צביה גרין: מטקסט לטקסטיל, משנקר לצרפת

עמית: בוקר טוב צביה. אני עוקבת אחריך כבר מתערוכת הסיום של לימודי עיצוב הטקסטיל שלך בשנקר, וכעת – לא כל כך הרבה זמן אחרי – את מציגה בכל כך הרבה תערוכות. את ממש שמחה וגאווה

צביה: איזה כיף לשמוע! זה באמת ממש מרגש לדעת שאנשים מצפים ועוקבים מתחילת הדרך

עמית: לפני שנצלול לכל הדרך שלך, ספרי על התערוכות שאת משתתפת והשתתפת בהן לאחרונה – אני מבינה שיש כאלה גם בחו״ל

צביה: התערוכה הנוכחית שבה אני משתתפת היא בהחלט אחת המרגשות מבחינתי בתקופה האחרונה – תערוכת טקסטיל של מעל 200 משתתפים בצרפת. היא נקראת XL Variation Textile, והיא מתקיימת בגלריה OpenBach בעיר Fontenay-sous-Bois שמחוץ לפריז. אני מציגה שם את אחד משטיחי הקיר (The Big Wave) שיצרתי לפרויקט הגמר בשנקר (2024), שכלל במלואו שש פיסות תלויות, ארבעה אריגי קיר ושני ציורים.

הפרויקט, שנקרא Hanging Around, יצא מתוך השורשים הפורטוגלים שלי כנוף חזותי בעל השפעות תרבותיות רב־כיווניות. עסקתי בסיפורים שגיליתי במהלך הדרך וגם סיפורים מומצאים שמוצאים השראה בהקשרים בין מדינות, תרבות וחפצים. את האריגים ארגתי במסגרת תכנית הבוגרים במוזיאון לעיצוב טקסטיל בטילבורג, הולנד.

זאת התערוכה הראשונה שבה אציג בחו״ל, ולכן המעמד בכלל לא מובן מאליו. הרצון לפרוץ את גבולות הארץ בעבע בי כבר במהלך הלימודים, ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות הזאת בצורה קלה, שלא מעוררת שאלות על היותי ישראלית

עמית: איך הם הגיעו אלייך?

צביה: נתקלתי בקול קורא באינסטגרם וניסיתי את מזלי. למען האמת, שכחתי לגמרי שנרשמתי והייתי בטוחה כשפנו אליי בחזרה שעובדים עליי. מאז סיום הלימודים השתתפתי בתערוכות רבות (טפו טפו) –בגלריה על הצוק בנתניה, במוזיאון אנו, במרכז תאו הרצליה, ביריד צבע טרי ועוד

עמית: אכן… טפו חמסה. תשתתפי גם ביריד צבע טרי הקרוב?

צביה: במסגרת שיתוף פעולה בין שנקר לצבע טרי בשנה שעברה, הצגתי קולקציית אהילים מודפסים עם ציורים שציירתי, כולם נבעו מתוך הדימויים בפרוייקט הגמר במטרה לייצר קולקציה מסחרית בפעם הראשונה. בעקבות היריד פנו אליי מגלריה קורידור בנווה צדק – ומאז אני מיוצגת על ידם. ביריד הקרוב כנראה אציג דרכם במתחם הגלריות והפרויקטים

עמית: מושלם. יש עוד תערוכות שמתוכננות להמשך?

צביה: עוד לא נקבע מועד אבל אני עובדת כרגע על עבודות שיהיו חלק מתערוכת יחיד או זוגית בגלריה קורידור. העבודות הן שילוב של ציורים וטקסטילים חדשים שאטוס לארוג בחו״ל.

כל מעגל מקבל נושא או תחום שבתוכו אני מרחיבה רעיונות. אני ממלאת את המעגלים במילים שיכולות לבנות את הפרויקט הבא ולייצר היגיון ביצירה. משם, יוצא שלפעמים אני כותבת טקסט של כמה שורות שמסכם את המחשבה הכללית

התקבלתי לרזידנסי במעבדה לטקסטיל בטילבורג, הולנד. זאת תהיה הפעם השנייה שאני מגיעה לשם – גם את פרוייקט הגמר שלי ביצעתי שם. זה מקום פשוט מטורף והיה לי חשוב להגיע למעבדה וליצור שם שוב, כדי לשמור על רצף ולהשאיר את הידע באריגה טרי

עמית: וואו… את מלאה בעשייה. אבל בואי נחזור רגע לרקע שלך. איך הגעת לכל זה?

צביה: אני מאמינה בעשייה מתמדת 😉 אני בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר לשנת 2024. בשנה ג׳ לקחתי קורס בהנחיית יערה פרי המופלאה שידעה לדחוף אותי קדימה (גם פרוייקט הגמר שלי היה בהנחייתה), וכבר אז ארגתי בפעם הראשונה שטיח קיר במפעל בהולנד.

החלטתי לטוס לאסוף אותו בעצמי כדי להכיר ולראות, ושילבתי גם ביקור במוזיאון לטקסטיל בטילבורג. שם הבנתי שאני חייבת לבצע את פרוייקט הגמר שלי באותו המקום – האפשרויות היו כל כך מגוונות ורבות וכללו מכונות אריגה שלא הכרתי קודם.

בשנה ד׳ התקבלתי לתכנית לפרויקטי גמר במוזיאון בטילבורג, ונסעתי לשבוע ליצור את שטיחי הקיר שהוצגו בפרוייקט הגמר שלי

עמית: ספרי עוד קצת על הקורס של יערה פרי?

צביה: הוא נקרא ״סטודיו תמטי״ והוא פתוח לשימוש באיזו טכניקה שנרצה. לומדים בו איך לממש פרויקט גדול – החל מצורת מחשבה על רעיונות, פיתוח שפה וסטוריטלינג, ועד למימוש החלום. במקרה שלי יצרתי מיני־תערוכה בתוך הכיתה, שילבתי ציורים וצילומים שלי ובמרכז היה השטיח הארוג מקולאז׳ של ציורים.

השיטות שלמדתי בקורס הזה מלוות אותי עד היום. לפני כל פרויקט חדש אני מתחילה מטקסטים וחיבורים של צילומים שמובילים אותי

עמית: זו פעם שניה השבוע שאני שומעת על רעיונות שמתחילים מטקסטים. תרחיבי טיפה איך זה עובד אצלך. מה את כותבת?

צביה: זאת שיטה קצת מורכבת – אני מציירת כמה מעגלים על נייר מדפסת (אני אוהבת להשתמש בנייר הזה לטיוטה, כי זה מרגיש לא מחייב וכך אני מצליחה לפרוק כל רעיון מעולה או גרוע).

כל מעגל מקבל נושא או תחום שבתוכו אני מרחיבה רעיונות. לדוגמה, במעגל התחום הטקסטילי אכתוב אריגת ג׳קארד ואזרוק רעיונות נוספים שיהוו השראה ועוגן. אחר כך אמשיך לתחומים נוספים שמעניינים אותי, כמו משפחה ובית, שבמעגל שלהם אכתוב צלחות, שולחן שבת וכן הלאה.

אני ממלאת את המעגלים במילים שיכולות לבנות את הפרויקט הבא ולייצר היגיון ביצירה. משם, יוצא שלפעמים אני כותבת טקסט של כמה שורות שמסכם את המחשבה הכללית. את השיטה הזאת למדתי מיערה

עמית: זה ממש שונה ומרתק. זה מתאים לדעתך לכל סוגי האמנויות? נניח, עיצוב אופנה או דווקא אמנות פלסטית?

צביה: לדעתי זה מתאים לכל תחום ויותר מכך – יצא לי לשבת עם חברים מתחומים כמו הייטק או תקשורת חזותית ולהסביר להם עד כמה אני מאמינה שהם יכולים להשתמש בשיטה הזאת בעצמם

עמית: אני חייבת להתנסות בזה גם. אבל בואי נמשיך. בתוך כל המיומנויות שלך את גם מציירת. ספרי גם על זה

צביה: אני מגיעה מבית שבו כולם למדו אמנות או עיצוב – עיצוב אופנה, עיצוב גרפי, אמנות ואני טקסטיל. למדתי כעשר שנים אצל גליה פסטרנק שפתחה לי את הראש לשימוש בחומרים שונים ושילוב שלהם. ידעתי שאני אלמד אמנות וזה היה המהלך הטבעי אחרי הצבא. התחלתי ללמוד במחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר, ואחרי סמסטר אחד עברתי לטקסטיל

עמית: למה?

צביה: הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי ושקשה לי להיות במקום חשוך ועצוב. אני אוהבת לעשות אמנות שמחה וצבעונית, שאמורה להכניס אנרגיה טובה ותחושת נחמה

עמית: אני מודה שזה ההסבר הכי צבעוני שקיבלתי, ובכלל בעיני עיצוב טקסטיל זה ה־דבר. בואי נחזור לציור שלך. את מציירת בעיקר בפנדה ובטושים, נכון?

צביה: כן, לאחרונה התמסרתי לצבעי פסטל שעווה של קארנדש, שהם מלאים בפיגמנט ופשוט תענוג לצייר איתם. גם טושים אני מאוד מאוד אוהבת. יצא לי גם לצייר בצבעי שמן אבל הרגשתי שאני רוצה למצוא שפה שהיא ייחודית ולא להשתמש בהכרח בחומרים הקונבנציונליים שמצפים מאמנים להשתמש בהם

עמית: מהתבוננות בעבודות שלך הצלחת ליצור שפה אישית. יש לך גם עניין עם אריחים, נכון?

צביה: כן, אני מכורה לאריחים. סבתא שלי נולדה בפורטוגל וכשהייתי בשנה ד׳ בלימודים היא נפטרה בשיבה טובה. הייתי מחוברת וקרובה אליה, והתקופה הזאת הרגישה כמו קריאה והזדמנות לתת במה לשורשים האלו.

בחרתי לעסוק בנוף הפורטוגלי כנוף שיש בו המון פרטים ושאני מוצאת בו אינסוף השראה. מאז הרבה מהעבודות שלי עוסקות בנושא הזה בצורה כזו או אחרת

עמית: שאלה חטטנית – ממה את מתפרנסת?

צביה: אני מג׳נגלת בין הרבה דברים, אבל בדיוק אתמול התחלתי לעבוד במקום שאני רואה בו עתיד עם משמעות וגמישות (חברה חדשה שמתעסקת ביצירת מוצרים להנצחת חיילים ועוד). לצד זה אני מעבירה סדנאות ציור ואריגה במקומות שונים, וגם מקבלת הזמנות להעביר סדנאות בבתים ומוכרת ציורים ועבודות טקסטיל

עמית: עם כל אלו – מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?

צביה: שאלת השאלות… קודם כל אמא, אבל אחת כזו שמצליחה להמשיך להתפתח ולא מוותרת על עצמה תוך כדי. אני שואפת להמשיך להציג את העבודות שלי בארץ ובחו״ל ולהתפרסם