שירי טרקו מציירת את הקוד הגנטי של הדימוי התרבותי

נקודות המוצא לסדרת העבודות שמציגה שירי טרקו היא פטרנים של פסיפסים מרחבי העולם ומתקופות שונות. הפטרנים האלה – דוגמאות רפיטטיביות אינסופיות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, הם כאלה שנמצאים בדרך כלל בחלקים ההיקפיים של הפסיפס, מסגרת או במה שתוחמת ומפארת את מושא העבודה, שיכול להיות דמות, בעל חיים או אובייקט דומם.

בפעולה שלה, שמבוססת על קולאז׳ קונספטואלי ממקורות שונים של פסיפסים, מעמידה טרקו את הפטרנים האלה במרכז. היא מוותרת על הדימוי המרכזי המסורתי ואת ההילה מעניקה למה שנמצא בדרך כלל בצדדים.

התערוכה שבה מוצגת סדרת העבודות, ״היכל התרבות״, מוצגת בגלריה של אמן – המרכז החרדי לאמנות ועיצוב בירושלים. נעמה ערד, שאמונה על האוצרות בגלריה של המרכז ואצרה גם את תערוכתה של טרקו, כותבת על טרקו בטקסט התערוכה ש״דרך רצפים צורניים שנשמרו במשך אלפי שנים, היא משרטטת את מה שניתן לכנות ה׳קוד הגנטי׳ של הדימוי התרבותי״.

העבודות מצוירות כולן על נייר, מצע אהוב במיוחד על טרקו שאיתו יש לה כבר יחסים ארוכי טווח. אחד הפרויקטים המשמעותיים האחרונים שלה היה ספר אמן נרחב, שיצרה בעבודת יד על נייר, שבו עסקה בסיפורים אמיתיים על ניסיונות התאבדות שלא צלחו. גם בספר, שהוצג ביריד הספרים הקודם של ארטפורט, בלטו הפטרנים והדוגמאות העיטוריות שאותם שילבה עם טכניקות נוספות.

הדוגמאות האלה באות תמיד לפאר משהו, הן משמשות כמסגרת לדימוי שאני החלטתי לוותר עליו. רציתי לעסוק רק בפאר עצמו, כמו היסטוריונית או ארכיאולוגית שמנסה לקשר בין הדימויים והתקופות

״אני אוהבת את הארעיות של נייר״, היא אומרת. ״אבל לאורך השנים אני עושה כל פעם משהו אחר לגמרי. אני מתה על האפשרות ללמוד כל פעם תחום אחר מחדש, אין לי באמת איך להסביר את זה. בסיום התואר השני באמנות בבצלאל (2017) הצגתי מיצב על פני חדר בחלל חשוך; ובתקופות אחרות עשיתי סרטים, סטופ־מושן, סרטי אנימציה, מגזינים, ועוד״.

במקביל, היא עובדת כבר 21 שנה בחטיבה הטכנולוגית של בנק מזרחי טפחות. ״אני מתכנתת וכל השנים, גם לצד הלימודים בבצלאל, המשכתי לתכנת. המון אנשים חושבים ושואלים אותי אם יש קשר בין העבודה שלי לאמנות שאני יוצרת, אבל אני לא מוצאת את הקשר.

״אני יושבת במשרד, מומחית במערכות הפעלה של מחשבים גדולים, בנקאיים, מסחריים. אין אצלנו פטרנים, יש רק מסך שחור עם אותיות ירוקות. כל זה לדעתי דווקא גרם לי לרצות להתרחק מעבודה דיגיטלית באמנות שלי. אין לי כוח לראות מחשבים כשאני יוצרת״.

העניין שלה עם דוגמאות של פסיפסים התחיל כשנסעה לפאפוס שבקפריסין, והבחינה שם בפסיפס שזכרה שראתה כבר בספר בריטי מהמאה ה־12. אז הבינה שהדגמים והדיגומים האלה מתגלגלים בין תרבויות ובין זמנים, וככל שחפרה בנושא יותר גילתה דוגמאות נוספות.

״יכול להיות שיש מחקרים על גלגול של דגמים, אני בעיקר ראיתי את העושר בהתפתחות שלהם. הדוגמאות האלה באות תמיד לפאר משהו, הן משמשות כמסגרת לדימוי שאני החלטתי לוותר עליו. רציתי לעסוק רק בפאר עצמו, כמו היסטוריונית או ארכיאולוגית שמנסה לקשר בין הדימויים והתקופות״.

עד 7-8 שכבות של צבע

החלק הכי מאתגר עבורה בתהליך העבודה, לדבריה, הוא קבלת ההחלטה על השילובים וההכלאות בין הפטרנים. את רובם היא מוצאת אונליין, מתקופות שונות בהיסטוריה ומתרבויות שונות בעולם, בעיקר כאלה שבאזור הים התיכון, אבל לא רק. ״זו החלטה קשה. לפעמים לוקח לי חודשיים לחשוב על מה יילך עם מה, אבל בסוף אני מקבלת החלטה. יש לי חבר שמנסה לשכנע אותי לשים את הכל בפוטושופ ולנסות לראות מה מתאים למה, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני צריכה לקבל את ההחלטה אצלי בראש״.

אחרי קבלת ההחלטה היא ניגשת למלאכת הציור, שם היא כבר מקבלת החלטות תוך כדי עבודה. במקביל לציור, היא יוצרת שכבות וטקסטורות לפטרנים. ״חלקם הם כמעט תבליטים. אני מייצרת לדימוי עובי, ובחלק מהמקומות יש עד 7-8 שכבות של צבע״.

לתוך הצבע היא משלבת חומרים כמו עלי זהב 24 קראט, מה שמעניק לעבודות הוד והדר שמתחבר לנו אסוציאטיבית עם קדושה, אבל לא בהכרח אמור לעסוק בקדושה. ״ניסיתי לעבוד עם כל מיני סוגים של זהב, ובסוף הבנתי שאת התוצאה הכי טובה מעניקים העלים.

״לפני הנחת העלים אני מערבבת חימר אדום עם דבק ארנבות, שהוא השכבה התחתונה שמחזיקה אותם, ועליה מעמיסה את הזהב. העלים הם כל כך דקים, שאם אני שמה שניים זה יוצר איזה שכבה של חום, ואם אני משמיטה את השכבה התחתונה הזהב יוצא טיפה ירקרק, מלוכלך.

״בכמה שנים שאני עובדת בטכניקות האלה למדתי ליצור לעצמי צורות עבודה שמייעלות אותה וגם את הזמן שהיא אורכת. אני נהיית מיומנת יותר, מה שמאפשר לי להתנסות גם בחומרים נוספים או לדוגמה לעבוד בטמפרה – אבקות צבע שאני מערבבת עם צהוב של ביצה״.

על הסדרה החלה טרקו לעבוד עוד לפני שידעה שהיא מיועדת להיות מוצגת במקום הנוכחי, שגם הוא מתחבר ולא מתחבר באיזשהו אופן לנושא הציורים. ״הגעתי לשם לראות תערוכה אחרת והתפעלתי מהחלל. נעמה ערד ואני מדברות כבר תקופה על לעשות משהו ביחד, והיא הציעה לי לבוא להציג במקום. רוב העבודות כבר היו מוכנות ולמרות שלפעמים זה נדמה שכן, הן לא מגיעות מהמקום הדתי או הרוחני, דווקא מהמקום הגופני, מהשאיפה שלנו לאינסוף.

״כשאני יוצרת, אני ממש נכנסת למצב שבו יש לי צורך לחזור על תנועה אינסוף פעמים. יש אנשים שזה בא אצלם לידי ביטוי כשהם עושים ספורט או משהו אחר, אבל בעיני הרפטטיביות הזו היא צורך אנושי שיש לכולנו. כמו שכולנו חייבים ללכת לישון בלילה כי אנחנו זקוקים למנוחה, יש בנו משהו גופני, אולי בדי.אנ.איי, שמחפש את החזרתיות הזו ואת הדרך לבטא אותה בחיים שלנו״.

---

שירי טרקו | היכל התרבות
אוצרת: נעמה ערד
אמן – המרכז החרדי לאמנות ועיצוב, מרכז ספיר 2, גבעת שאול, ירושלים
נעילה: 30.7