גבולות גזרה // Wildsock

מי

ענבר ששון, בת 38, אמנית וציירת, גרה בעין הים. הבעלים והמעצבת של Wildsock – מותג גרביים צבעוניים עם איורים שלי.

המותג

את המותג הקמתי לפני כשנתיים, מתוך אהבה גדולה לציור, צבע ודימויים מהטבע. בהתחלה זה היה משהו שסתם העביר לי את הזמן. תמיד יש לי סקצ׳בוק ליד הספה שאני מקשקשת בו כל מיני שטויות. יום אחד בן הזוג שלי ראה את הערימה של הסקיצות ואמר: ״את חייבת לעשות עם זה משהו״.

לפני Wildsock הוא עבד במסחר באופציות. הוא אדם של מספרים, חישובים, תכניות כלכליות ועסקיות. הוא הקרקע, אני הרוח. הוא מתוכנן ואסטרטג, ואני אוהבת כאוס יצירתי. איכשהו זה מסתדר. הוא דואג שהכל יקרה בזמן ויעמוד ביעדים, ואני מביאה את הצבע, הרעיונות והיצירתיות.

האיורים הראשונים היו עצי דקל. אני מציירת אותם כבר שנים, בכל מיני ורסיות, והם הפכו בשבילי לסמל לחופש ולפשטות טהורה. מהם זה התרחב לציפורים טרופיות, לוואן עם גלשן, לעלים מיוחדים ולעוד דברים שבאו מהטבע או מהדמיון.

קולקציה אחרונה

הקולקציה הראשונה שלנו כוללת עשרה דגמים עם קריצות שובבות. היא מיועדת למבוגרים שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, כאלה שנשארה בהם הילדותיות. בסוף אנחנו מתבגרים, אבל בפנים לא באמת מרגישים שמשהו השתנה.

מקורות השראה

המותג שהעניק לי הכי הרבה השראה הוא Happy Socks. היה נראה לי ממש כיף לעשות מה שהם עושים – להשתעשע בצבעים ובציורים, ולהפוך את זה למוצר קוּל.

ההשראה משתנה בהתאם לתקופה אבל רוב הזמן מגיעה מג׳ונגלים, חיות, פירות, צבעים, קווים, טקסטורות. כל דבר חי וצומח. אני פשוט מתחילה לאייר ומשם זה מתגלגל. זה כמעט אף פעם לא מתוכנן מראש.

מה שחשוב לי הוא שהאיור ירגיש נכון. שיצליח להעביר תחושה או רעיון, אפילו קטן. משהו שמתחבר למי שגורב את הגרביים, גם אם הוא לא יודע להסביר למה. גם המילה Wild שבשם המותג מתחברת לחופש, לזרימה, למקום שמותר בו לא לדעת מראש מה ייצא.

החלום הגדול

החלום שלי הוא ש־Wildsock יישאר מותג בוטיק עם נשמה, אבל שיגיע ליותר אנשים – גם בארץ וגם בחו״ל. אני רוצה להתרחב לארצות הברית, לאירופה, ואולי למקומות מפתיעים אחרים; ובמקביל לשמור על הקול שלי ועל ההרגשה שכל מוצר עובר דרך הידיים שלי, לא רק דרך פס ייצור.

ארון פרטי

הארון שלי קטן, פשוט ומינימליסטי. הפריטים בו בשחור, לבן או בצבעים טבעיים; גזרות פשוטות וקלילות. רוב הבגדים שלי הם אוברסייז ולפעמים אני אפילו קונה בגדים של גברים. הפטיש הכי גדול שלי הוא ז׳קטים – יש לי המון מהם.

התחושה של הבד על הגוף חשובה לי. אם זה לא נעים – אני לא אלבש את זה. ככה היה גם עם הגרביים – היה הרבה פינג פונג עם המפעל עד שהגענו לבד שאני באמת מרגישה איתו טוב. חשוב לי ליצור מוצר איכותי.

אני אוהבת חנויות כמו סטורי, חנויות בוטיק מקומיות, וגם זארה לפעמים כשצריך, למרות שבגדול לא מתחברת לפאסט־פאשן. זה מרגיש לי מיותר – גם ברמה האישית וגם מבחינה ערכית. אני מעדיפה פחות בגדים, אבל שכל פריט באמת יחזיק ויהיה לי משמעותי.

עתידות

אני רוצה להמשיך לאייר, לעצב, ולהוציא קולקציות קטנות ומדויקות. אולי נתרחב לעוד מוצרים, אבל תמיד נשמור על הקו, הפשטות והאיכות.