קטנה־גדולה: שמלות כלה מיניאטוריות בעיצוב סטודנטים.ות משנקר

שמלת הכלה היא הרבה יותר מבגד. לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות היא החליפה צבעים, בדים וצורות – משמלות צבעוניות ורקומות ועד לשמלה הלבנה שלבשה המלכה ויקטוריה ביום חתונתה, והפכה מאז לאייקון תרבותי. גם היום, ממשיכה שמלת הכלה להשתנות ולהתעצב מחדש, ומשקפת תמורות חברתיות, תרבותיות ואישיות.

התערוכה ״קול כלה״, שמוצגת בבית קלנג באשדוד, היא חלק מהמשך מימוש החזון ״אשדוד עיר אופנה״ – מהלך המבקש למצב את העיר כמרכז משמעותי של יצירה, עיצוב ואופנה בישראל. לצד בתי אופנת כלות, פריטי ארכיון ויוצרים עכשוויים, מציגה התערוכה גם את דור המעצבים הבא.

אחד ממוקדי התערוכה הוא פרויקט המיניאטורות שנוצר במסגרת קורס ״שמלת כלה״ במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. הקורס, שמועבר כבר למעלה משני עשורים על ידי המעצב רונן לוין, ובהנחיה הטכנית של מתן אנחיסי, מזמין מדי שנה את הסטודנטיות והסטודנטים לבחון את שמלת הכלה כאובייקט תרבותי, רגשי ורעיוני, ולא רק כפריט אופנה.

״במסגרת הקורס השנה התבקשו הסטודנטים ליצור שמלות כלה מיניאטוריות, המאפשרות לבחון רעיונות עיצוביים, חומריות, טכניקות תפירה ופרטי גימור ברמת דיוק גבוהה במיוחד״, מספר לוין. ״העבודה בקנה מידה מוקטן מחייבת רגישות לפרופורציות, איכות ביצוע וחשיבה קונספטואלית, ומאפשרת להתמקד במהות הרעיון״.

16 העבודות נוצרו בהשראת Théâtre de la Mode – תערוכה פורצת דרך שהוצגה בפריז בשנת 1945, שבה הוצגו דגמי אופנה מיניאטוריים על רקע תפאורות תיאטרליות. התערוכה נולדה בתקופה של מחסור חמור בבדים ובחומרי גלם לאחר מלחמת העולם השנייה, ביוזמתו של רובר ריצ׳י (Robert Ricci), בנה של נינה ריצ׳י, שאיגד כ־70 בתי אופנת קוטור במטרה להחזיר את פריז למעמדה כבירת האופנה העולמית.

המסורת הזו המשיכה להתפתח גם בעשורים שלאחר מכן. בית האופנה כריסטיאן דיור אימץ את רעיון דגמי המיניאטורה ויצר לאורך השנים העתקים מדויקים של דגמי הוט קוטור בגובה של כ־45 ס״מ, המוצגים עד היום בלה גאלרי דיור (La Galerie Dior) בפריז ובתערוכות נודדות ברחבי העולם.

צמד המעצבים ההולנדים ויקטור & רולף, המקיימים דיאלוג מתמשך בין אופנה לאמנות, אימצו אף הם את המסורת. בשנת 2008 הציגו במרכז הברביקן בלונדון את התערוכה The House of Viktor & Rolf, שבה הוצגו עשרות דגמי מיניאטורה כחלק ממיצב רחב־היקף שנע בין אופנה, אמנות, תיאטרון ועיצוב.

רונן לוין. צילום: אמנון רהב

רונן לוין: העבודה בקנה מידה מוקטן מחייבת רגישות לפרופורציות, איכות ביצוע וחשיבה קונספטואלית, ומאפשרת להתמקד במהות הרעיון. כל אחת מהמיניאטורות היא תוצר של תהליך מחקר ועיצוב אישי, ומציעה מבט אחר על מושג הכלה

גם המעצב הישראלי אלבר אלבז אימץ את המסורת בתקופת כהונתו כמנהל האמנותי של בית האופנה לנוון (Lanvin). אלבז יצר העתקים מיניאטוריים של דגמי קוטור בפורצלן, שהפכו עם השנים לפריטי אספנות מבוקשים.

״בהשראת כל אלה פיתחו הסטודנטים פרשנויות אישיות לשמלת הכלה באמצעות קולאז׳ים תלת־ממדיים, המרחיבים את גבולות הבגד ונעים בין דו־ממד לתלת־ממד, בין אופנה, אמנות ופיסול. כל אחת מהמיניאטורות היא תוצר של תהליך מחקר ועיצוב אישי, ומציעה מבט אחר על מושג הכלה.

״ממסורת וטקס, דרך שאלות של זהות, נשיות וזוגיות, ועד לבחינה עכשווית של מקומה המשתנה של שמלת הכלה בחברה. יחד יוצרות 16 העבודות פסיפס עשיר של רעיונות, חומרים ושפות עיצוב, ומציגות את דור המעצבים הבא ברגע שבו רעיונות חדשים מתחילים לקבל צורה״.

שילובן של המיניאטורות בתערוכה יוצר דיאלוג בין האקדמיה לבין עולם אופנת הכלות הישראלי. לצד שמלות מלאות, פריטי ארכיון ועבודות של מעצבים מובילים, הן מסמנות את המקום שבו מתפתחות השאלות, השפות והכיוונים שיעצבו את עתידה של אופנת הכלות בישראל.

מימין לשמאל: רעות סגל, מאי הרלב, טל זהר, נעמה שרון

רעות סגל עיצבה בהשראת דגם שלנינה ריצ׳י מקולקציית Ready-to-Wear אביב2024 , והתמקדה בתנועה ובנפח של הדגם ובאופן שבו אפשר לתרגם אותם למיניאטורה.

מאי הרלב עיצבה בהשראת שמלה מקולקציית הכלות סתיו 2026 של Monique Lhuillier. היא בחרה בדגם בזכות המתח שבין חשיפה לכיסוי, ובין הלבשה תחתונה לגלימה דרמטית.

טל זוהר עיצבה בהשראת שמלת Garlic Dress של כריסטיאן דיור, שהוצגה במסגרת קולקציית ההוט קוטור לשנת 1954 בפריז. היא בחרה לשחזר את המבנה הפיסולי של הדגם ואת האופן שבו דיור הפך צורה פשוטה מהטבע ליצירת אופנה אלגנטית ורבת נפח.

נעמה שרון עיצבה בהשראת שמלת כלה של בית האופנה Demure Bridal, בעיצובה של Chanelle Cindy. היא בחרה בדגם בזכות השילוב בין אלגנטיות קלאסית לעיצוב פיסולי עכשווי, המתבטא במחוך המדויק, בשרוולים הדרמטיים ובצללית הרומנטית של השמלה.

מימין לשמאל: עמית ליזר, נעה נצר, אוריין חנשווילי, נועה לזרוביץ

עמית ליזר עיצבה בהשראת שמלת Cocoon של איב סן לורן מקולקציית הוט קוטור סתיו־חורף ,1965 ובחרה לשחזר את המבנה הפיסולי של הדגם ואת המתח שבין סריגה, אופנה ופיסול.

נועה נצר עיצבה בהשראת דגם של דיור מקולקציית סתיו 2026. לדבריה, היא נמשכה לצורניות האורגנית, לנפחים ולשילוב בין מבנה פיסולי לחומריות קלילה.

אורין חננשווילי עיצבה בהשראת שמלת קוטור של The Atelier Couture, ובחרה בדגם בזכות הנפח המרשים ועבודת השכבות והקפלים, היוצרים עומק ועושר צורני.

נועה לזרוביץ עיצבה מיניאטורה בהשראת שמלת Love Is Blind של ויויאן ווסטווד (1997). היא בחרה לעסוק ברעיון האהבה כמרחב של אמון, פגיעוּת וחוסר ודאות, באמצעות דמות כלה שעיניה מכוסות וזר פרחים הנשפך מהמותן.

מימין לשמאל: ויקי סטרצב, דולב טל, תאיר גבאי, מיכל פאוקר

ויקי סטרצב עיצבה בהשראת שמלתו האייקונית של הובר דה ז׳יבנשי, שלבשה אודרי הפבורן בסרט ״פנים מצחיקות״ (1957). היא בחרה בדגם בזכות האלגנטיות העל־זמנית והצללית המזוהה עם אופנת שנות ה־50.

דולב טל עיצב בהשראת דגם של Ashi Studio מקולקציית Haute Couture אביב־קיץ 2023. הוא ביקש לבטא את הזרימה האורגנית של הבדים ואת האופן שבו כל חלק מתמזג לכדי צורה אחת.

תאיר גבאי עיצבה בהשראת דגם של המעצב Le Ngoc Lam משנת 2025. לדבריה, היא נשבתה בייחודיות הטקסטילית, בשכבות, בנפחים ובתחושת העומק שיוצרת עבודת החומר.

מיכל פאוקר עיצבה בהשראת שמלת הכלה שעיצב אזאדין אליה עבור ג׳יובנה בטגליה (2016). לדבריה, היא נמשכה לתחושת התנועה של השמלה ולאווירה החגיגית והשמחה שהיא משרה.

מימין לשמאל: תמרה זרביב, חן נעים, יעלה אזרו, רותם אברג׳יל

תמרה זרביב עיצבה בהשראת דגם של ג׳ון גליאנו לבית דיור, מקולקציית הוט קוטור סתיו־חורף 2005, והתמקדה במבנה הפיסולי של השמלה, בתיאטרליות ובקלילות הנוצרת משכבות הטול.

חן נעים עיצבה בהשראת דגם מתוך קולקציית Chapter 3 של Krikor Jabotian Couture ובחרה בפרשנות עכשווית לשמלת הכלה, המשלבת שקיפויות, שכבות ועושר טקסטילי לצד צללית לא שגרתית.

יעלה אזרן עיצבה בהשראת דגם של Jacquemus מקולקציית La Croisière (אביב־קיץ 2025). היא בחרה בשמלה בזכות הדרמטיות, הנפח והטקסטורות, לצד הניקיון הצורני המאפיין אותה.

רותם אברגיל עיצבה בהשראת דגם מתוך קולקציית Les Sculptures של Jacquemus מאביב 2024, וביקשה לבטא מינימליזם, אלגנטיות ותנועה באמצעות שכבות וקיפולים.

קול כלה
אוצרות: עמית סנדיק, פורטפוליו
הגלריה העירונית אשדוד, בית אריה קלנג, רח׳ יאיר 2, אשדוד
נעילה: 2.10