רחלי זילברפרב שרייבר: הפכנו לאומת סטרט־אפ - אין סיבה שלא נהפוך לאומת אופנה

״לא חסרים בישראל מעצבים – חסרה תעשייה״, אומרת עו״ד רחלי זילברפרב שרייבר, שיזמה את ועידת האופנה של ישראל, וייסדה אותה, יחד עם רומי הרוש. כשהיא מדברת על אופנה, היא כמעט ולא מדברת על בגדים. היא מדברת על קניין רוחני, כלכלה, חדשנות, חינוך, מדיניות ציבורית ותרבות.

מבחינתה, אופנה לא מתחילה ונגמרת במסלול התצוגות או בחלון הראווה, אלא במערכת שלמה שמייצרת מקומות עבודה, בונה מותגים, מספרת את סיפורה של חברה ומשפיעה על האופן שבו מדינה נתפסת כלפי פנים וכלפי חוץ.

״אופנה היא כוח תרבותי. אם אבקש ממישהו לחשוב על המאה ה־16, או על שנות ה־80, ברוב המקרים, הוא יחשוב קודם כל על איך אנשים התלבשו אז. אנחנו זוכרים תקופות דרך הלבוש שלהן. זה אומר שלאופנה יש השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו נוטים לחשוב״. אלא שלדבריה, בישראל עדיין מתייחסים לאופנה בעיקר כאל צרכנות, בידור או לכל היותר כאל הצלחה של מעצבים בודדים; וכמעט שלא מדברים עליה כעל תעשייה.

״בישראל מתקיימות ועידת הייטק, נדל״ן, קמעונאות, תעופה ומלונאות. רק לאופנה אין מקום שבו כל מי שפועל בתחום נפגש כדי לדבר על האתגרים שלו. זה מוזר, כי אופנה היא גם כלכלה וגם תרבות״.

אני לא רוצה עוד אירוע אופנה. יש תצוגות אופנה ויש שבוע אופנה, ואלה אירועים חשובים. אותי מעניינים דווקא הדברים שקורים מאחורי הקלעים של הענף: משפט, חדשנות, קניין רוחני, אקדמיה, שיווק, תקשורת

התפיסה הזאת עומדת בבסיס הרעיון של ועידת האופנה הראשונה בישראל, שתתקיים ביום חמישי הקרוב (9.7) בנמל תל אביב. אבל מבחינתה של זילברפרב שרייבר, הוועידה היא לא המטרה – היא רק הסימפטום של משהו גדול יותר. ״המטרה היא ניסיון להתחיל שיחה שעד היום כמעט ולא התקיימה כאן.

״אני לא רוצה עוד אירוע אופנה. יש תצוגות אופנה ויש שבוע אופנה, ואלה אירועים חשובים. אותי מעניינים דווקא הדברים שקורים מאחורי הקלעים של הענף: משפט, חדשנות, קניין רוחני, אקדמיה, שיווק, תקשורת. כל הדברים שבסופו של דבר קובעים אם מעצב יצליח לבנות קריירה לאורך זמן״.

איך הגעת לעולם הזה?

״הדרך שהובילה אותי לשם לא הייתה מתוכננת מראש. גדלתי בבית דתי ציוני ברמת גן, הצעירה מבין חמש אחיות. בית עם ערכים ברורים, אבל גם שנתן חופש לבחור״. הוריה הקפידו שכל בנותיהם ירכשו השכלה גבוהה, אבל לא ניסו להכתיב להן מקצוע. זילברפרב שרייבר בחרה במשפטים, אבל במקביל המשיכה לטפח אהבה ישנה לאופנה. ״אני תמיד אומרת שמעולם לא הרגשתי שאני צריכה לבחור בין השניים. בעיני המשפט והאופנה תמיד דיברו אחד עם השני״.

לאחר שסיימה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה במשפט מסחרי ובקניין רוחני, היא החלה לחפש תחום שיחבר בין כל תחומי העניין שלה. את התשובה מצאה דווקא בניו יורק. כשבנה הבכור היה בן שישה שבועות בלבד, ארזה המשפחה את חפציה ועברה לארצות הברית. בעלה, רופא ילדים, דחה בשנה את המשך הכשרתו כדי לאפשר לה ללמוד תואר שני בדיני אופנה – תחום שבארץ לא היה מוכר.

״בניו יורק גיליתי מציאות אחרת לגמרי. בפעם הראשונה הבנתי שאופנה היא לא רק בגדים. היא מערכת שמחברת בין עולמות רבים. יש שפה מקצועית שלמה סביב התעשייה הזאת. בישראל הרגשתי שהיא עדיין נתפסת בעיקר כתחביב״.

מניו יורק מגיעה במיוחד לוועידה פרן מאליס, מהדמויות המשפיעות ביותר בתעשיית האופנה העולמית, ואורחת מרכזית באירוע. מאליס הובילה את מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA) ומילאה תפקיד מרכזי בהפקתו של שבוע האופנה של ניו יורק במתכונתו המודרנית, והפיכתו לאחד מאירועי האופנה החשובים בעולם.

דיני אופנה הם עולם שלם

בניו יורק הבינה גם עד כמה שאלות משפטיות עומדות בלב העשייה של בתי אופנה. ״אנשים חושבים שדיני אופנה זה רק זיופים או העתקות, אבל זה עולם שלם. כמעט כל בית אופנה, לדוגמה, נקרא על שם המעצב שלו; וכששם כזה נמכר, נמכר גם נכס אישי. אז נכנסות שאלות של זהות, של בעלות, של זכויות שימוש בשם. אלה דברים שלא קיימים כמעט באף תחום אחר, ויש עוד דוגמאות״.

אחד הרגעים המכוננים מבחינתה קרה עם חקיקתו של חוק העיצובים, שנועד לעדכן את ההגנה המשפטית על עבודתם של מעצבים בישראל, והחליף חקיקה מיושנת מתקופת המנדט. החוק העניק למעצבים כלים רחבים יותר להגן על יצירותיהם, וקבע לראשונה הגנה מסוימת גם על עיצובים שלא נרשמו באופן רשמי.

״כשהשתתפתי בדיונים סביב החוק, גיליתי פער מטריד: רבים מהמעצבים, שעבורם נחקק החוק, כלל לא ידעו על קיומו. הבנתי שלא חסרים בישראל חוקים, חסר מי שיתרגם אותם למעצבים. חוק טוב לא שווה הרבה אם מי שאמור להשתמש בו אפילו לא יודע שהוא קיים״. מבחינתה, זו הייתה ההמחשה הברורה ביותר לכך שהבעיה של תעשיית האופנה בישראל היא לא רק רגולציה, אלא גם היעדר ידע, תיווך ושיח מקצועי.

״יש כאן כישרון אדיר, אבל אין אקו־סיסטם. המעצבים עסוקים בלשרוד, האקדמיה עסוקה בעצמה, עורכי הדין עובדים עם מי שפונה אליהם, ואנשי השיווק נמצאים בעולם אחר. כמעט אין מקום שבו כל האנשים האלה נפגשים ומבינים שהם חלק מאותה מערכת״.

עשית ניסיונות לדבר עם הארגונים שאמורים לייצר את האקו־סיסטם?

״יותר מאחד. פניתי, בין השאר, למוסדות המלמדים עיצוב אופנה והצעתי להעביר קורסים בדיני אופנה, בקניין רוחני ובהתנהלות עסקית. התשובות כמעט תמיד היו אותן תשובות: אין שעות, אין תקציב, אין מקום במערכת. אנחנו שולחים בוגרים לעולם תחרותי, בלי לתת להם כלים להבין איך מגנים על היצירה שלהם, איך בונים מותג ואיך מתנהלים כעסק. בעיניי, זו החמצה״.

גם כלפי התעשייה עצמה היא לא חוסכת בביקורת. ״כשניסיתי לייצר שיח בין גורמים שונים בתעשייה, נתקלתי בהרבה אגו – למרות שלכולם יש אינטרס משותף. יחד עם זאת, אני מרגישה שבשנים האחרונות קם דור חדש. דור שמבין ששיתוף פעולה הוא לא חולשה. להפך. הוא הדרך היחידה לייצר שינוי אמיתי״.

מעצב היום לא יכול להסתפק בכישרון. הוא חייב להבין איך בונים מותג, איך עובדים עם משפיענים, איך מגנים על העיצובים שלו, איך מספרים סיפור ואיך פועלים בעולם דיגיטלי

את השינוי שעליו היא מדברת החליטה להתחיל בעצמה: להרצות למעצבים על קניין רוחני, זכויות יוצרים והתנהלות עסקית, ללוות מותגים צעירים ולחפש כל במה אפשרית שבה אפשר יהיה לחבר בין עולם העיצוב לבין העולם העסקי והמשפטי.

בניו יורק היא התקרבה למעצב סטיוארט ויצמן, בתחילה סביב ישראל והזהות היהודית, ובהמשך התפתח ביניהם גם קשר מקצועי שנמשך גם לאחר שחזרה לארץ. בשנת 2022 הצליחה להביא אותו ארצה להרצאה במוזיאון תל אביב, אירוע שנערך בשיתוף המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות בבצלאל ושלי סתת־קומבור שעמדה אז בראשה.

מבחינתה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגישה שהשיח שעליו חלמה מתחיל לקבל צורה. ״פתאום אנשים התחילו לשאול מי אני ומה אני עושה. הבנתי שיש צמא לשיח הזה – שאנשים רוצים לדבר לא רק על הקולקציה הבאה, אלא גם על כל מה שנמצא מאחוריה. בהמשך הגיעו יוזמות נוספות: מפגשים מקצועיים, הרצאות, כנסים שעסקו בקשר שבין אופנה, משפט, תקשורת ומשפיענים, וליווי של מעצבים ישראלים בדרכם לשווקים בינלאומיים.

״יחד עם זאת, הרגשתי שכל פעם אני מטפלת בבעיה אחת. פעם זו הייתה חשיפה בינלאומית, פעם קניין רוחני, פעם תקשורת. אבל עדיין לא היה מקום שבו כל החלקים מתחברים. מכאן נולד הרעיון להקים את ועידת האופנה. לא עוד אירוע השקה של קולקציה ולא עוד ערב נוצץ של סלבריטאים ותצוגות, אלא יום שלם שמוקדש לשאלות שבדרך כלל נשארות מאחורי הקלעים.

״זו גם הסיבה לכך שרשימת הדוברים בוועידה לא מורכבת רק ממעצבים. אם אנחנו רוצים לבנות תעשייה, אנחנו צריכים לדבר עם כל מי שמרכיב אותה. לצד ראשי המחלקות לעיצוב אופנה מהאקדמיות ישתתפו בה אנשי קניין רוחני, מומחי חדשנות, אנשי שיווק, סטייליסטים, מנהלי קריאייטיב, חוקרים, יזמים ואנשי תעשייה״.

אופנה כמנוע צמיחה

אחת ההחלטות החשובות מבחינתה הייתה להושיב סביב אותו שולחן את ראשי המחלקות לעיצוב אופנה ממוסדות שונים. ״כל מוסד עושה עבודה מצוינת בדרכו, אבל כמעט אין הזדמנויות לשיחה משותפת. מבחינתי, עצם העובדה שהם נפגשים היא כבר הישג״.

באותה התלהבות היא מדברת גם על הפאנלים שיעסקו בקניין רוחני, בחדשנות, בבינה מלאכותית, בשיווק ובתקשורת. ״מעצב היום לא יכול להסתפק בכישרון. הוא חייב להבין איך בונים מותג, איך עובדים עם משפיענים, איך מגנים על העיצובים שלו, איך מספרים סיפור ואיך פועלים בעולם דיגיטלי״.

לצד העשייה המעשית, זילברפרב שרייבר ממשיכה לחזור שוב ושוב לשאלה רחבה יותר: מדוע מדינה שמתגאה בחדשנות, ביצירתיות וביזמות, עדיין לא מתייחסת לאופנה כאל מנוע צמיחה. ״אנחנו מאוד אוהבים לדבר על מעצב ישראלי שהצליח בפריז או בניו יורק, אבל כמעט אף פעם לא עוצרים לשאול מה צריך לקרות כאן כדי שעוד עשרה יצליחו אחריו. הכישרון כבר כאן. הוא נמצא בבתי הספר, בסטודיואים, במפעלים ובסדנאות. מה שחסר היא מעטפת.

״אנחנו צריכים ידע, הכשרות וחיבורים בין אקדמיה לתעשייה. אנחנו צריכים שמעצבים יבינו עסקים, ושאנשי עסקים יבינו עיצוב. יש נטייה לחשוב שאופנה היא משהו יפה, אולי אפילו מותרות. אבל אופנה היא גם כלכלה – היא תעסוקה, ייצור, ייצוא; היא מחקר, היא חדשנות, היא הרבה יותר גדולה מהבגד עצמו״.

מבחינתה, דווקא ישראל מחזיקה ביתרון משמעותי. ״אנחנו יודעים לחדש. אנחנו יודעים לפתור בעיות. אנחנו יודעים לחשוב אחרת. אם הצלחנו להפוך ל־Startup Nation, אין שום סיבה שלא נוכל להיות גם Fashion Nation.

״אני יודעת שיש מי שיגיד שזה נשמע נאיבי, אבל אני באמת מאמינה בזה. אם נתחיל לחשוב אזורית, אם יהיו כאן עוד שיתופי פעולה, אם נדע לחבר בין היצירתיות הישראלית לבין היכולות של האזור כולו – אפשר יהיה לבנות משהו חדש. אבל כדי שזה יקרה, צריך קודם כול לשנות את השיח״.

היא לא מצפה שיום אחד של הרצאות ופאנלים ישנה מציאות של שנים, אבל היא כן מאמינה ששינוי מתחיל ביצירת שפה משותפת. מבחינתה, אם מעצב צעיר ישב לצד מנהל שיווק, חוקרת אקדמית, עורך דין, סטייליסטית או יזם, ויבין שכולם מתמודדים עם שאלות דומות – הוועידה כבר השיגה את מטרתה.

במהלך השיחה היא חוזרת שוב ושוב למילה ״קהילה״. לא במובן הרומנטי שלה, אלא כמערכת מקצועית שיודעת לשתף ידע, לחזק את חבריה ולפעול יחד. אולי זו גם הסיבה שהוועידה שעליה עמלה בחודשים האחרונים לא מסתיימת מבחינתה עם כיבוי האורות באולם, להפך. ״אם אצליח לגרום למי מקהלי היעד שלי להבין שאופנה היא גם מקצוע עסקי; לעוד חוקר להתחבר לתעשייה ולעוד מקבל החלטות להבין שמדובר בענף כלכלי ותרבותי משמעותי – זו תהיה תחילתו של שינוי״.

זילברפרב שרייבר לא מודדת את הצלחת הוועידה במספר המשתתפים או בכותרות שתייצר למחרת. מבחינתה, המבחן האמיתי יגיע אחר כך. ״אני מקווה שזו תהיה ועידה שנתית, אבל יותר מזה, אני מקווה שהיא תהפוך לבית של התעשייה. למקום שבו כל העושים במלאכה ייפגשו באופן קבוע, יחליפו ידע וייצרו שיתופי פעולה. יום אחד לא ישנה תעשייה שלמה, אבל הוא יכול להתחיל תהליך״.

---

ועידת האופנה של ישראל
9.7
האנגר 11, נמל תל אביב
לכל הפרטים >>>