רויטל לסיק // גן האם

הפרטים הטכניים

גן האם, נובלה גרפית בעיפרון (HB ו־6B) על נייר סקצ׳בוק. מוצגת במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד עד נובמבר 2025. אוצרת: רינה גנוסוב.

מי אני

אמנית, מתגוררת בחיפה. סיימתי את לימודי ה־MFA באוניברסיטת חיפה. הצגתי במוזיאונים שונים: רמת גן, חיפה, בר דוד בברעם; ובגלריות: מאיה בתל אביב, זוזו בעמק חפר, הגלריה במרכז הנצחה טבעון ועוד. אני מציגה תערוכות המבוססות על מולטי מדיה: רישום, ציור, פיסול ואנימציה.

העבודה

הרעיון לרישום נובלה גרפית נולד בעת שיטוטים בחנויות ספרים בברלין. בין כל ספרי האמנות המכובדים ועבי הכרס היו מפוזרים ספרונים, כמעט עלונים קטנים. הוקסמתי מהאוצרות הללו, שפע של אופני רישום והדפסה, חלקם זולים ופשוטים וחלקם מורכבים יותר. בעיקר נמשכתי לחופש ההבעה, שאינו מותנה בחוקים של ז׳אנר.

העבודה שלי היא סיפור מצוייר. רשמתי אותו בהשראת האהבה שיש לי לבעלי חיים. במרכזו אישה בשם טואי, והחבר העכבר שלה מושיקה (בסנסקריט מושיקה הוא עכבר, שעליו רכבה גאנשץ על פי המיתולוגיה ההודית היא האלה האחראית על מכשולים והסרתם). 

טואי היא גיבורת על שמתרשמת ממצבם הקשה של החיות בגן החיות החיפאי, בגן האם, ויוצאת לשחרר אותן. הרישומים מתארים את השלבים השונים בהרפתקאה עד לסוף הטוב. 

אפשר למצוא משמעויות שונות בסיפור, אישיות וחברתיות, אך הדחף הראשוני שלי היה לרשום ולכתוב סיפור שאינו ברור לחלוטין; מעין כתב חידה סתום, שמועלים בו רעיונות וסיטואציות, פתוחים לפרשנות אישית של המתבונן

אפשר למצוא משמעויות שונות בסיפור, אישיות וחברתיות, אך הדחף הראשוני שלי היה לרשום ולכתוב סיפור שאינו ברור לחלוטין. הטקסט המלווה אותו מצומצם, וכתוב באנגלית; מעין כתב חידה סתום, שמועלים בו רעיונות וסיטואציות, פתוחים לפרשנות אישית של המתבונן.

כעבור כמה שנים, התעוררה בי התשוקה לצייר בעיקבות הנובלה. וכך נוצרו ציורי האקריליק גדולי הממדים, שנוגעים ישירות ובעקיפין בסצינות המתוארות ברישומים.

הנובלה מתחברת ישירות לרשמת שבי. את דרכי באמנות התחלתי כציירת, רק מאוחר יותר גילית את הרישום שכבש אותי. התמקדתי ברישום, ובניתי תערוכות המבוססות על רישום על נייר ואף על קירות. לדוגמה, במוזיאון חיפה רשמתי בעיפרון על קיר גדול (ברוחב 6 מ׳). זה היה מעין סיפור על חיפה, שמורכב מסצינות הנפרשות על הקיר. בהמשך חזרתי גם לציור אך ממקום אחר, המושפע ישירות מהרישום שלי.

תעבירו את זה הלאה

הייתי רוצה שהנובלה תהפוך לספרון קטן, או פאנזין, שימכר בחנויות ספרים. אפשר יהיה להחזיק אותו ביד ולדפדף בו. היא תעבור מיד ליד בקלות, לא בכובד ראש ויראת כבוד, שתעורר מחשבה וחיוך. מקווה להדפיס אותה בקרוב ולהוציאה לאור.

פלוס אחד

עבודה נוספת שאני אוהבת היא הכלב שמחרבן את עצמו למעלה – ציור מ־2008, שמן על בד בגודל 170/130 ס״מ. מבחינת השפה שלי, הוא ציור שמתקרב אל הרישום; מין שלב שמחבר את שני התחומים שלי. אני אוהבת את ההומור שלו, ומצד שני את העמלנות הרצינית שאפיינה את תהליך העבודה עליו.