נירית פרנקל: מי מאיתנו לא רוצה לגור במלון בוטיק בפריז?

יובל: הי נירית, בוקר טוב, מה שלומך בימים אלו?

נירית: באופן אישי אני בסדר, שלא כמו הרבה אחרים; אך מלווה אותי תחושת כבדות על כל מה שקורה במדינה שאני כל כך אוהבת. משתדלת לראות את הטוב

יובל: לגמרי מבין ומזדהה, ואגיד שמזל שיש לנו את העיסוק ביצירה ועיצוב ובמקרה שלך גם תכנון ותהליכים של טווח ארוך שמחייבים סוג של אופטימיות, נכון?

נירית: בוודאי, מה נעשה בלי האמונה 😜 האמת שבאופיי אני אדם מאוד אופטימי, ומאמינה גדולה בקארמה, אז בטוחה שיהיה טוב. במקצוע שלי רק מסתכלים קדימה, גדילה, התפתחות, התחדשות…

יובל: יפה. בואי נדבר על הבית שלשמו התכנסנו – שתכננתן (שרה ונירית פרנקל אדריכלים) לזוג בגיל השלישי, שהדבר הראשון אולי שבולט לעין שהוא נראה לא מאוד מפה (אם יש כזה דבר בכלל עיצוב מקומי). מה את יכולה לספר על הדיירים ומה התבקשת לעשות

נירית: הדיירים הם קסם של אנשים. ראשית הם מסרו את מלא מבטחם בנו, והגיעו באמונה שלמה שאנחנו יכולים להגשים את חלומם. הם אנשים בעלי מקצועות חופשיים, שוהיי עולם, ובעיקר בעיקר עם התאהבות ענקית בפריז, במיוחד זיקה לבתי מלון בוטיקיים. אנשים שמעריכים מאוד אמנות על כל הגוונים, אוהבי מוסיקה, אניני טעם גם באוכל וגם בעיצוב

נירית: היות והם גם אספנים, היה חשוב גם לשלב את הפריטים שלהם בתוך הבית והם היו רפרנס לרעיון הכללי של הבית. בהחלט השתדלנו להביא שפה שונה מהטעם הישראלי – משהו שלקוח מתוך אירופה, פריז בפרט, והרבה מעולם המלונאות/בראסרי. אפשר לראות בהמון פרטים מיוחדים וגם בתחושה הכללית בבית

יובל: טוב יש לי מה לשאול על זה אבל רגע לפני תני כמה דוגמאות ספציפיות?

נירית: לדוגמה, ישנה מחיצה בין פינת האוכל לבין הכניסה לחדר המאסטר, שהיא לגמרי לקוחה מעולם הבראסרי. זה רהיט צמוד קיר שנגמר בצורת קפסולה, ומעליו מדפים בתוך מערכת בראס, משולבת בזכוכית גלינה, למתלה כוסות יין, וזה אלמנט שלחלוטין לקוח מהעולם הזה. 

בכלל השימוש בחומר הפליז הוא שימוש חוזר כמו תכשיט בבית, שגם הוא לקוח מהעולם הזה. הארון שמחבר בין פינת האוכל למטבח ומשמש כפורטל לכניסה לבית, לחלל הציבורי, בעוצמה של גובה של ארבעה מטרים, בצבעו המיוחד (teal) והדומיננטי, הוא תעוזה שלגמרי לקוחה מהעולם הזה. ניתן לראות שמשולבים בה גם רשתות פליז ומקררי יין.

חלוקת החלונות (מה שנקרא שפרוצים בשפה שלנו), היא לא כפרית, יותר אירופאית. אפשר לראות שהיא מזכירה יותר את בתי השימור בתל אביב, ולא חלוקות קלאסיות. האי שכולו נראה כאילו נלקח מרעיון המסעדות הקלאסי, עם תנורי la corneu, והמשך של שיבוץ מסגרות הבראס. דרך אגב, בדופן ישנו אורנמנט מבראס מאיסוף משווקים של בעלת הבית…

אני מצהירה ברייש גלי שאני בהכרח מנסה להביא סגנון אחר. זה שאני ישראלית זאת עובדה, וזה שהלקוחות שלי ישראלים, גם זאת עובדה. לרוב ישראלים נוטים לעשות מה שראו אצל החבר/הדוד, או כל חשיפה מיידית שראו. אני בהכרח רוצה להביא שפה אחרת וייחודית

יובל: אז השאלה הראשונה שלי היא איפה פה הטעם שלכן נכנס ואיפה של הלקוח (גם באופן ספציפי וגם באופן כללי)

נירית: במקרה הזה, אני לא חושבת שזה ספציפי לפרויקט הזה. בכל פרויקט מחדש אני מנסה לפצח את הטעם של הלקוח, למה הוא נמשך, ומכאן אני שמה אותו על איזושהי מדוכה שאני יוצרת עבורו. לרוב זה הרבה רמות מעל מה שהוא נמצא, כי אני רוקמת את החלום עבורו הרבה יותר גדול מכפי שהוא חולם. 

עכשיו המטרה שלי היא להביא אותו לשם. לקחת את הרעיון הבסיסי שלו ולתרגם ולהעצים אותו בעושר של פרטים שנרקמים לקומפוזיציה מושלמת. אני ממש מתאהבת בסגנון שהלקוח נמשך אליו, ומכאן זאת כבר העבודה שלי לקחת את זה הכי שלם שניתן

יובל: וכמה את זורמת עם הפנטזיה? כי בסוף עיצוב, נקרא לו רגע אירופאי, צמח באירופה בכלל תנאי החיים והאקלים והתרבות המקומית וכן הלאה, או עיצוב של מלונות וחללי אירוח גם צמח מנסיבות מסויימות – ולא שיש לי בעיה לקחת מעולמות אחרים ושכל אחד יגור איך שהוא רוצה – אבל הסגנה היא שזה עלול להיראות קצת זר למקום שאנחנו חיים בו

נירית: אני מצהירה ברייש גלי שאני בהכרח מנסה להביא סגנון אחר. זה שאני ישראלית זאת עובדה, וזה שהלקוחות שלי ישראלים, גם זאת עובדה. לרוב ישראלים נוטים לעשות מה שראו אצל החבר/הדוד, או כל חשיפה מיידית שראו. 

אני בהכרח רוצה להביא שפה אחרת וייחודית שממנה אני באופן אישי מושפעת וחשופה. אני רואה מקום להתפתחות באדריכלות ובעיצוב במדינה שלנו, והמקום שלי לאתגר את זה, מתוך אהבה גדולה לפרטים, לאיכות, לעיצוב. 

נכון, שצריך לתרגם את הסגנון לבית פרטי, למשהו שאפשר לחיות בו… ומי מאיתנו לא רוצה לגור במלון בוטיק בפריז?! אני רואה בזו הצלחה גדולה שהבאתי את התחושה הזאת לבית המגורים של הלקוחות. כמובן שבבית הזה, זאת הייתה ההתוויה. אם לקוח אחר מעוניין בסגנון פארמהאוס כפרי, הייתי מעצבת אחרת…

יובל: בואי נחזור לבית: מה עוד את יכולה לספר על הבית, החלוקה הפנימית שלו, דברים שהיו חשובים וכן הלאה

נירית: ראשית אומר שאני מסווגת אותו כפארמהאוס צרפתי, וככזה, ישנם בו שילובים גם מבתי החווה. בעיקר אפשר לחוש את זה מהתקרות המשופעות החשופות, שבהן גם שילבנו אלמנטים מברזל, ליצירה קצת יותר תעשייתית.

מבחוץ אפשר לראות את החיפויים של הבריקים המשופשפים, חיפויי הפסים האנכיים, תריסי הע… אלמנטים ששאולים מעולם הפארמהאוס. יצרנו סוג של פיוז׳ן, מה שמחזיר קצת לשאלה הקודמת, על שילובים במגרשים במושב, אפרופו לוקיישן.

המגרש צר וארוך ולכן החלטנו להכנס אל המבנה מהצד, פחות או יותר במרכז הבית, למניעת תחושת ״רכבת״ של חללים עוקבים. פיצלנו את הבית לשני אגפים: צד אחד הפונה לחצר הגדולה משלב חללים ציבוריים של סלון, פינת אוכל ומטבח, ועוד אגף הורים. צד שני אגף יותר פרטי, של משרד לבעלים, שתי סוויטות אורח לילדים, קליניקה לבעלת הבית, חדרי שירות למיניהם וממ״ד שמשמש כחדר לנכדים. 

במרכז נכנסים במפרק של גג שטוח שנראה כולו מסגרת אקווריום שחורה. את החלק הזה גם מגדירה רצפה שונה שעשויה שטיח בריקים ופטיו; סוג של חלל נחיתה לבית שנראה כמו מוזיאון. יש בו פסלים שונים על רקע צמחיה

יובל: והאזור הציבורי?

נירית: כשפונים לאזור הציבורי, עוברים בפורטל נגרות שצידו האחד מטבח וצד השני פינת האוכל, ובהמשך הסלון הפונה לבריכת השחיה ופרגולת אירוח. אגף ההורים הוא סוויטה מיוחדת בפני עצמה: נכנסים לחלל פתוח של פינת ארונות, עם אי שעשינו בנגרות שמשחזרת פריט אספנים עתיק. 

בצד שני פינת הרחצה הפתוחה ללא דלת, שהיא בעצמה פריט יחודי: שני כיורי שיש על מתקן בראס מפורזל, על הקירות קרמיקה ירוקה ומעליה טפט דומיננטי ירוק וביניהם פס של בארס. צד אחד מקלחון התחום במערכת בלגי מעוצבת ומן הצד השני חלל לאסלה שגם הוא תחום במערכת דומה ובתוכו ארון אחסנה ענקי, מה שאפשר את הכיורים הסימטריים והמינימליסטים, ללא כל אחסנה בהם. ישנה יציאה מתוך החלל הזה לאזור גינה פרטי המשלב מקלחת תחת כיפת השמיים.

אני אוסיף שהחלל שאני הכי אוהבת הוא שירותי האורחים. אני מרגישה שכאן ממש הלכנו עד הסוף: הרצפה עשויה בריקים בצורה מאוד ראסטיק. ישנו חיפוי עץ שליש גובה ומעליו טפט עם רושם מאוד דומיננטי של מיוראל קיר ( ציור קיר). המראה, רגליי הכיור מבראס, מפורזלים ורומנטים והמנורה ממש כמו כנפי עץ דקל מבראס, אפילו הפריטים ששמנו שם הם איסוף משווקים, שמשלימים את כל הפרטים

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שניפרד?

נירית: שאני מאוד אוהבת להתמסר לפרויקט ושהלקוחות מתמסרים לי… אני קוראת לזה בתים מאהבה, והם יוצאים הכי שלמים. אז זה בית מאהבה