גבולות גזרה // PELEDNY

מי

מור פלד, בת 35, אמא לרום ואורי ונשואה לנבו. בעיסוק שלי אני אמנית, פסלת וחוקרת תהליכי עבודה יצירתיים עם בינה מלאכותית (בוגרת מסלול דוקטורט בבאר אילן בחוג של טכנולוגיה, מדע וחברה).

אני מציגה בגלריות בתערוכות יחיד וקבוצתית (בימים אלה מציגה עבודה בתערוכה קבוצתית בגלריה חנה בשדרות), ומלמדת אמנות במדרשה לאמנות ובמגמת אמנות בתיכון ״רמת נגב״, שם אני גרה.

נולדתי, גדלתי והקמתי את משפחתי בקיבוץ ניר יצחק ששוכן כ־2.5 ק״מ מהגבול עם עזה. ב־7 באוקטובר מחבלים חדרו לקיבוץ ומאז חיי השתנו. מתוך האובדן הרב והטלטלה האישית שחוויתי, התחדדה בי ההבנה שהאמנות שלי לא יכולה להיות סטטית. כמו בחיים שלי – כך גם היא חייבת להמשיך לנוע אל הגוף, אל הבגד ואל מרחב ציבורי שגדול יותר מקירות הגלריה.

בער בי הצורך לחבר בין מה שאני יוצרת בסטודיו לבין מה שאני לובשת, נוגעת בו ופוגשת אותו ברחוב. מתוך זה הוקם המותג PELEDNY.

המותג

PELEDNY הוא מותג של אמנות לבישה שצומח מתוך תהליך אמנותי, ולא מתוך מסלול עיצוב אופנה קלאסי. כל קולקציה מתחילה בפרויקט אמנות כמו תערוכה או עבודת מחקר כחלק מתהליך עבודה יצירתי, והבגדים הם המשך ישיר של אותה היצירה.

הכל התחיל בתערוכת היחיד שלי ״הרוח המערביתֿ״ (2024, אוצרת: רותם קפלן), שהוצגה במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב. לקראת הפתיחה של התערוכה עלתה בי מחשבה: מה יקרה אם הדימויים לא יישארו על הקיר, אלא יופיעו על חולצות שילבשו אנשים בקומת התערוכה?

האם הבגד יכול להיות שליח של הסיפור? בגד שמעורר סקרנות, שמובילה לחיבור עם המקום או עם מי שיצר אותו? מה קורה כשפסל עומד בגלריה וחולצה נעה ברחוב – ושניהם חולקים את אותו הסיפור? הדימויים שזזים, עולים ויורדים, מעוררים את הקהל לפעול ולא רק לצפות.

השילוב הזה בין חלל, גוף, תנועה וסיפור – הוא בדיוק הלב של המותג – המקום שבו האמנות מתממשת בעולם. בקולקציה הראשונה לקחתי את הדימויים שהרכיבו את קיר הטפטים בתערוכה, ופיזרתי אותם על חולצת אוברסייז, במטרה לספר סיפור שונה מזה שנמצא על הקיר בגלריה.

שם המותג מורכב משם המשפחה שלי ו־NY, ראשי התיבות של ניו יורק אבל גם של ניר יצחק, הקיבוץ שלי. כשהיינו נערים תמיד היינו צוחקים על זה, וכבר אז הכנו חולצה שכולם הלכו איתה עם הכיתוב I Love NY.

קולקציה אחרונה

אני רואה בבגדים שאני יוצרת דרך לבטא סיפור, עמדה וחיבור. זו אופנה שמבוססת על משמעות, על חוויה ועל רצון לייצר נראות אחרת. כך גם הקולקציות, שנולדות מתוך תהליכי יצירה אמנותיים ומתוך הבעירה הפנימית שלי להמשיך לחיות, לפעול וליצור אמנות גם ברגעים של שבר – והיו הרבה כאלו. הבסיס לכלל הקולקציות הם הדפסים שאני עושה בעבודת יד בטכניקה של הדפס רשת או משי, ממש כמו עבודת פיסול או ציור.

הקולקציה הנוכחית היא חלק מעבודת מיצב שמשלבת וידאו והצבה בחלל, שנקראת ״בין ארבע לחמש״. היא חלק מהתערוכה קבוצתית ״מקלטים זמניים״ באוצרותה של מיטל מנור, שמוצגת עכשיו בגלריה חנה בשדרות. הקולקציה ועבודת האמנות חוזרות אל זיכרון ילדות שלי – צפייה עם אמא שלי בסדרה ״היפים והאמיצים״ ששודרה בטלוויזיה בין השעות ארבע לחמש אחר הצהריים.

מה שזכור לי מהצפייה הוא ההתפרצות של מבזקי חדשות שלפתע הפריעו לשידור התוכנית, כדי לעדכן במשהו גדול שקרה. כך קרה לדוגמה באסון התאומים, כשאל הסדרה שכולה בועה של טראש נכנס משהו מפחיד, שבאותו הרגע הרגיש כמו תחילתה של מלחמת עולם שלישית.

הקולקציה מחולקת להדפסים דיגיטליים שלקוחים ישירות מתוך הוידאו. הרגעים שבחרתי הם רגעים שבהם חיברתי תמונה של דוגמנות מתוך סרט הפתיחה של ״היפים והאמיצים״ יחד עם תמונות של הקיבוצים שבהם אני גרה או גרתי, ועליהם המילה beautiful; וגם תמונות של השפתיים האדומות שלי בזמן שאני שמה אודם, שאומרות ״צבע אדום״ יחד עם אזעקה מוקלטת. אותו הדימוי מופיע גם על חולצות מכופתרות, שעליהן מופיעים ההדפסים בחלוקה שונה.

ליין נוסף באותה קולקציה הוא one piece second hand, שכולל חולצות מכופתרות שאותן אני קונה בחנויות יד שניה – חולצות שכבר נשאו גוף; שאותן אני מחייה באמצעות הדפסת דימויים שלי. כל פריט הופך ליחיד במינו. הקולקציה מעניקה חיים חדשים לבגדים שאספו זיכרונות, והפיכתם ליצירה עכשווית שממשיכה לנוע בעולם. כל החולצות נושאות חותמת של המותג בחלקן האחורי.

מקורות השראה

ההשראה לדימויים שמודפסים על החולצות מגיעה מתוך התבוננות בחיי היומיום שלי: אימהות, משחקים של הילדים, תוכניות טלוויזיה (בעיקר ריאליטי), עבודה עם קולגות סביב תערוכות אמנות, עבודה עם בינה מלאכותית ועוד.

ההשראה לחלק של בחירת החולצה, איפה יוצב הדימוי ואיזה סיפור יספר מי שילבש את החולצה במרחב – מגיעה מהתבוננות בחברות שלי ובאופן שבו הן לובשות בגדים. אני מתבוננת בסטייל, בגישה ובצורת הלבישה ומתאימה אותם לסיפור שמספרים הדימויים.

החלום הגדול

יש לי חלום להיות עברי לידר של האופנה או האמנות – לעשות טראש ופופ אבל עמוק ומשמעותי; שיודע לשתף פעולה עם אמנים אחרים; יצירתי מאוד ובעל שפה ברורה. לצד זה, החלום הוא להצליח ולהמשיך להתמיד בזה. להמשיך ליהנות ולהתרגש מכל מי שקונה חולצה או מכל זיהוי של חולצה ברחוב. אני מקווה לייצר שיתוף פעולה עם מותג אופנה ולבנות יחד קולקציה.יות, וכך להגיע לתפוצה רחבה יותר.

ארון פרטי

בשמונה השנים האחרונות הארון שלי התקבע על סטייל מסויים שכולל בעיקר חולצות אוברסייז וג׳ינס גבוה. אני מכורה לבגדים של addict ורוב מה שאני קונה הוא משם. מה שמוביל אותי בבחירת בגדים איזה וויב הבגד משדר כשאני לובשת אותו. זה מעבר לשאלה אם הוא יפה בעיניי או לא; וגם מעבר לשאלה אם הוא מחמיא או לא. יש בגדים שהולכים איתי המון שנים ואני עדיין מתה עליהם.

מאז הקמת המותג קונה פחות ולובשת בעיקר חולצות שלי. אני אוהבת (וגאה) להסתובב איתן ולקבל עליהן תגובות, וככה גם להבין מה אנשים חושבים על החולצות, ואילו רגשות ומחשבות הן מעוררות בהם.

עתידות

אני מתכננת ש־PELEDNY ימשיך להתפתח כמותג של אמנות לבישה, תוך הרחבת הפעילות והעמקת הקשרים עם הקהל המתלבש. אני מקווה שאצליח לייצר אירועי פופ אפ ברחבי הארץ ואולי גם בחו״ל, כדי לפגוש את הקהל שקונה את החולצות.