כל מה שחשוב ויפה
אודי שפרן, מתוך התערוכה ״תקוה פורצת גבולות״ במרחב בפנוכו. צילום: שחר פליישמן
אודי שפרן, מתוך התערוכה ״תקוה פורצת גבולות״ במרחב בפנוכו. צילום: שחר פליישמן

״תקוה פורצת גבולות״: תערוכה חדשה ב״בפנוכו״

פורטפוליו Promotion: תערוכה קבוצתית במרחב ״בפנוכו״ עוסקת בכוחה של התקוה ככוח מנטלי, רגשי ויצירתי החוצה גבולות של כאב, שבר וחוסר ודאות. פתיחה: 30.10

בתוך מציאות נפשית של חוסר ודאות, כאב והחזקה יומיומית, התקווה אינה רק תחושת עתיד מעודדת, אלא כושר מנטלי פעיל, קוגניטיבי ורגשי, המאפשר לנו לפעול, להתכוונן ולהאמין. האמנות משמשת לעיתים כ״מחזיקת תקווה״, עבור מי שמתקשה – באופן זמני או מתמשך – להחזיק אותה באופן עצמאי.

27 אמנים ואמניות ישתתפו בתערוכה הקבוצתית ״תקווה פורצת גבולות״, שתיפתח ביום חמישי (30.10) במרחב ״בפנוכו״ מבית intu של קבוצת ריאליטי, בבניין דובר צה״ל לשעבר בתל אביב. ״בפנוכו״ הוא מרחב מארח שמהווה חלל לתערוכות ומקום מפגש בין אנשים ורעיונות במטרה לקידום אמון, הקשבה ושיח בחרה הישראלית. במקום מתקיימים אירועים המקדמים פיתוח חשיבה ועשייה חברתית. בבניין מרכז ״המרחב החברתי״ ושורת עמותות ויזמים חברתיים.

דניאל מנו־בלה, Healing the Hope. צילומים: מ״ל

דניאל מנו־בלה, Healing the Hope. צילומים: מ״ל

דנה סימוניאן, מנדל

דנה סימוניאן, מנדל

את התערוכה יזם המרחב בשיתוף עם מיזם ״נפשות״ הפועל להעלאת המודעות לבריאות הנפש במרחב הציבורי דרך תרבות ואמנות, והאמנית־יזמת דניאל מנו־בלה. מיזם נפשות הוקם ב־2017 על ידי קבוצת פעילים ופעילות חברתיים ירושלמיים, על מנת ליצור חיבורים בין א.נשים, מקומות ורעיונות, הנוגעים לבריאות הנפש ובעלי זיקה לתחום.

מתוך ראיה של האמנות כשפה של הנפש שמאפשרת חיבורים בין אנשים, המיזם בחר לפעול דרך המרחב התרבותי־אמנותי, המזמן מפגש ושיח מאפשר. קבוצת הפעילים היא שלו מגוונת וכוללת מתמודדי ומתמודדות נפש, יוצרים ויוצרות, א.נשי מקצוע, בני ובנות משפחה, א.נשי אמנות, תרבות וקהילה.

מנו־בלה היא אמנית רב־תחומית, בוגרת בית הספר לאמנות רב־תחומית בשנקר. היא יוזמת פיתוחים חדשניים המחברים בין אמנות, טכנולוגיה וריפוי – משיתוף פעולה עם חוקרי ביוטכנולוגיה ועד הקמת סטארט־אפ לחיבור ישיר בין אמנים ורוכשי אמנות.

את התערוכה אוצרת אסיה וייסברג – אוצרת, אמנית ומעצבת אופנה, בעלת תואר ראשון מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. בפרויקטים שהיא אוצרת ויוצרת, היא רוקמת פרקטיקות של זיכרון, מלאכת יד ושיתוף קהילתי לכדי מרחבים המציעים אפשרות לתקוה מחודשת וזהות משותפת.

ענבל לוטן, אני מי שאני ומה שהייתי

ענבל לוטן, אני מי שאני ומה שהייתי

בתיה מלכא, רוברט

בתיה מלכא, רוברט

התערוכה מזמינה את הקהל להיפתח אל המושג תקוה ממקום מקורי ואחר: להיכנס למרחבי המסתורין, להיכנע לבלתי־נודע, ולהיזכר בעוצמתם של העדינות, ההומור והדמיון. התנועה הזו – מהכאב אל הפליאה, מהעבר אל העתיד, מהכבלים אל החופש, מהחומרי אל הדמיוני ובחזרה – היא המגלמת תקוה פורצת גבולות.

ענבל לוטן מציגה את היצירה ״אני מי שאני ומה שהייתי״, שבה דימויים של שדיה הפנימיים ודמויות שרומסות אותם – ייצוג לתהליך של שינוי וגדילה. בעבודת הרקמה של צביה זלוטורינסקי מוצג מסע תקוה אישי־לאומי ברחבי הארץ, דרך ביקור נוגע ללב אצל חברה חולת ALS – סצנה קטנה של חיים במאבק, אבל גם של דבקות בהם.

קטיה קורין מציגה את ״הרווח״, המורכבת מקופסת עץ עם עינית, שידית סיבוב מכנית דמוית קליידוסקופ מאפשרת לצופים בה צפייה אינטימית בחלל פלאי. אסיה וייסברג מציגה צמד מילים פשוט ממדבקת זכרון בכתב ידו של חלל, והופכת אותן לשלט ניאון המנכיח את קיומה של התקוה ואת שבריריותה.

birds

דמות הילדה תקוה של דניאל מנו־בלה מגלמת תקוה אוניברסלית אבל גם אישית, ופונה אל כל מי שנושא.ת פצע גלוי או סמוי. בעבודת הווידאו של רינה שטרן, תפוז ארץ־ישראלי מונח על רקע בית הרוס – סמל לחיות ולשרידות . בעבודת הווידאו של פלג מקמל, התפוז הופך למעין ״אש התמיד״– אור שלא כבה. בעבודת השירה החזותית של אילה אלבאז נשלח מטוס נייר קדימה – דימוי הנע בין עבר לעתיד ופותח פתח לתקוה טרנס־טמפורלית.

גבריאל רענן יוצר מפסיפס חרסים היסטוריים פסל בעל נוכחות עכשווית, בעוד אודי שפרן ממזג עץ טבעי עם זכוכית לעבודה המדברת על צמיחה והתחדשות. מיכאל אלוורז־פריירה ועבד אלסלאם סבע מציגים וידאו־פרפורמנס מרגש על קשר אנושי וחמלה, בעוד נטליה וולקוב מתעדת תצלום עצמי שברירי כפעולה של אמונה. בעבודותיהם של דנה סימוניאן, בתיה מלכא, רון גבע ואחרים ניכר מבט ילדִי מלא פליאה, חופש ודמיון – קריאה להיפתח למסתורין ולתום.

״העבודות שבתערוכה נעות בין מרחבים שונים של תקוה״, אומרת האוצרת אסיה ויינברג. ״יש מהן המתמודדות עם פירוק והרכבה מחודשת: פירוקם של סמלים מוכרים ובנייתם מחדש לכדי משמעויות חדשות. במיוחד בעת הזו – לאחר 7 באוקטובר, במציאות של מלחמה, שכול, חרדה והתפרקות של ודאויות – האמנות משמשת מרחב רפלקסיה, החזקה ותיקון. היא לא עוקפת את המציאות אלא נכנסת לתוכה, מבקשת לרפא אותה מבפנים, מתוך תנועה עדינה, קשובה, חומרית ודמיונית כאחד״.


תקוה פורצת גבולות
אוצרת: אסיה ויינברג
בפנוכו – מרחב מארח מבית intu ריאליטי, איתמר בן אב״י 9 תל אביב
פתיחה: 30.10 בשעה 19:30; נעילה: 4.12

משתתפים.ות: דניאל מנו־בלה, ענבל לוטן, פלג מקמל, דנה סימוניאן, יאנה וולקוב, צביה זלוטורינסקי, גיא סער, יואב רודה, שרונה אפרת, אסיה וייסברג, נוף לוטן, עבד אלסלאם סבע, מיכאל אלוורז־פריירה, גבריאל רענן, אלה דוחובני, אודי שפרן, אילה אלבאז, בתיה מלכא, קטיה קורין, ורד בר, דפנה מרקמן סינמנס, מילה דורפמן, רון גבע, אסתר כץ, נטליה וולקוב, דרי צוראון, קלוד משה קמון, רינה שטרן.

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden