רגע לפני הבחירות, ״התעוררות״ מזכיר לנו למה דווקא עכשיו חייבים להיות אופטימיים

יובל: הי יואב, מה שלומך? אנחנו מדברים שבוע לפני הבחירות, שבוע שהכל יכול לקרות בו

יואב: אהלן יובל, בהחלט ימים דרמטיים בארצנו הקטנה והתחושה שהכל יכול לקרות

יובל: נדמה שהכל כבר קרה, לא? כמה פעמים…

יואב: אני חושב שמה שבעיקר למדנו מתהליך התיעוד והמעקב אחרי המחאה בשנים האחרונות הוא שהכל קורה, הרוביקון זז כל הזמן ואנחנו סתגלנים ומקבלים יותר מדי בהבנה את המציאות המופרעת של חיינו…

יובל: מופרעת באנדרסטייטמנט. בוא נלך אחורה, מאיפה הגיע הרעיון להתעוררות, ומה תפקידך בכוח

יואב: האמת שבאופן מפתיע הרעיון לתיעוד המחאה הגיע מיובל ליאון, ישראלי־אמריקאי שחי בניו יורק, ידיד מהעבר שהכרנו לפני למעלה מעשור כשרציתי לפתח איזה פרויקט מאוד מורכב על הסכסוך, ממש בתחילת 23 בראשית המחאה בביקור שלו בארץ

יואב: בעודו מתבונן בהפגנות שנרקמות ובהמוני אנשים שיצאו לרחובות הוא פנה אלי ותהה האם מישהו עושה על זה סרט והאם אני מעוניין שנרים את הפרויקט יחדיו. אני חושב שלפעמים המבט החיצוני הנקי רואה משהו שאנחנו כמעורבים רגשית לא מבינים, את גודל האירוע. כמובן שביציאה לדרך לא האמנו שאנו יוצאים לתהליך של קרוב לארבע שנים

יובל: ממש. אז הוא פונה אליך, אתה מסכים. את מי עוד אתם מגייסים?

יואב: השלב הראשון היה לנסות להבין מה הסיפור, מי הדמויות שדרכן ניתן לספר אותו. יצאנו לתחקיר ופיתוח על בסיס צוות של המשרד וצוות שגויס במיוחד לנושא של תחקירנים ובמאי, מהר מאוד הבנו שאין דיון לגבי ההיתכנות ויש פה סיפור ענק והחלטנו להתקדם להפקה.

לאחר המסע לירושלים בערך נכנס נועם פנחס כבמאי הפרויקט, הוא הוביל עד לסיומו בשבועות האחרונים. בגלל גודלו של הפרויקט (מכל הבחינות, הן התכנית והן הכלכלית) היה צוות הפקה כמעט מלא לכל אורך התקופה שעבד עם נועם הן מבחינה תכנית, הן הפקתית והן בעבודת הפוסט שהייתה מהפרויקטים המורכבים ביותר שעשינו במשרד.

מבין כל עשרות הארגונים שצצו ברחובות ניסינו ללמוד מי הגופים, מי ה״שחקנים המובילים״, ממי ניתן לקבל אקסס לעשייה ולתהליך, בעצם עשינו תהליך של ״קאסט״ לסיפור חי שגדל מול עינינו

רצינו להציג לעולם את ישראל הדמוקרטית שנאבקת על דמותה וזהותה, שהעולם יבין שהאזרחים בישראל והממשלה אינם אחד הם, שהממשלה אינה מייצגת את המוני האזרחים שרואים עצמם כחלק מהעולם המערבי והדמוקרטי, והיה לנו חשוב להאיר לעולם את המחנה הזה שכולו אינו נשמע כלפי חוץ

יובל: ואז הגיע 7.10. יש מחשבות לנטוש את הפרויקט? לעשות שיפט? מה עכשיו?

יואב: מן הסתם אחרי ה־7.10 העולם השתנה לכולנו, מכל הבחינות והמחשבות, הן ברמה האישית של כל אחד ואחד והן מבחינת הפרויקט. אני חושב שבשלב הראשון נהגנו כמו שנהגו גיבורי הסרט, תהינו מה אפשר לעשות בשביל להטיב את המצב, היכן אפשר או ניתן לעזור, כמו שרן הר נבו אומר באחד הראיונות ״אין מחאה״. בשלב הזה אף אחד לא חשב על הרחובות, אלא על התמיכה היכן שניתן.

די מהר הבנו שהמהלך שנרקם בפועל, שארגוני המחאה הפכו להיות השחקן הפעיל והחליפו את המדינה ואת המוסדות בוואקום שנוצר (הקמת החמ״לים, גיוס הציוד והמשאבים וכו׳) זה לגמרי חלק מהסיפור שאנו מספרים, והחלטנו להמשיך בתהליך התיעוד והליווי של הגיבורים לאותם מקומות שבהם הם הלכו להשפיע. לאחר מספר חודשים לתוך הלחימה והמאבק להשבת החטופים החלו להישאל שאלות בקרב הארגונים והגיבורים מתי והאם יגיע השלב של החזרה למחאה ברחובות

יובל: אז אני רוצה לקפוץ לעכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, לתוצר הסופי ויש לי הרבה מה לשאול והכל נדמה לי סובב סביב אותה תהייה, אז תענה מה שעולה לך קודם – זה סרט אופטימי בסוף? אתה אופטימי? מי הקהל שלו? מה היית שמח שיקרה למי שיצפה בו? הוא אמור לשכנע מישהו? עכשיו, רגע לפני הבחירות

יואב: תראה, עלו לנו המון שאלות לכל אורך הדרך מה המטרות שלנו מבחינת הסרט והאימפקט שלו, לאלו צופים אנו רוצים לפנות. באופן באמת שונה מהמון יצירות אחרות, המעורבות האישית שלנו פה היא אחרת והעזנו לשאול את עצמנו שאלות שאנו לא נוהגים בדרך כלל: האם יש סיכונים בשידור סרט שכזה, האם הוא יכול לפגוע במדינה או במחנה הדמוקרטי הליברלי שאותו אנו מתעדים.

מההתחלה ידענו שאנו רוצים לפנות לשני קהלים, האחד לקהל הבינלאומי והשני לקהל הישראלי. לכל אחד מהקהלים היו לנו סיבות שונות לרצון לפגוש מקסימום קהלים. מבחינת הקהל הבינלאומי מצבה של ישראל בתחילת הפרויקט, ובטח ובטח בסופו מאוד מורכב (ואני עדין).

רצינו להציג לעולם את ישראל הדמוקרטית שנאבקת על דמותה וזהותה. רצינו שהעולם יבין שהאזרחים בישראל והממשלה אינם אחד הם, שהממשלה אינה מייצגת את המוני האזרחים שרואים עצמם כחלק מהעולם המערבי והדמוקרטי, והיה לנו חשוב להאיר לעולם את המחנה הזה שכולו אינו נשמע כלפי חוץ

יובל: והקהל בארץ?

יואב: מבחינת הקהל בארץ היו לנו הרבה מחשבות. בתהליך הדרך היה לנו ברור שאנו רוצים לספר את הסיפור פה בבית שלנו, בשביל לתת השראה, בשביל להשמיע את הקול שהיה ברחובות.

לקראת סוף הפרויקט, לפני מספר חודשים כשעשינו צפייה ראשונה במשרד עם חבר׳ה שלא היו מעורבים בפרויקט והבנו את התחושות שלהם לאחר הצפיה, הבנו שמחובתנו להוציא את הפרויקט לקהל הישראלי לפני הבחירות מהסיבה הפשוטה שאנחנו פשוט לא זוכרים מה עברנו פה, מה היה בשנים הללו וכיצד נהג השלטון בשנות שלטונו.

הרגשנו שהסרט מחבר את הנקודות לקהל ששוכח או לא רוצה לזכור. ברור לנו שהסרט אינו ל״סוויצ׳רים״, הוא לא יעביר מישהו ממחנה למחנה, הוא לא ישנה עמדות באופן דרסטי, אבל הוא יזכיר, יעשה סדר ויתן חומר למחשבה ובסופו של דבר גם יניע לפעולה. אחד הדברים החשובים שאנו מרגישים שלמדנו מהתהליך הוא שאזרח במדינה דמוקרטית צריך לעשות יותר מלהצביע פעם בארבע שנים, צריך להיות מעורב יותר ופעיל יותר בחברה שבה אנו חיים.

אז בסופו של דבר אני חושב שזה סרט אופטימי כי הוא מציג חברה אדירה שנאבקת על ערכיה ושנעשו דברים אדירים במאבק על זהות המדינה שלנו

בסופו של דבר אני חושב שזה סרט אופטימי כי הוא מציג חברה אדירה שנאבקת על ערכיה ושנעשו דברים אדירים במאבק על זהות המדינה שלנו

יובל: זה השלב שבו אני אומר שאמרת שהסרט אופטימי אבל לא ענית אם אתה אופטימי…

יואב: אני חייב להיות אופטימי. להחזיק חברת הפקה בישראל ולהתעסק בנושאי ליבה בחברה הישראלית, זה מחייב אותך לחפש את נקודות האור החדשות כל יום. קשה לי לחשוב שלא יגיעו ימים טובים יותר אחרי מה שחווינו פה במדינה, יש לי שלוש בנות והגדולה התגייסה לפני חודשיים.

אני כל בוקר קם והולך לעבוד מתוך אמונה ותפיסה שכל אחד יעשה קצת בגזרתו ויהיה פה מעולה. אני יודע שלעיתים זה נשמע נאיבי, אבל אני לא אדם נאיבי, אני אדם מאמין שבאמת חושב שיש פה רוב שרוצה חיים סבירים ושפויים במקום שהוא הבית שלנו.

אני בעיקר מקווה ומאמין שההתדרדרות תעצר ולאחריה נוכל להתחיל לשקם ולבנות את החברה ואת החיים המשותפים שלנו פה

יובל: אמן. תן לי לפני שאנחנו נפרדים רגע אחד אופטימי במיוחד שאתה זוכר מארבע השנים האלה, שאתה שנתן לך כוח שאפשר לשנות ושיכול להיות פה טוב יותר

יואב: אני חושב שליל גלנט זה אירוע אדיר שהראה את הכוח של החברה בישראל, והדבר שנתן כוח בכל התקופה זה האנשים האדירים ומעוררי ההשראה שפגשנו בדרך

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שניפרד?

יואב: שנמשיך לאסוף נקודות ושכל אחד יעשה בגזרתו, ואינשאללה יחזרו ימים טובים

---

התעוררות: המאבק על הדמוקרטיה בישראל
סרטם של יובל ליאון · יואב לשם · נועם פנחס
100 דקות · ישראל / גרמניה · 2026