רעיה כהן // עלילות תות

לקח לי כמה שנים טובות וחופשת לידה אחת כדי להבין שהגיע הזמן שלי לכתוב ולאייר לילדים. אני מעצבת עצמאית (סטודיו פרח לב הזהב), שמטפחת אובססיה קלה לכלבי רוח – לא רק כי הם הכלבים הכי מתועדים בתולדות האמנות, אלא כי אני כנראה ברוחי קצת כלבת רוח בעצמי.

הכלב שלי, הכלב תות, הוא כלב רוח. הכל בו ארוך – הגוף ארוך, הזנב ארוך, והכי הכי – האף. במשך השנים שבהן אנחנו הולכים יחד ברחבי העיר – משדרות ח״ן, דרך בן־גוריון ועד הים – שמתי לב עד כמה הגוף שלו נוכח במרחב: איך הוא חוצה שביל, איך הוא נמתח קדימה ואיך הוא משנה את הקצב של ההליכה והריצה שלו. התנועה שלו אף פעם לא רגילה; יש בה משהו שמרחף מעט מעל הקרקע.

ובכלל, תות הוא לא כלב רגיל. האנטומיה שלו מזכירה בהרבה מובנים סוס, ועכשיו, כשאנחנו בשנת הסוס, מבחינתי אפשר להתייחס אליה גם כאל שנת התות. הבחירה באדום כצבע ראשי מרפררת כמובן לתות הפרי, ומתחברת גם לשנת סוס האש.

הסיפור נכתב לפני האיורים. הוא התחיל מהמחשבה על לבוש – או יותר נכון, על ההתעטפות של תות בבגדים. תות לא מסוגל לצאת מהבית ביום קצת אפור בלי אאוטפיט ראוי. יש משהו נוגע ללב בכלב רוח, ובכלב רוח עטוף בפרט: הגוף הדק והארוך שלו מבקש שיכסו אותו. העיסוק הזה בשכבות הוביל אותי גם לבחירה הטכנית של הספר – עבודה במגזרות נייר.

כל שכבת נייר שנוספת על הדף מתפקדת כמו פריט לבוש שמונח על הדמות, ויחד הן בונות עולם ויזואלי נאיבי, צבעוני וטקטילי. העבודה עם מספריים מכריחה אותי לצמצם פרטים ולהתמקד בצורה ובצללית

אני מגיעה מעיצוב גרפי, והעבודה עם מגזרות נייר היא מאוד גרפית ושטוחה ולכן טבעית לי. אני גוזרת צורות מניירות צבעוניים ומרכיבה מהן שכבות. כל שכבת נייר שנוספת על הדף מתפקדת כמו פריט לבוש שמונח על הדמות, ויחד הן בונות עולם ויזואלי נאיבי, צבעוני וטקטילי. העבודה עם מספריים מכריחה אותי לצמצם פרטים ולהתמקד בצורה ובצללית.

העיסוק בתנועה ובדימוי לא נשאר רק בתוך דפי הספר. כחלק מיצירת ״עלילות תות״, ובמסגרת לימודי התואר השני שלי בשנקר, עיצבתי גם סימנייה אינטראקטיבית שנמכרת יחד עם הספר, המבוססת על אשליית מוארה. באמצעות הזזה ידנית – תות הסטטי מתעורר לחיים ורץ.

העבודה על הסימנייה משלבת בין קראפט לקוד – תכנון ויזואלי של פריימים לצד קריאייטיב קודינג -ובוחנת את המעבר בין דימוי סטטי לתנועה. במקביל פיתחתי גרסאות נוספות של הסימנייה, שמייצרות חיבור טיפוגרפי בין רוח למים – שני יסודות שמרכיבים את תות ואת הסיפור כולו, וממשיכים את השפה של הספר.

העלילה מתרחשת בבוקר חורפי שהופך למסע. תות, כלב הרוח שפחד ממים, יוצא אל השדרה ונעזר בחברים שהוא פוגש בדרך כדי להתעטף בבגדים שיגנו עליו מהגשם. ככל שהסיפור מתקדם, מצטרפות עוד דמויות ועוד שכבות של נייר וצבע, עד שבקצה השדרה החבורה מגיעה אל הים הגדול.

שם מתרחש תהליך הפוך. הים בחורף הוא מרחב פתוח, סוער ומלא רוחות. תות נבהל מכמות המים, וכמו כלב טוב מתנער כדי להירגע. אלא שהניעור הזה גורם לכל המלבושים, וגם לילדים, ליפול אל המים.

מבחינה סיפורית ואיורית זהו רגע של התנקות וקילוף: השכבות יורדות ותות נשאר חשוף. הוא מביט אל השמיים, ולפתע המונח ״כלב רוח״ מקבל משמעות כפולה – מילולית ופיזית. במקום לרעוד מהקור, תות מתעשת, נושם עמוק ופשוט מתמלא ברוח.

הוא מגלה שהרוח היא לא משהו שיש להסתתר מפניו, אלא היסוד שלו – החומר שמרכיב אותו. הגוף הדק שלו מתמלא באוויר, מתנפח והופך לאבוב. באותו רגע מתגלה תות האמיץ, זה שחוזר אל חבריו ומושיט להם זנב.

שמות הילדים בסיפור מקבילים לשמו של תות – חיה עם שם של פרי. שלושת הילדים קיבלו שמות של חיות: דב, יונה ואיילה. לכל אחד מהם מאפיינים חזותיים ותוכניים שמרפררים לעולם החי – דב חי בבית מעוגל, כמעט מערה, ומושיט לתות צעיף אדום שמתחבר לדימוי הדב הלבן הנוסטלגי של קוקה קולה; יונה עומדת בגובה, במרפסת, השמלה שהיא מושיטה מתנפנפת ומדמה ענף זית, והשיער והחצאית שלה מתבדרים ככנפיים; ואיילה זריזה על אופניים, עם צמות שנראות כמו קרניים – שמושיטה לתות (איך לא) זוג גרביים.

קריאה של הסיפור ללא האיורים יכולה לתת תחושה שמדובר בכלל בחיות שמלוות את תות במסע. ולא בכדי – בחלומות שלי תמיד אני חולמת חיות.

למרות שאני מגיעה מעולמות הוויז׳ואל, תמיד פלרטטתי עם מילים וכתיבה. אני כותבת שירה וסיפורים קצרים, והמעבר מיצירה עבור תוכן וטקסט של אחרים ליצירה עצמאית שמחוברת למילים שלי – הוא שינוי משמעותי עבורי כיוצרת.

״עלילות תות״ רואה אור ושמש ממש בקרוב. הספר יוצא בהוצאה עצמית וזמין לרכישה מוקדמת.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו