דרך אגב // הכלכלה העולמית תמשיך מכאן בלעדינו

זה יכול להיות חומר למחזמר חדש: המחזמר ״מלכת ורסאי״, שמבוסס על סרט דוקומנטרי מצליח בנטפליקס, עלה בברודווי לפני שלושה חודשים, זכה לביקורת מהללת בניו יורק טיימס והכניס יותר ממיליון דולר בשבוע – אבל לפני כמה ימים הודיעו המפיקים שהוא יורד מהבמות. במציאות הכלכלית החדשה, הוא היה צריך לעשות הרבה יותר כסף כדי לשרוד. 

המלכה של ורסאי לא לבד: גם מחזות הזמר Tammy Faye או Boop! (על בטי־בופ האפרפרה) ו־Smash עלו כל אחד לפחות 20 מיליון דולר – וירדו לצמיתות כעבור שבועות ספורים. למעשה, רק שלושה מ־46 מחזות הזמר החדשים שעלו בברודווי מאז הקורונה הפכו לרווחיים. המצב כל כך חמור עד שאפילו המלחין הגאוני אנדרו לויד ובר אמר לניו יורק טיימס שהוא ״חושש לעתיד התעשייה״.

מי שיסתכל על הנתונים הכלכליים של ברודווי, יתקשה למצוא שם בעיה. ברודווי עדיין מכניסה 1.6 מיליארד דולר בשנה, ורוב התיאטראות מלאים. אבל הסכנה מבעבעת מלמטה: הכל מבוסס על הפקות בנות חצי־עשור לפחות. 

הסיבות למשבר הן רבות. הירידה במספר התיירים בניו יורק (שמהווים 65% מהקהל) ועלייה דרמטית בעלויות השכר הפכו את ההפקות להשקעה מסוכנת. אבל יותר מכל, נדמה שהתעשייה הגיעה לקצה של מה שהיא יכולה לדרוש מהקהל שלה: המחיר הממוצע לכרטיס הוא 127$ – רק דולרים ספורים יותר לעומת 2019, כשעלויות ההפקה היו נמוכות בהרבה.

הכור הגרעיני של גוגל

אם לא שמתם לב, בשנים האחרונות הכלכלה הולכת ונעשית מוזרה יותר ויותר. קחו למשל את חברות הטכנולוגיה הגדולות. למרות ששווי השוק של גוגל, אמזון, מיקרוסופט, מטא וחברותיהן שובר שיאים, ולמרות שהרוב המוחלט של העליות בבורסה האמריקאית הן בזכותן, הן פיטרו בשנה האחרונה כ־150,000 עובדים – גידול עצום לעומת שנה שעברה. 

זה מצב חדש: החברות הכי מצליחות בהיסטוריה מגדילות את השווי שלהן בקצב שהאנושות עוד לא ראתה כמותו, ובמקביל נפטרות מחלק גדול מהעובדים שלהן. אז מה בעצם קורה פה? התשובה היא בינה מלאכותית. אבל לא בגלל שהיא מחליפה את המפוטרים, אלא פשוט כי כל דולר שמושקע בעובד אנושי הוא דולר שלא מושקע בפיתוח AI. רק בשנה שעברה הושקעו יותר מ־200 מיליארד דולר בבניית מרכזי נתונים ל־AI – סכום שלפי האו״ם היה מספיק להדביר את בעיית הרעב העולמית.

החברות הכי מצליחות בהיסטוריה מגדילות את השווי שלהן בקצב שהאנושות עוד לא ראתה כמותו, ובמקביל נפטרות מחלק גדול מהעובדים, פשוט כי כל דולר שמושקע בעובד אנושי הוא דולר שלא מושקע בפיתוח AI

אבל כמו שמגלים האנשים שמרכזי הנתונים האלה נבנים ליד הבית שלהם, ה״ענן״ המפורסם הוא שורה ארוכה של מפעלים עצומים ובזבזניים, ממש פה על האדמה, שמחסלים את מי השתייה של האוכלוסייה המקומית ומעלים בחדות את מחירי החשמל. המחסור באנרגיה כל כך חמור עד שגוגל ומטא חתמו על חוזים להפעלת כורים גרעיניים כדי להשביע את התיאבון של ה־AI שלהן, בעוד שאילון מאסק מפעיל למען גרוק עשרות טורבינות גז שמזהמות את האוויר באזורי מגורים. ובנוגע למים הם עדיין לא דואגים: הצרכים שלהם ממילא מתועדפים לפני אלה של השכנים האנושיים.

למי שמסתכל מהצד זה ברור: חברות הטכנולוגיה הגדולות ״נחטפו״ כלכלית על ידי הבינה המלאכותית, ושוכנעו להשקיע כל מה שיש להן כדי לגדל אותה – לא משנה באיזה מחיר. במילים אחרות, לנגד עינינו צומחת כלכלה חדשה שלא ממוקדת בבני אדם, אלא בייצור התנאים הנכונים לבינה המלאכותית. 

תכל׳ס, בני אדם הם קצת מיותרים

גלי הפיטורים השקטים שמתחוללים עכשיו מלמדים שבני אדם נהיו טיפה מיותרים בעולם החדש. מהנקודה הזאת, כבר קל לחזות את העתיד: עולם שבו הכלכלה העולמית תיפרד מהאנושות. אחרי הכל, אם אנשים לא יכולים להרוויח כסף, הם גם לא יכולים להוציא כסף – ולכן דינם יהיה פשוט להיפלט מהמערכת (כתבתי על זה באחד מהטורים הקודמים במדור). 

השלב הבא יתרחש כשמערכות בינה מלאכותית לא רק ישאבו את רוב הכסף הזמין בכלכלה, אלא גם יהפכו לשחקניות משמעותיות בעצמן. בהתחלה הן יבצעו עסקאות בשמנו ובשם התאגידים שהן ישרתו – יבצעו סקרי שוק, ימצאו את החלופה הטובה ביותר, ינהלו משא ומתן ויסגרו את העסקה.

בשלב השני, נראה מערכות AI מנהלות משא ומתן בינן לבין עצמן. ובשלב השלישי, כנראה כבר לא יישארו בני אדם בלופ, למעט עילית של טריליארדרים ספורים בפסגה. אחרי הכל, איזה אדם יוכל להתחרות כעובד בזמינות ובעוצמה של בינה מלאכותית?

אבל בניגוד למשברים כלכליים שפקדו את האנושות בעבר, הפעם הכלכלה תמשיך לשעוט קדימה: עוד מרכזי מידע, עוד מערכות בינה מלאכותית שסוחרות זו עם זו, תוך ניצול משאבי כדור הארץ עד תום – פשוט לא בשבילנו. זאת תחושה מוזרה. יכול להיות שככה אריות מרגישים בספארי?

העונג שבלהיות חסר ערך

על רקע התחזית העגומה הזאת, חוקר התקשורת עטור הפרסים דגלאס ראשקוף מ־Team Human מדבר על העונג שבלהפוך לחסר ערך. לדבריו, בעולם שישועבד ל־AI, אנחנו, בני האדם, נצטרך להגדיר מחדש את המערכת שבה אנחנו חיים לצדו. ״קפיטליזם ועבודה כשכירים הם לא גזירת גורל״, אומר ראשקוף, ״למעשה זאת המצאה די חדשה״.

הוא מציע ללמוד מההיסטוריה, שמלאה באינספור דוגמאות למבנים חברתיים אפשריים – מהמודל העתיק של השבט שדואג לצרכי כל חבריו, דרך סחר חליפין (תפוזים תמורת שיעור גיטרה) ועד רעיונות מורכבים יותר כמו בולו בולו. ״אנחנו לא צריכים להציל את הכלכלה״, אומר ראשקוף, ״אנחנו צריכים להציל את האנושות מהכלכלה״. 

השינוי, אם חייבים להודות ממעמקי הספה, לא נשמע מפתה במיוחד. אבל אפשר להתנחם שלפחות כל זה יקרה רק אחרי שמלכת ורסאי, גיבורת המחזמר מהפתיחה, כבר ירדה מהבמה, ולא תצטרך לחוות זאת שוב.