סלי קריסטל: חומץ ותחרה, תקופות אפלות ותקווה

חגית: הי סלי, מה שלומך? שחר של יום חדש?

סלי: שלומי בסדר, אכן כן, אלו ימים מאד מוזרים, שמחה מהולה בעצב

חגית: ברכות על התערוכה החדשה – Moyen Âge / ימי ביניים – שנפתחה בסוף השבוע בגלריה P8. ספרי על מה מדובר? למה לא ״ימי הביניים״ בעצם?

סלי: נכון, השם הוא ״ימי ביניים״ (בלי ה הידיעה) – מדובר על תקופה של סטגנציה, שנראה שהכול תקוע ואפילו מידרדר. אבל גם בתקופת ימי הביניים, כשהכול נראה קודר קרו דברים טובים, הייתה התקדמות, גם באומנות התבונן גם בחברה וגם בערים גדולות שהלכו ונבנו

חגית: את מציגה עבודות רקמה שמתחקות אחר קווי מפות עתיקות. החיבור בין העמלנות לשבריריות ועדינות הרקמה, לבין המפה, שמדברת על איזו תשתית בנויה ויציבה, יוצר ניגוד מרתק. הרקמה והגוון הבורדו העמוק שלחו אותי אסוציאטיבית לשטיחי הקיר במוזיאון קלוני בפריז

סלי: את ממש צודקת, זה באמת מוזיאון שאני שואבת ממנו הרבה השראה, שטיחי הקיר שם תמיד היפנטו אותי. ואני עדיין יכולה להעביר שעות ארוכות בהתבוננות בהם. הבורדו זה גם כי בתקופת ימי הביניים הם הבינו שהמים המזוהמים מביאים איתם מחלות וזה הביא אותם להבנה שעדיף להם לשתות יין. גם ילדים וגם נשים שתו יין (במקום מים)

חגית: שוקינג! והם היו שיכורים כל היום?

סלי: אכן כן, זה מסביר את המליציות בשירה ובספרות, כולם היו תחת עננה של אלכוהול, יכול להיות שבגלל זה תקופת ימי הביניים הייתה כה ארוכה 😉 אבל באמת שקרו דברים, הפאודאליות, בניה של אוניברסיטאות, ובאומנות התקופה הגותית

חגית: את מאוד עקבית בגישה החזותית, לכן בחרת גם בפונט גותי לכותרת היה לך חשוב ששם התערוכה יופיע בצרפתית, Moyen Âge

אחרי שלוש שנים של מאבק ומחאות ברחובות, צללתי ומצאתי נחמה ביצירות מימי הביניים, הם הביאו אותי להבנה שגם בחושך הכי גדול קורים שינויים, ודברים טובים מתפתחים

סלי: כמעט לכל התערוכות שלי יש שמות בצרפתית, אני נולדתי שם וזאת שפת האם שלי. גם לאחר שעליתי לארץ, בבית דיברנו רק בצרפתית וזאת השפה שבה הכי קל לי להתחבר מבחינה אסוציאטיבית. גם מבחינת תרבות והיסטוריה היה בבית דגש על לימודי היסטוריה כללית (מחשש שבבית הספר כאן לא מלמדים טוב היסטוריה) אבל אני תמיד מחברת ביצירה שלי את העבר עם ההווה, השם (there) והכאן (here), ואני חיה בארץ הרבה שנים ולכן יש הדהוד בתערוכה לזמנים שלנו פה והיום.

סלי: ובאמת היה לי חשוב שזה יהיה כתוב נכון ״עם האקצנט הצרפתי״. אני תמיד מחפשת ביצירה שלי לדייק דברים שאני לא תמיד מצליחה לדייק בהוויה הישראלית שלי. אחרי שלוש שנים של מאבק ומחאות ברחובות, צללתי ומצאתי נחמה ביצירות מימי הביניים, הם הביאו אותי להבנה שגם בחושך הכי גדול קורים שינויים, ודברים טובים מתפתחים

חגית: כמה יפה! בואי ניכנס לתוכן העבודות – מהן המפות הללו? איך הגעת דווקא אליהן?

סלי: בתערוכה יש מפה אחת והיא של העיר Lutetia – זהו שמה העתיק של פריז (השם שנתנו הרומאים ליישוב הגאלי ששכן במקום). אני רקמתי תרשים מדויק של מפה מימי הביניים של העיר

חגית: באיזה גודל?

סלי: די גדול כמעט 3X3 מטר. זו לא בדיוק רקמה – זו תחרה

חגית: רוקמת התחרה! איך עשית את זה?

סלי: זה קצת סוד מקצועי, אבל התהליך הוא סיזיפי וארך חודשים רבים. זאת מלאכה עתיקה שלמדתי בשנים האחרונות

חגית: בכל פרויקט או תערוכה שלך, את מציבה לעצמך אתגרים מאוד מורכבים, ויוצרת עבודות שהן גם מרשימות וגדושות מבחינה טכנית, וגם מרובות רבדים של משמעות ומידע. תכניסי אותנו למה שעשית כאן – כמה זמן עבדת על המפה? איך התחיל והתגבש הרעיון לתערוכה?

סלי: זה התחיל בשיחות ארוכות עם האוצרת מיטל כץ מינרבו, שהכירה לי את היצירה של פרנסואה רבלה – סופר וסטיריקן צרפתי מתקופת ימי הביניים, במקביל לכך שכבר עבדתי על המפה של Lutetia. הקריאה של היצירה שלו הכניסה אותי לעולם יצרי של יצירה עסיסית וחתרנית מאד יחסית לתקופה, שהייתה מאד פוריטנית. רבלה הזכיר לי שתפקידו של האמן הוא לא לשבת בשקט בתקופות קשות, לקבל את המצב ובקושי לשרוד, תפקידו של האמן הוא לאתגר, להתריע ולשקף לצופה את המציאות המסובכת כפי שהוא רואה אותה, גם אם זה בדרכים מליציות ומתוחכמות. אני בחרתי בדרכים של יופי מתעתע.

מיטל היא לא רק האוצרת אלה גם חברה ואמנית עמיתה, וזה הפך את תהליך היצירה על התערוכה לנעים ומפרה במיוחד. העבודה על המפה ארכה יותר מחצי שנה בעזרתה של האסיסטנטית המקסימה שלי (רומי אן קרמברג). אחרי המפה הגיעה המזרקה ומכאן הכל כבר התחבר לגוף עבודות שמתחבר לתקופה החמוצה והרעה שאנחנו נמצאים בה

החמור הוא דימוי שמופיע כבר פעם שלישית בגוף היצירה שלי, חיה שהיא גם טובה וגם רעה גם גבוהה גם נמוכה ומיטיבה לייצג מכל חיה אחרת את כל התכונות האנושיות

חגית: את האופי החתרני של העבודה אפשר לזהות בין היתר במזרקה של ראש חמור (ולא סוס אציל) שבמקום מים זורם ממנה חומץ בן יין… זה מזכיר לי שבטור פוליטי שלו בעקבות ההסכם, נחום ברנע הכתיר את טראמפ למשיח שלנו וחמורו גם יחד…

סלי: אני חותמת על הדברים. כנראה קלעתי לדעת גדולים. החמור הוא דימוי שמופיע כבר פעם שלישית בגוף היצירה שלי, חיה שהיא גם טובה וגם רעה גם גבוהה גם נמוכה ומיטיבה לייצג מכל חיה אחרת את כל התכונות האנושיות

חגית: והחומץ בן יין – גם הוא סמלי?

סלי: לחלוטין, חומץ בן יין  או ״בין״ יין – יין בתהליך הפיכתו לחומץ. מצב ביניים נוסף שלכאורה מקלקל חומר גלם יקר ובטרנספורמציה שלו הופך לחומר משמר

חגית: מהתיאור של מיטל ומהשיחה הזו אני יוצאת מאוד סקרנית, ורוצה ״לקרוא בין השורות״ והצללים של התערוכה. עם מה היית רוצה שייצאו המבקרים בתערוכה? עם תחושה של מסתורין? של הבנה?

סלי: תקוותי היא שהשאלות והתחושות שיעלו בהם בזמן הצפייה בתערוכה ימשיכו איתם לאורך זמן גם לאחר עזיבתם את הגלריה. זה בסדר לא להבין הכל עד הסוף

חגית: לגמרי. מאחלת לך המון בהצלחה! עוד משהו חשוב לפני שנפרדות?

סלי: המון תודה על הראיון. אני מאחלת לכולנו שתקופת ימי הביניים מאחורינו, שנוכל לנשום ולנהל חיים נורמליים, כמו שמגיע לכולנו. ובעיקר שיחזרו הביתה כל החללים החטופים שלנו ❤

---

סלי קריסטל | Moyen Âge, ימי ביניים
אוצרת: מיטל כץ מינרבו
גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב