שים אדרי חונך סטודיו משלו: הפעם אני בפרונט

״אני בפרונט, אבל לא כדי שיזהו אותי, אלא כדי שירגישו את היד שלי״, אומר שים אדרי על ההחלטה לפתוח סטודיו עצמאי לעיצוב, אחרי יותר משני עשורים בתפקיד המעצב הראשי של בית העיצוב שכטר. ההבשלה לקחה זמן, אך לאחר שהחליט, SHIM EDRI Studio Store, השוכן ברח׳ הרצל 49 בתל אביב, הוקם בתוך חמישה שבועות בלבד.

נקודת המפנה המשמעותית הגיעה עם השתתפותו בתערוכה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון, לפני כשנתיים (אוצרים: ליאורה רוזין, יובל סער). הצגת עבודתו בתערוכה העניקה לו לדבריו, ״פוש אדיר של ביטחון עצמי. מצד אחד הכרה חיצונית ומצד שני הבשילה הבנה פנימית שהשפה שלי יכולה לעמוד בפני עצמה. לא רק כחומר גלם, אלא כעולם שלם. ופתיחת הסטודיו היא המשך ישיר לאותו רגע: צעד שמחבר ניסיון, בשלות ואומץ״.

הסטודיו שנושא את שמו הוא מרחב שמאגד לתוכו שפה שלמה: חומר, קראפט, צבע, וצורות. בשטח של 90 מ״ר משולב סטודיו עבודה פעיל, גלריה לאמנות וחנות למוצרי עיצוב מקוריים: ״זה לא מותג במובן של לוגו שהולך לפניך״, אומר אדרי, ״אלא מקום שבו כל הידע שנצבר לאורך השנים מתכנס. אני לא מנסה להמציא את עצמי מחדש, להפך. הסטודיו־סטור ממשיך קו עשייה ארוך שנע בין טקסטיל, ריהוט, אובייקטים ועיצוב חללים, ומרכז את הכל תחת קורת גג אחת״.

כמעצב הבית של בית העיצוב שכטר אדרי עבד על פיתוח ועיצוב טקסטיל, ריהוט ואוביקטים. הוא היה מעורב בתהליכי מחקר חומרי, פיתוח שפה עיצובית וליווי פרויקטים. כחלק מהבית שמספק חומרים למעצבים ואדריכלים, הוא היה מעורב בפרויקטים אדריכליים ועבודה עם מותגים שונים. הוא מזוהה עם חומרי גלם כמו בדים ודפוסים, שנכנסו לאלפי בתים בישראל.

״הייתי הרבה זמן בתוך חממה,״ הוא מודה. ״הדברים שלי היו בפרונט, אבל אני עצמי פחות. בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה לצאת מהקומה השנייה, מהסטודיו הסגור, ולהראות מה עומד מאחורי הדבר״.

הקונספט של המקום מבוסס על טשטוש גבולות בין דיסציפלינות: עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, עיצוב גרפי וטקסטיל מתקיימים כאן זה לצד זה, לא כהצהרה תיאורטית אלא כמצב עבודה טבעי. במקום מוצג מנעד רחב מעבודותיו של אדרי: רהיטים, תיקים, עבודות אמנות, גופי תאורה לצד אוסף של ספרי אמנות. הוא משתמש בטכניקות מגוונות, כולל הדפסות ידניות.

״אין אצלי קטגוריות נפרדות״, הוא אומר. ״הכול חלק מאותה שפה, רק בקני מידה שונים״. העיצוב שלו בעל חתימת יד ברורה: צורות גאומטריות מעט נאיביות, צבעוניות עשירה, שימוש בחומרים גולמיים והשראה מעיצוב יפני עכשווי. המתח בין פשטות חומרית לבין עוצמה צבעונית יוצר זהות ויזואלית מובחנת, שלא מנסה להתחנף לטרנדים.

הסטודיו התמקם במבנה לשימור ואדרי עיצב את המרחב מתוך כבוד לקיים. עמודים, קרניזים ופרטים אדריכליים מקוריים, נותרו חשופים ונוכחים. החומרים והגוונים נבחרו בהשראת תל אביב של עכשיו ושל פעם. עיצוב המקום כולל קווים אדריכליים מודגשים ועיצובי פטרנים מעץ, המזוהים עם השפה החזותית של אדרי סביב אחד העמודים בסטודיו. החלל מאפשר לעבוד, להציג, למכור ולפגוש אנשים באותו הזמן.

גם בסטודיו החדש, הטקסטיל אינו רק קטגוריה, אלא נקודת מוצא רעיונית. ״בן אדם צריך טקסטיל״, אומר אדרי בפשטות. ״לשבת עליו, ללבוש אותו, להתעטף בו. לא משנה כמה העולם מתקדם טכנולוגית, הגוף שלנו צריך חומר רך״. בעיניו, הטקסטיל הוא האלמנט הרגשי ביותר בבית. ״מישהי תיכנס אליך הביתה ותגיד ׳וואי, איזה כרית יפה׳. היא לא תדבר על האינטרפוץ של הברז שהשקעת בו. היא רואה את השכבה החיצונית, והיא זו שנוגעת בה״.

מתוך התפיסה הזו, כריות, ריפודים ודפוסים מקבלים אצלו מעמד של אוביקט עיצובי עצמאי. הם לא תוצר לוואי, ולא עשויים משאריות, הם הלב של הבית. זו גישה שמבקשת להחזיר לטקסטיל את הכבוד והמרכזיות שלו, לא כקישוט אלא כחומר שמפעיל חוויה.

לצד הטקסטיל, גם הרהיטים תופסים מקום מרכזי בסטודיו החדש. זהו חלום שמלווה את אדרי מאז לימודיו, אז הצהיר כי ברצונו להיות מעצב רהיטים. המסלול המולטידיסציפלינרי שלו – עיצוב מוצר, גרפיקה, אופנה, נעליים לצד מוסיקה ואמנות, לא פיצלו את השפה שלו, אלא העמיקו אותה.

״אם את מסתכלת על הרהיטים שלי,״ הוא אומר, ״את רואה שפה שלא משתנה פרט לקנה המידה של הרהיט״. רבים מהרהיטים מבוססים על חיתוכי CNC וגיאומטריה מדויקת, אך התוצאה רחוקה מלהיות קרה או נוקשה. להיפך: הצורות עגולות, מעט נאיביות, מזמינות לשבת עליהם.

הטקסטיל אינו רק קטגוריה, אלא נקודת מוצא רעיונית. ״בן אדם צריך טקסטיל״, אומר אדרי בפשטות. ״לשבת עליו, ללבוש אותו, להתעטף בו. לא משנה כמה העולם מתקדם טכנולוגית, הגוף שלנו צריך חומר רך״

את הפריטים מייצר אדרי בשיתוף עם נגרים וספקים, אך מקפיד להשאיר את המקומות הקריטיים בידיו. ״יש דברים שאני חייב לעשות לבד, כמו ההשחלה שדורשת דיוק ונגיעה אישית כמו גם פרטים קטנים שאני משלב, למשל חגורה עם אבזם שהיא חלק מרגל של רהיט, ידיות אלומיניום, או גוף תאורה מתכתי שמחובר לתקרה בחגורה כחולה. אלו חיבורים לא צפויים שהופכים לסימני ההיכר שלי״.

אחד המונחים שאדרי מתעקש עליו הוא ״השחלה״ – לא אריגה. ״אריגה זה שתי וערב. אני עובד בהשחלה״, הוא מדגיש. הטכניקה של אדרי היא פעולה ידנית, כמעט שיטתית, שבה חומרי טקסטיל מושחלים, נמתחים ונקשרים לתוך רהיט עץ קשיח. ההשחלה אינה כלי מבני, היא מעצבת את האוביקט תוך חשיפה של תהליך העבודה. כך נוצר מתח מתמשך בין חומר רך לקשה וההשחלה עצמה הופכת לנושא המרכזי של הרהיט.

כך לדוגמה, ספסל שעיצב אדרי שבנוי משלד עץ, שבו מושחלות חגורות בגווני חום, ומשתלבות במשטח הישיבה. הן מושחלות ונמתחות ידנית, ומהוות חלק בלתי נפרד מהמבנה ויוצרות תוספת דקורטיבית מרשימה. ״זהו פריט מורכב ועתיר עבודה. הספסל מעורר המון תשומת לב ועניין, ועדיין לא נמכר בין היתר בשל עלותו הגבוהה. יקנה אותו לקוח שידע להעריך את הפריט ויתרונותיו העיצוביים״.

אחד המסרים הברורים של הסטודיו החדש הוא ההתנגדות של אדרי לעיצוב הסלון הקלאסי. ״אני מורד בקונספט של ספה ושתי כורסאות; זה לא מעניין אותי. אנחנו לא צריכים לשבת כל השבוע בסלון שנראה כמו סט, רק כי אולי יבואו אורחים״. במקום זאת, הוא מציע חלל מודולרי וגמיש: שרפרף שעובר מחדר לחדר, ספסל שמצטרף כשצריך, רהיטים שחיים עם היומיום. ״זה עיצוב שמכיל חיים״.

יש לו עמדה עקרונית נגד עיצוב כציון סטטוס. ״כשמותג הולך לפניך, כנראה שאתה לא משתמש בו נכון. אני לא רוצה שהבתים שאני מעצב יהיו מדף למוצרים שלי״. מהרגע שהאוביקט נכנס לבית, הוא שייך למי שחי איתו וכבר לא יותר למעצב. הגישה הזו מלווה גם את היחסים שלו עם הלקוחות: ביקורי בית, התאמות קטנות, קריאה של אנשים ושל חללים. ״אני בונה קשר אישי. לא מכירה חד־פעמית״.

את שיטת העבודה שלו הוא מגדיר כ״עיצוב אימפולסיבי מדויק״ . מדובר בהחלטות מהירות ואינטואיטיביות, שנשענות על שנים של ניסיון. ״אם משהו יוצא לי מהר ואני לא נוגע בו שוב, הוא נכון. אם צריך לעבד עד אינסוף, זה כבר לא אני״. כך גם הלוגו שתלוי במרכז החנות שגם אותו כמובן עיצב אדרי והוא שמו באנגלית, בפונט נקי ומדויק, ללא קישוטים.

לצד ההישג המקצועי, אדרי מדבר בגלוי גם על המחיר האישי. ״זה משנה את החיים שלי״, הוא אומר. ״הייתי רגיל להיות בצהריים עם הילדות. עכשיו אני סוגר בחמש. לא כי אני רוצה להיות פחות בסטודיו, אלא כי קודם כל אני אבא, והתאומות צריכות אותי״.

ומה הלאה? החלומות שלו בינלאומיים: חנויות, קולקציות, נוכחות רחבה יותר, אבל הקצב נשאר שלו. ״לא לרוץ אחרי טרנדים. להמשיך ליצור דברים שיש בהם קראפט, רגש ופונקציה״.