אן שטרית: אם את מעצבת - את יכולה לעצב הכל

עמית: הי אן, מה שלומך?

אן: שלומי טוב

עמית: ספרי לנו מה קורה בעולמך האמנותי?

אן: המון מחשבות ותכניות לעתיד, במקביל לדברים שקורים ומתפתחים

עמית: זו כבר התחלה מסקרנת. בואי נדבר רגע על ההווה ואיפה את נמצאת כעת

אן: בזה הרגע אני יושבת בבית במזגן, ביום עבודה מהבית כחלק מעבודתי כשכירה בחברה שמתעסקת בתחום ההסוואה הביטחונית. אלה הן השעות שבהן אני מתפנה לפתוח את המחשב הפרטי שלי, לפתח את הפרויקטים שאני עובדת עליהם

עמית: הכל מעניין אותי. בואי נתחיל מהמשרה שלך כשכירה. מה בדיוק את עושה שם?

אן: אני מעצבת טקסטיל. סיימתי לפני שנתיים את הלימודים במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ולפני פחות משנה (עבר מהר) התחלתי לעבוד בחברה מעולמות הביטחון, שמעניקה פתרונות הסוואה. זה תחום מרתק עם אנשים מדהימים ועיסוק שכל הזמן מתפתח במדינתנו הקטנה – כך שאף פעם לא משעמם

עמית: מה עושה מעצבת טקסטיל בחברה לפתרונות הסוואה?

אן: מדובר בהסוואה שהרבה ממנה היא טקסטיל, וזו ממלכה עבור מישהי כמוני, שרק מחפשת למשש בדים, להסתכל עליהם מקרוב ולהבין את המקור של הטכנולוגיה. אני לא יכולה לחשוף הרבה, אבל בגדול זו עבודה משמעותית עם ערך מוסף, בלי קשר למקצועיות

עמית: ואז את חוזרת הביתה בסוף יום עבודה ועוברת לפרק היצירה היומי. מה קורה שם?

אני באה מבית חצי דני וחצי מרוקאי. אורח החיים והאווירה שאמא שלי הביאה איתה, היו חלק בלתי נפרד מהחמימות של הבית. Hygge היא מילה שיכולה להיות גם פועל וגם תיאור; ובגלל שאין לה תרגום מדויק בעברית, לקחתי אותה למקום שלי ולחוויית החיים שלי

אן: גם בעבודה עצמה יש מימוש של יצירתיות, אבל יש משהו שונה ביצירה שהיא רק שלך, פרי דמיונך ובשליטה מוחלטת שלך. בזמן הפרטי שלי אני מפתחת ומוציאה את מה שהראש חושב וזורק כמחשבות או שרטוטים לכדי משהו מוחשי

עמית: אז ספרי על עולמך הפרטי. מה את עושה/עשית שם?

אן: השנתיים האחרונות מאז סיום הלימודים היו מלאות בהתפתחויות. כמה חודשים אחרי שסיימתי ניתנה לי הזדמנות על ידי רוני יחזקאל ודנה בן שלום (שתי מרצות שלי מהמחלקה, ששמן הולך לפניהן) לקחת חלק בשבוע העיצוב ירושלים 2024, ולהפיק פרויקט של בינה בייטל, מעצבת ישראלית שחיה בצרפת. זה פתח אצלי את המקום והצורך לבחינה הניהולית של העולמות שלנו.

תוך כדי התחלנו עבודה על ביתן בצבע טרי 2025 – ביתן מחלקתי שאליו נבחרנו שלוש מעצבות – צביה גרין, לינור ברנר ואני – שכל אחת הציגה את הסטודיו שלה. שם נחשפתי בעוצמה חזקה לצד שכולל להיות בפרונט מול הלקוחות וגם מול העבודות שלי. זו הייתה חוויה מדהימה ובעיקר מלמדת. היא דייקה לי איפה אני רואה את עצמי ואיפה אני ממקמת את עצמי על הסקאלה הזו של יוצרת/מעצבת עצמאית.

מתוך צבע טרי נולדו גם שיתוף פעולה עם סטודיו נחשון ושיתוף פעולה עם גרבי יודפת, שאני כבר בעיצומה של עבודה איתם על קולקציה שניה ושלישית

עמית: בואי נחזור עוד רגע לאחור. ספרי מה הצגת בשבוע העיצוב ובצבע טרי?

אן: בשבוע העיצוב ירושלים ניהלתי פרויקט שאת כולו עיצבה בינה בייטל. היא שלחה את הסקיצות והעיצוב, ובעזרת אנשי מקצוע מוכשרים הפקנו וגרמנו לפרויקט שלה לקום לחיים.

בצבע טרי הצגתי פיתוח של פרויקט הגמר שלי, ״תנועת הנפש״, שעסק ברעיון של איך טקסטיל מזיז אצלנו – כאנשים וכחברה – משהו בפנים. בחרתי להתייחס בו למושג הדני Hygge, שמביע תחושה של נוחות, שביעות רצון ורווחה באמצעות חוויות פשוטות ויומיומיות.

אני באה מבית חצי דני וחצי מרוקאי. אורח החיים והאווירה שאמא שלי הביאה איתה, היו חלק בלתי נפרד מהחמימות של הבית. Hygge היא מילה שיכולה להיות גם פועל וגם תיאור; ובגלל שאין לה תרגום מדויק בעברית, לקחתי אותה למקום שלי ולחוויית החיים שלי – הפינות בבית שבהן יש ספרים, נרות דולקים, פרחים, והמון המון טקסטיל ואמנות. יצרתי תרגום לחוויה הזו על ידי הפיכת הפינות האלה לקומפוזיציות של קווי אורך ורוחב, שאותן הפכתי לשטיחים ארוגים בעבודת יד.

מפרויקט הגמר שחקר את הנושא תוך שילוב של ריהוט וטקסטיל, עיצבתי קולקציה מצומצמת של שלושה שטיחים ארוגים בעבודת יד וספסל שמדבר את אותה השפה של הקראפט.

אן: בשיתוף הפעולה עם סטודיו נחשון, החלטתי לעשות מעט שינוי בהשראה ולהתאים את השטיחים לשפת הסטודיו. השפה שפיתחתי נשארה, אבל במקום לקחת קומפוזיציה מפינות, ההשראה שלי הייתה הרהיטים שלהם. כך נוצרו שני שטיחים שמעניקים צד משלים, שהוצגו במשך כמה חודשים בחלל של סטודיו נחשון בתל אביב.

שיתוף הפעולה עם גרבי יודפת התחיל עוד בשבוע העיצוב בירושלים, שם פגשתי את מנכ״ל החברה, ואמרתי לו שאשמח לעצב להם קולקציה (כי מי לא אוהב גרביים שמקפיצות את הלוק?). הזמן עבר וחשבתי שזה התמסמס, ואז הגיע צבע טרי שם נפגשנו שוב ויצאנו לדרך. לפני כמה חודשים הושקה קולקציה שמבוססת על אותו עיקרון עיצובי, בהשראת נופי ישראל, וכעת יש עוד שתי קולקציות בדרך.

את יודעת? פתאום כשאני כותבת הכל, אני מבינה כמה עברתי 😅

עמית: גם הרבה וגם מגוון. אמנם הכל בעולמות עיצוב הטקסטיל, אבל מבחינה מוצרית, כל פרויקט הוא שונה

אן: לגמרי! אני חושבת שזה מה שמספק ביכולת להיות גם וגם וגם

לשים את העבודות בפרונט

עמית: בשפה שלנו אומרות אמנית מולטי־דיסציפלינרית. היו עוד תחנות בדרך?

אן: היו כמה תחרויות שלקחתי בהן חלק, ומתוכן הצגה בתערוכה במינכן בתערוכת Talente; וזכייה עם כיסא שעיצבתי כחלק מפרויקט הגמר בתחרות SIT

עמית: בואי נדבר על זה. פרטי מה היה התהליך, המיון, הזכיה וכו׳

אן: ל־SIT Furniture Design Awards הגשתי את הכיסא שעיצבתי שנקרא looms chair, הוא היה חלק מפרויקט הגמר. זה לא קונבנציונלי שמעצבת טקסטיל תעצב כיסא, אבל אני הייתי בגישה שאין דבר כזה אי אפשר. אם את מעצבת – את יכולה לעצב הכל בעזרת הכלים שניתנים לך.

כמה חודשים אחרי הצבא הייתי כחצי שנה בלימודים בדנמרק, שם נחשפתי לעבודה עם עץ והתאהבתי. אז כשהגעתי לשנה ד׳ לא ראיתי אופציה לא לשלב את זה. לקחתי קורס יחד עם המחלקה לעיצוב תעשייתי, ספגתי את הדרך שבה הם לומדים, ולקחתי את זה לעולמות שלי בתור מעצבת. ככה נולד הכיסא שמעוצב בהשראת מסגרת ההשתאה (השלב שבו מארגנים את חוטי השתי לפני העלאה לנול).

אן: ההגשה התבססה על תמונות, ולמזלי היו לי תמונות מדהימות שצילמו מיכאל שבדרון ואורי שיפרין ענבי, ולפני כחודשים קיבלתי מייל על זכייה. זו עוד הוכחה לעצמי, לא לתת לאחרים להכתיב מה אני יכולה ומה אני לא יכולה.

התחרות השנייה Talente – Masters of the Future. הגשתי אליה את פרויקט הגמר שלי, ומתוך מאות מתחרים נבחרו להציג כ־90 מעצבים. הפרויקט הוטס למינכן והוצג שם בתערוכה

עמית: הספק מכובד!

אן: ואני בשאיפה שנמשיך עם הרצף ודברים טובים יקרו ב־2026

עמית: ומה על שולחנך כעת?

אן: אני עובדת על שתי הגשות לקולות קוראים לתערוכות באירופה, אחת בקופנהגן והשנייה בהולנד. אני מאמינה שדברים קורים בזמן שהם צריכים לקרות, ואין מה להפסיד בלנסות לשים את העבודות בפרונט

עמית: לחלוטין, ולא להסס אף פעם. והנה השאלה הקבועה שלי – איפה את רואה את עצמך בטווח הרחוק יותר?

אן: אני רואה את עצמי ממשיכה בשני הנתיבים. ברור לי שיש תקופות שהפעילות עולה יותר בחלק העצמאי ולפעמים בחלק של מעצבת שכירה. מה שחשוב לי הוא שיש תנועה.

ציר שלישי שמתלווה הוא ההוראה. זו השנה שניה שבה אני אסיסטנטית בקורס אריגה לצד רוני יחזקאל, והמקום הזה אמנם לא רציף לאורך כל השנה אבל ממלא ונותן המון, היכולת להעביר וללמד וגם ללמוד מהדור שמתפתח

עמית: אני ממש רוצה לעקוב אחרי ההגשמה שלך. רעב, סקרנות וחריצות זה המתכון… נראה לי שיש לך מינונים לא רעים בכלל… מהכל 🤣

אן: לגמרי, ואני נהיית רעבה עוד יותר עם השנים