אוסקר 2026: מדריך הסטרימינג המלא

אם הכול ילך כמתוכנן ולא תיפתח בסוף השבוע מלחמת עולם שלישית, ביום ראשון ה־15 במרץ יעלה קונאן אובריאן בחליפת שלושה חלקים לבמה של תיאטרון הדולבי שבלוס אנג׳לס, ויפתח רשמית את טקס פרסי האוסקר ה־98. עד כתיבת שורות אלו כבר הצטברו לא מעט ספקולציות וחששות סביב מחאות פרו־פלסטיניות – או במצב הנוכחי, פרו־משטר איראני רצחני – שעלולות להתפרץ במהלך הטקס עצמו ולשבש אותו. 

כך או כך, אין מה לעשות – אנחנו בלב ליבו של המאני־טיים של עונת הפרסים, או הטיל הבליסטי, אם תרצו, של הסינפילים: הרגע שבו נגלה האם נקבל טקס דלוח, צפוי ומשמים נוסח גלובוס הזהב האחרון או הפתעה גדולה באמת. ועד אז? זה בדיוק הזמן להשלים את הצפייה בסרטים הבולטים שמועמדים השנה, וזמינים בפלטפורמות הסטרימינג בישראל. היתרון: אפשר לעשות את זה גם מהממ״ד או מהמקלט.

---

חוטאים

זמין לצפייה ב־HBO MAX

הבמאי ריאן קוגלר עשה מעשה ויצר סרט ערפדים שהוא לא באמת על ערפדים. ולמען האמת גם לא ממש מפחיד. אבל זה בקטנה, כי האיש התפנק עם לא פחות מ־16 מועמדויות לאוסקר ושבר שיא של כל הזמנים.

הסרט של קוגלר טוב מאוד, מהנה ובעל אימפקט חברתי אנטי־גזעני רלוונטי, שמנגן – תרתי משמע – על כל המיתרים הנכונים. הפסקול מצוין, ואפילו מייקל בי ג׳ורדן, שבמקרה הרע הוא שחקן סביר, מספק כאן הופעה כפולה ומפתיעה באיכותה. ועדיין, צריך לומר את האמת המרה: בחייאת, 16 מועמדויות? יש גבול. נסחפתם, רבותיי.

כך או כך, אחת ממטרות הכתבה הזו היא גם להתנבא, וסביר להניח ש״חוטאים״ יגרוף לא מעט פרסים. בפרס הסרט הטוב ביותר הוא כנראה לא יזכה, אבל בשאר הקטגוריות הוא מועמד מוביל ביותר ובמיוחד בקטגורית המוזיקה מקורית – שם, ככל הנראה, הפרס מובטח לו.

---

קרב רודף קרב

זמין לצפייה ב־HBO MAX

קרב רודף קרב הוא סרט שעד עכשיו קשה לי להבין את ההתלהבות סביבו. הצפייה בו מעייפת ומתישה, הקצב נמרח, ולא ברור איך מבקרים רבים התאהבו בטקסטים החלשים של ליאו דיקפריו ושון פן ובעיקר באין–קולנוע של פול תומאס אנדרסון.

אה כן, סליחה. יש בו סצנת מרדף אחת שרבים קוראים לה ״אבסולוט סינמה״ (הכנס כאן מם רלוונטי של מרטין סקורסזה). אבל נראה שחובבי קולנוע רבים כבר שכחו את ״נקודת היעלמות״ מ־1971, סרט שהוא מרדף אחד גדול, מסחרר ואפקטיבי הרבה יותר. נו שוין.

גם אחרי מחשבה נוספת (ותלישת שיערות כדי לשמור על ערות בתהליך) קשה להבין מה כל כך עובד עבור רבים בסרט הזה. ובכל זאת, הוא מועמד ל־13 קטגוריות ולא צריך להיות מומחה גדול כדי להמר עליו כזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר.

למה? בגלל שתי סיבות פשוטות. הראשונה היא הקו האנטי–טראמפיסטי הבולט של הסרט. השנייה פרקטית לגמרי: האקדמיה לא תוותר על פרס לפול תומאס אנדרסון אחרי שנים בלי. ונשאלת שאלה אחת: איפה צורחים לשמיים ש״מרטי סופרים״ הוא סרט טוב פי אלף מהדרעק הפוליטי הזה?

---

חלומות רכבת

זמין לצפייה בנטפליקס

אלוהים יודע איך לעזאזל הסרט הזה מצא את עצמו ברשימת המועמדים. קצת זמן פנוי (מסתבר שמלחמות דווקא מסדרות יפה את הלו״ז), זימן לכותב שורות אלו צפייה בסרט שרוב מבקרי הקולנוע וצופים מזדמנים לא הפסיקו להשתפך עליו. סרטו של קלינט בנטלי, כך נכתב שוב ושוב ושוב, הוא הומאז׳ לא רשמי לסרטיו של טרנס מאליק. אממה, הפיד געש מהתלהבות מוגזמת שהתגלתה כנאד נפוח. חוסר ההתרשמות נמשך אפילו שעה אל תוך סרט שמספר סיפור לא מעניין על אדם לא מעניין, שעבר טרגדיה נוראה שגם היא, מה לעשות, לא מצליחה לעורר רגש מיוחד.

על הנייר, כל חומרי הגלם שם. הדרמה, האווירה, הפוטנציאל. בפועל? בנטלי מתגלה כטרחן לא קטן: עוד שוט נוגה, עוד מבט מהורהר, עוד מתיחה מיותרת של סיפור שלא מתקדם לשום מקום. סורי נוט סורי, אבל אם יש משהו שמצדיק את הקריאות בגנות האוסקרים ואת חוסר העניין של קהלים רבים בטקס הפלצני והמנותק הזה, אלו בדיוק סרטים כאלה: יצירות סתמיות, לא סוחפות, שתופסות מקום יקר בספרייה של נטפליקס.

---

פרנקנשטיין

זמין לצפייה בנטפליקס

הרצון להרחיב על הסרט האוברייטד בטירוף של גיירמו דל טורו ממש לא קיים. אבל העבודה מחייבת, העורך לוחץ, ובסוף זו המטרה. האילוצים האלה מעלים פלאשבק טראומתי לביקורת שנכתבה עליו כאן לא מזמן, ובתכל׳ס אפשר לסכם את כולה במילה אחת: ״פרנקנשטיין הוא סרט מ־ש־ע־מ־ם״.

כן, כן. הסרט של הבמאי המקסיקני, זה עם האובססיה לצבעים אדומים בוהקים (אוקיי, סבבה), שוטים רחבים ומפוארים ואסתטיקה גותית אפלה (טים ברטון עשה את זה קודם, כן?), הוא אחד הסרטים הכי סתמיים שנראו על המסכים לאחרונה. טוב, אולי לא כמו ״המנט״ הנורא. אבל היי, הוא לא זמין בסטרימינג, אז הרווחתם.

אפשר להמשיך ללרלר על זה עד מחר, לספוג נאצות בתגובות ולצעוק עד שייחתם הסכם הפסקת אש עם איראן. בסוף, ענקית הסטרימינג הצליחה להשחיל לרשימה היוקרתית שני סרטים ועוד אחד בקטגוריית האנימציה – אז מה יגידו אזובי הקיר?

---

פורמולה 1

זמין לצפייה ב־APPLE TV

אפשר לקרוא לזה אולד פאשן, שמרנות ואפילו בומריות, אבל ״פורמולה 1״ מחזיר עטרה ליושנה ומציב שוב גיבור גברי, לבן וסטרייט במרכז המסך, ועושה את זה כמו שצריך. תנועות ה־WOKE וה־PC חוטפות כאן פצ׳נגה מצלצלת בדמות הגוף החטוב של בראד פיט בן ה־62.

נכון, אין פה שום דבר חדשני. הסרט לא פורץ דרך בשום צורה, ואפשר להאשים אותו מכאן ועד להודעה חדשה בכך שהוא פרסומת אחת ארוכה למירוצי הפורמולה 1 ולנותני החסויות של הליגה. אבל למי אכפת?! מדובר בסרט כיפי בטירוף שמזרים את האדרנלין בדם כמו בנזין טהור נטול עופרת מהדקה הראשונה ועד לאחרונה. קולנוע בטעם של פעם.

מה שמבאס הוא שסרטים מהסוג הזה בדרך כלל לא נועדו לקטוף את הפרסים הגדולים, בטח שלא את פרס הסרט הטוב ביותר (מדהים בכלל שהוא מועמד). אבל הסרט של ג׳וזף קוזינסקי צפוי לנהל קרבות צמודים בקטגוריות האחרות כמו עריכה, אפקטים וסאונד. הלוואי שיזכה בלפחות אחת מהן.

---

זוטרופוליס 2

זמין לצפייה בדיסני פלוס 

החשש הגדול של השנה היה שעלייתו של ״מרשעת 2״ האיום לאקרנים תאפיל על חזרתם של הארנבת ג׳ודי הופס והשועל ניק ויילד למסכים. אבל קרה ההפך. ״זוטרופוליס 2״, סרט ההמשך ללהיט הענק מ־2016 שריסק כל קופה אפשרית (עם הכנסות של קרוב ל-2 מיליארד דולר) והפך לסרט האנימציה המכניס בכל הזמנים, השאיר אבק כוכבים רציני לשתי המכשפות מארץ עוץ (שגם נשארו מחוץ למירוץ לאוסקר).

על ההישג הקופתי אין מה להתלונן, אבל בכל הקשור להישג האמנותי הסיפור מורכב יותר. בסופו של דבר ״זוטרופוליס 2״ נשען ברובו על אותם רעיונות חברתיים ואנטי גזעניים של קודמו, כך שחידוש של ממש לא היה כאן. גם לא ברמת האנימציה.

ובכל זאת קשה להתעלם מהנוכחות שלו, ויש לו סיכוי גבוה מאוד לקטוף את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר. אבל זה לא יהיה פשוט מול הסרט הבא, שגם הוא הפך לתופעה עולמית מפתיעה ומטורפת.

---

ציידות השדים של הקיי פופ

זמין לצפייה בנטפליקס

גם מי שלא צפה בסרט הזה יודע בדיוק במה מדובר. כי זה לא סרט – זו תופעה. צפיות חוזרות ונשנות של ילדים וילדות (וממש לא רק), יחד עם השירים שהפכו לטרנדים סוחפים בטיקטוק, הרעידו השנה את תרבות הפופ העולמית ברמות חסרות תקדים. אז לא נותרה ברירה אלא להכיר מקרוב את התופעה שנקראת ״ציידות השדים של הקיי פופ״.

נטפליקס כנראה לא ציפו לסחף הכביר שהסרט הזה ייצור, וכשהבינו את גודל ההצלחה מיהרו להקרין אותו גם באולמות הקולנוע הגדולים ולגרוף עוד כמה ג׳ובות. למה לא אם אפשר.

מה שעוד אפשר הוא לצפות כאן לקרב צמוד במיוחד מול ״זוטרופוליס 2״, שנהנה מיתרון יחסי כמותג אהוב ומוכר, אבל לאנדרדוגים תמיד יש סיכוי לא רע. בכל מקרה, יחד, שני הסרטים האלו מוכיחים שלאנימציה המודרנית בתלת ממד יש לא מעט מה להציע מבחינה מסחרית והצלחות מסחררות. מבחינה קולנועית אמנותית – כנראה שקצת פחות.

---

שעת הנעלמים

זמין לצפייה ב־HBO MAX

הסרט של זאק קרגר (״ברברי״) נכנס בקלות לטופ 10 של סרטי האימה הטובים ביותר של 2025. זה סרט חכם, מתוחכם, מפחיד, קריפי וגרפי בדיוק במקומות הנכונים. אחרי ש״ברברי״ הסביר לא ממש הרשים, ״שעת הנעלמים״ חשף יוצר אחר לגמרי: בשל יותר, מדויק יותר ובטוח בעצמו.

את האכזבה מהיעדרותו מרשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היה אפשר לשמוע ברחבי קהילת חובבי האימה העולמית. אבל למרבה המזל יש גם פרס ניחומים. איימי מאדיגן הנהדרת, שגילמה בגאונות את דודה גלדיס, אחת הדמויות המלחיצות שנראו על המסך, מועמדת לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר.

אבל למאדיגן מחכה קרב (רודף קרב) לא פשוט מול זוכת גלובוס הזהב הטרייה טיאנה טיילור. ואם צריך להתנבא (ותכלס צריך), סרטו של פול תומאס אנדרסון יגרוף את רוב הפרסים החשובים – כולל שחקנית המשנה. אבל אם משהו טוב אחד ייצא מהטקס הקרוב, זו כנראה תהיה הזכייה של איימי מאדיגן. נותר רק להחזיק אצבעות שזה אכן יקרה.

---

נ.ב: מרטי סופרים

עדיין לא זמין בשירותי הסטרימינג

הסרט המדהים והטוב ביותר השנה של ג׳וש סאפדי עדיין לא זמין לצפייה בסטרימינג, אבל אי אפשר לסגור רשימה כזו בלי להזכיר אותו. טימותיי שאלאמה נותן כאן הופעה גדולה מהחיים, הפסקול נשמע כאילו ירד מגן עדן, התסריט גאוני, הבימוי מרשים אפילו יותר, והסיפור עצמו אדיר. סרט שכל כולו זהות יהודית.

ועל אף האמירה האומללה של שאלאמה אודות בלט ואופרה, והאם למישהו בכלל אכפת מהאמנויות הללו, פרס השחקן הטוב ביותר כנראה מונח בידיים שלו. כל הטררם הזה צריך להיות שיעור עבור השחקן הצעיר, כי רגע אחד של טמטום יכול היה לעלות לו ביוקר. יש מצב שהוא פשוט נשאב לקסם האגואיסטי של הדמות שגילם – אבל הוא חייב לזכור מעתה והלאה שהחיים והמוות ביד הלשון או משהו.

עד אז – חג אוסקר שמח!