לתלות את השמיים מחדש: YONIL בגלריה מזל דגים

״אפשר להגדיר את התערוכה הזו כדיאלוג שלי עם המצב״, אומר יוניל (YONIL), ״אבל לא בהכרח כזאת שמתייחסת לאירועים ספציפיים. זה לא שראיתי כותרת בחדשות שגרמה לי להרגיש רגש מסוים שניסיתי לצייר. זה היה תהליך של להגיע לסטודיו עם הרגשות שאני מחזיק בתוך הדבר הזה שכולנו עברנו, ולנסות לעשות את מה שאני יודע – לתת לזה לצאת, כחלק מתהליך של פורקן מחשבות ושל שחרור משליטה״.

הדיאלוג הזה, שהתחיל זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, מוצג בימים אלה בתערוכה ״ספירלה״ בגלריה מזל דגים ביפו העתיקה (אוצרת: ניצן אורלובסקי). היא כוללת סדרה של עבודות שמשלבות ציור וקולאז׳, לצד סדרה של הדפסי רשת על עץ שיצר בסטודיו בעלי מלאכה.

יוניל (43) הוא אמן, מאייר ומעצב גרפי, שמשלב לאורך השנים בין כל העולמות הנ״ל, בין השאר ביצירה של הדפסים ידניים ודיגיטליים, ציורי מקור וקולאז׳ים, עיצוב וארט לאלבומים, פוסטרים ואיורים לטי־שירטים. הוא עבד בין השאר על פרויקטים למוזיאון ישראל, הספריה הלאומית והתדר, עיצב אלבומים לאסף אבידן ורונה קינן ועוד; ובמקביל תמיד יצר את האמנות העצמאית שלו.

״בתחילת המלחמה יצאתי כמו כולם לחופש כפוי. כל הפרוייקטים נעצרו, וכחלק מהניסיון לעכל את המצב התחלתי לצייר הרבה. זה משהו שרציתי לעשות כבר די הרבה שנים, אבל אף פעם לא ממש מצאתי לזה זמן, וזה גם מעולם לא היה במטרה לייצר תערוכה. עם הזמן נוצר נפח של עבודות, וזו היתה הזדמנות מבחינתי.

״אף פעם לא ידעתי אם להגדיר את עצמי כאמן, אם אני מתאים להיות כזה. תמיד הייתי על הגבול. מבחינתי הדרך להכנס לעולם האמנות ולנסות להציג על אש קטנה היתה להתחיל בצבע טרי. הגשתי מועמדות לחממה, והחלטתי עם עצמי שגם אם אני לא מתקבל אני עושה תערוכה. וזה מה שקרה״.

ניסיתי לקחת את מה שאני עושה בעיצוב הדיגיטלי ובפרינטים ולתרגם אותו לעולם המוחשי: הדבקות ידניות, מריחות רנדומליות של צבעים, הנחות של אלמנטים. הרגשתי שזה נותן לי מקום הרבה יותר משוחרר מהמחשב

עם האוצרת ניצן אורלובסקי, שעד לפני כשנה ניהלה את חנויות ״אסופה״, יש לו הכרות רבת שנים. ההחלטה להציג תערוכה התקבלה אצלו בערך באותה תקופה שבה יצאה גם היא לעצמאות, והם חברו לטובת הפרויקט עוד לפני שהיה לו חלל ייעודי. גם כשאפקט הראשוני של המלחמה דעך והפרויקטים המסחריים חזרו, המשיך יוניל בעבודה על הסדרות הידניות.

״ניסיתי לקחת את מה שאני עושה בעיצוב הדיגיטלי ובפרינטים ולתרגם אותו לעולם המוחשי: הדבקות ידניות, מריחות רנדומליות של צבעים, הנחות של אלמנטים. בשלב מסוים הרגשתי שזה נותן לי מקום הרבה יותר משוחרר מהמחשב.

״יש בתערוכה עבודות שהתחלתי ועבדתי עליהן באופן אינטנסיבי במשך שבועיים אבל ראיתי שזה לא הולך לשום מקום, אז זנחתי וחזרתי אליהן אחרי שנה – שיניתי אותן לחלוטין, הוספתי דברים שלא בהכרח הייתי מוסיף אם הייתי עובד ברצף. זה תהליך שאני לא רגיל אליו בעבודה הדיגיטלית, שבה השינויים קלים ולא מלכלכים״.

העבודה שלו בשנים האחרונות, גם על צדדיה המסחריים, היתה לדבריו כזו שמביאה לידי ביטוי את השפה והרעיונות שלו. ״הקריירה שלי לקחה איזה שיפט לכיוון האמנות ונפלה בחלקי הזכות לקבל לקוחות שפונים אליי בזכות הדברים שאני עושה. זה מאפשר לי גמישות מחשבתית, חופש לבטא את עצמי ופחות לעבוד מול בריף. העיצוב ל׳זמן התפוז׳ של רונה קינן, לדוגמה, הוא מאוד כזה, או עיצובים שעשיתי ללהקת Girl Scout, להקה שוודית במקור שהיו בה מאוד פתוחים למה שאני עושה.

״אפילו באלבום האחרון שעיצבתי לאסף אבידן, שהיה לו בריף והיתה לו תמה, השפה מתיישרת עם דברים שאני עושה לאחרונה, גם מבחינה צבעונית וגם מבחינת סגנון ואווירה כללית״.

לצד כל זה, העבודה הידנית שבה התמקד לאחרונה, הפרתה גם את זו הדיגיטלית ויצרה קידום של הסגנון שלו. ״אני בנאדם שמאוד מחושב בתהליכים שלו. אני כמעט תמיד יודע מראש לאן אני לוקח את העבודה. התהליך הזה היה תרגיל בלוותר על דברים, לתת להם לקרות״.

לופ אינסופי

השחרור הזה בא לידי ביטוי בעבודה עם צבעי אקריליק, פסטלים, ניירות צבעוניים והדבקות – ושילוב של כל אלה יחד. ״הרבה פעמים גם את העבודות הידניות אני מתחיל במחשב. אני מחליט על גודל ומתחיל לקשקש בכל מיני כיוונים. ברגע שאני מגיע למשהו ספציפי אני מעביר אותו למצע (לרוב מעץ), ומשם מתחיל איזה פינג פונג בין המחשב לעבודה הידנית. הרבה פעמים אני מצלם את מה שציירתי, מכניס חזרה למחשב, מקשקש על זה עוד ומנסה להמשיך במציאות.

״יאיר גרבוז, שהלך לעולמו בסוף החודש שעבר, דיבר על מצב תודעתי של אמן בסוף יום – וזה עניין שמאוד הזדהיתי איתו. אתה מוצא את עצמך אחרי שסיימת לעבוד מסתכל על הציורים, וגם אז עולים לך המון רעיונות איך להמשיך אותם. אתה הולך הביתה עם עשרה כיוונים שונים וזה לפעמים מתסכל שאי אפשר להמשיך את זה באותו הרגע.

״אני הרבה פעמים מגיע לסטודיו, ניגש לעבודה ומתחיל לעשות דברים פשוט כי ככה הם מרגישים לי. תמיד ניחמה אותי הידיעה שאפשר לעלות על זה עם עוד שכבה״.

למרות שכבר שנים הוא עובד דיגיטלית, הוא עוד לא מצא את עצמו עושה שימוש אינטנסיבי ב־AI. ״אני עוד בשלב ההכחשה. אני לא מתכחש לעובדה שזה כלי שיכול לקצר תהליכים, אבל הוא עדיין לא פתור אתית ובתחום היצירה קשה לי להשתמש בו בלי להרגיש אשם. אני באמונה שזה ייצור איזשהו בקלאש של חזרה לידני״.

בין הדימויים שבולטים בסדרת העבודות בתערוכה אפשר למצוא כפות ידיים, פרצופים וחיות, כולם כאלה שנוכחים בעבודות שלו גם בעבר, בסגנון של פירוק והרכבה מחדש. האלמנט החדש שנוסף אליהן הוא הכוכבים – שאחד מהם, גדול במיוחד, גם מצויר ישירות על אחד מקירות הגלריה. ״הכוכבים הם דימוי שממש משויך אצלי לתחילת המלחמה. היתה לי תחושה שנפלו השמיים, וזו היתה הצורה הכי מפורשת בעיניי שאפשרה לי לתלות את השמיים מחדש – כוכב אחד בכל פעם.

״הייתי משתמש בהם בהתחלה כדי לסגור שטחים וכסוג של חותמת בתוך העבודות. לאט לאט הם הפכו להיות חלק בלתי נפרד, כזה שאני חייב להכניס לכל עבודה. עם הזמן התוודעתי גם לזה שהם יכולים להיראות כמו סוג של פיצוץ, הבזק של אש – משהו שאני לא ראיתי, אבל אולי בכל זאת ראיתי באופן לא מודע״.

שם התערוכה, ״ספירלה״, מתאר את המצב שבמסגרתו הוא מצייר דימויים שחוזרים על עצמם, ״ומשחק איתם קדימה ואחורה בתוך הלופ האינסופי של המלחמה שלא נגמר. כשהחלטנו שתהיה תערוכה, חשבנו ניצן ואני איך מביאים את העבודות לידי תמה קוהרנטית וניסינו להכניס אותן לתוך קופסה אחת. באיזשהו שלב הגיעה ההבנה דווקא לשחרר את הקופסה, שהיעדר הקוהרנטיות היא הדבר, היא הסיפור של התערוכה״.

---

יוניל | ספירלה
אוצרת: ניצן אורלובסקי
גלריה מזל דגים, מזל דגים 5, יפו העתיקה
נעילה: 1.8