחת ומתחילה השנייה. הן מבטאות את הגבול הדק שבין קרבה למחנק, בין ילדות מגוננת לעצמאות.
אורלי מונטג, קלועות
מיקי מן ונטע נבות | Memento Mori
העבודה המשותפת שלנו מבקשת לתת ביטוי לרגע זוגי של ״הכנת פסטה״. הניסיון למסגר דווקא רגע כה יומיומי בזוגיות, נשען על הפרשנות הפילוסופית של העת העתיקה לממנטו מורי: ״הבה נכין את תודעתינו כאילו הגענו לקצה החיים. לא נדחה דבר. הבה נאזן את ספרי החיים בכל יום. למי שיטפל כל יום בפרטים הקטנים של חייו, לעולם לא יחסר בזמן״.
החיבור בין שתינו (נטע – יוצרת בבצק וחימר, אוהבת להכין, לאכול ולצלם פסטה; מיקי – מעצבת רב־תחומית במתכת) משלים את התרגיל הזוגי עם יחידת אלומיניום מחוררת, כמו אבסטרקט של מטבח. יחד אנחנו שואפות לייצר רגע אחד של אהבה וזוגיות רשום בחלל ובחומר. האסתטיקה המינימליסטית המאפיינת את שתינו, מנכיחה את החשיבות של הפרטים הקטנים לדבר הזה שנקרא אהבה.
מיקי מן ונטע נבות, Memento Mori
ברק רותם | Inner Lace
סדרת התחרה נולדה מתוך מתח בין קוד לרגש, ובין מערכת דיגיטלית קרה לחיפוש אחר קרבה, רוך ואינטימיות. היא מציעה עולם היפר־ריאליסטי אך שברירי, שבו כל פרט עשוי מתחרה לבנה, חומר שטומן בחובו גם את הקשר בין יופי חזותי לצורך אנושי במגע, בזיכרון, בבית, ואולי גם באהבה.
בכל העבודות שלי יש קשר עמוק לקראפט ולטקסטיל, ניסיון לשזור חומריות ויד אדם בתוך מרחבים דיגיטליים. אולי זו הסיבה שנשזרת בעבודות תחושת מלנכוליה, כמיהה להיאחז במשהו אנושי בתוך מציאות שהולכת ומתרחקת.עבורי, העבודה נעה בין המרחב הדיגיטלי למוחשי, ומחפשת רגעים שבהם אפשר עוד להרגיש ולאהוב.
ברק רותם, Inner Lace
שרון מס | The Pearl
הווידאו נוצר מתוך צורך לשוב אל הבית הפנימי, מרחב של שקט, הקשבה וקצב טבעי – בתוך תקופה המאופיינת במהירות, עומס טכנולוגי, מציאות מורכבת סביבנו. באמצעות דימויים אורגניים ודיגיטליים, בהשראת צמיחה טבעית, תנועה תאית וחומריות רכה, נוצרת אנלוגיה לתנועה פנימית – פעימה שקטה הנמצאת מתחת לפני השטח. העבודה מזמינה את הגוף והדמיון להאט, לנסות ולחזור בהרמוניה אל פעימות הלב הטבעיות.
שרון מס, The Pearl
חדרי הלב
אוצרת: אורנה מזור
המוזיאון לאמנות האסלאם, הפלמ״ח 2, ירושלים
בהשתתפות: אורלי מונטג, אורנה מינץ, אייל פינקלשטיין, אילת כרמי, BINSKY, ברק רותם, גבי זלצמן, גל מסיקה, ג׳רי שריג, גרישה זילבר, טליה מוקמל, יולי מרוז, יותם שפרוני, ילנה בלייב, יערה נוסבוים, לי סמלר מסיקה, מיקי מן, מיכאל טופיול, מירב הימן, נטע נבות, נטלי גולוב, נעה אלון, נעמה וולוב, סם חלבי, סיון שטרנבך, עדי עזר, רבקה סביניר, רוזה רחלי פיירמן, שולי בורנשטיין וולף, שרון ברונשר, שרון מס, תמר ברניצקי, תמר ניקס, תמר קרוון
נעילה: 18.10
