נועה ולדמן // Relly

אני נועה ולדמן, מעצבת מוצר ובוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שם סיימתי את הלימודים בהצטיינות. פרויקט הגמר שלי היה דווקא ספר מודפס על שבעה. אחריו הגעתי ללייטריקס כסטודנטית לעיצוב מוצר, ונשארתי שש שנים. עבדתי על מוצרי B2C ו־B2B וניהלתי שני צוותי עיצוב. למדתי המון על עבודה עם מפתחים, מנהלי מוצר ודיזיין סיסטמס. לא חשבתי שהפרויקט הבא שלי יתחיל בחופשת לידה, משיחת טלפון עם בעלי.

כמה שבועות אחרי לידת הבן השני שלנו, גבי נסע לפגוש חברים בתל אביב. דיברנו בטלפון וניסינו להיזכר במשהו מצחיק שהבן הגדול אמר באותו יום. שנינו זכרנו שהתפקענו מצחוק, אבל לא מה הוא אמר. כבר פתחנו לכל ילד כתובת מייל כדי לשלוח לו סיפורים לאורך השנים, אבל בפועל כמעט לא כתבנו. אלה לא היו ימי ההולדת או הטיולים שחסרו לנו, אלא המילים המשובשות, ההרגלים והמשפטים הקטנים של כל יום רגיל – אחר הצהרים.

גבי ואני תמיד רצינו לעבוד יחד, והחלטנו לנסות לבנות לעצמנו פתרון קטן. הרעיון היה ״שאזאם לזיכרונות״: לוחצים, מספרים וממשיכים הלאה. הגדרתי כלל UX פשוט – אם שמירת זיכרון דורשת יותר מעשר שניות, כנראה שלא נעשה אותה. רצינו את המיידיות של Notes ואת הנגישות של גוגל פוטוז, אבל עם הסיפור שמאחורי התמונה.

התחלתי בסקיצות ובוויירפריימים בפיגמה, אבל מהר יחסית עברנו לעבוד ישירות בקוד בעזרת קלוד וכלי AI נוספים. חלוקת העבודה בינינו התגבשה באופן טבעי: גבי אחראי על הפיתוח והמנגנונים שמאחורי הקלעים, התוכנית העסקית, התמחור והתשלומים; ואני מובילה את חוויית המשתמש, העיצוב, הפיצ׳רים, המיתוג והקשר עם המשתמשים. שנינו עבדנו על האופן שבו ה־AI הופך הקלטה לזיכרון קריא, בלי למחוק את האופי של המספר, שמות חיבה ומילים מצחיקות.

הרגע שבו הקלטנו זיכרון וראינו אותו מופיע ככרטיסייה בפיד היה מרגש. הזמנו חברים להתנסות, ובהמשך התחלנו ראיונות ובדיקות משתמשים שמלווים את המוצר עד היום

כמעט מיד שני הילדים חלו, ובילינו קרוב לשישה שבועות בבית. הבכור סבל מדלקת עיניים קשה והיינו צריכים להחשיך את החדר. הרגשנו כמו ערפדים. בין חום, בכי ותרופות בנינו את ה־MVP הראשון והעלינו אותו ל־TestFlight. הרגע שבו הקלטנו זיכרון וראינו אותו מופיע ככרטיסייה בפיד המשפחתי היה מרגש. הזמנו חברים להתנסות, ובהמשך התחלנו ראיונות ובדיקות משתמשים שמלווים את המוצר עד היום.

לראשונה עיצבתי מוצר ומותג בלי דיזיין סיסטם קיים. התנסיתי בלוגואים, פונטים, צבעים ובעשרות וריאציות של כרטיסיות. בהתחלה חילקנו זיכרונות לארבע קטגוריות — Story, Mannerism, Transition ו־Phase — ונתתי לכל אחת צבע.

בבדיקות גילינו שההבחנה חשובה למערכת, אבל לא ממש ברורה להורים. הסרנו אותה מהממשק והשארנו אותה מאחורי הקלעים. את האונבורדינג כבר עיצבתי מחדש שש או שבע פעמים. למדתי להיות יותר בנוח עם מוצר שמתפתח תוך כדי שימוש, ולא מחכה לעיצוב מושלם.

התלבטות נוספת הייתה השפה החזותית. במודבורדים הראשונים חזרו השראות מסקראפבוקינג, לצד שפה איורית דיגיטלית. הדרך הקלה להסביר מוצר לזיכרונות של ילדים היא להראות ילדים, אבל לא רצינו לחשוף את המשפחה שלנו או להסתמך על תמונות של משפחות אחרות.

ניסיתי דימויים ריאליסטיים שיצרתי ב־AI, וגם הם לא הרגישו מדויקים – משהו בתמונה משפחתית שלא באמת התרחשה הרגיש זר למוצר שכל המהות שלו היא רגעים אמיתיים. עכשיו מתגבשת שפה איורית בעזרת מידג׳רני, שמנסה לשמור על שמחה וקלילות בלי לחקות צילום משפחתי. זה עדיין בתהליך, וגם הדיזיין סיסטם מתגבש מתוך העבודה עצמה.

ההבדל הגדול ביותר עבורי הוא האופן שבו אני בוחנת רעיונות. כשיש פיצ׳ר חדש, אני פותחת שיחה בקלוד או ב־Codex, מתארת צורך ומצרפת סקיצה, צילום של וויירפריים או רפרנסים. אני מבקשת עוד כמה כיוונים, בוחרת שניים או שלושה ומדייקת אותם בשיחה. אחר כך אני מבקשת לבנות גרסת ניסוי שאפשר לפתוח בטלפון, לפעמים רק בפרונטאנד ועל branch נפרד.

כך אני יכולה להשוות אפשרויות בתוך האפליקציה עצמה: גדלים, מעברים, תחושה של haptics והתנהגות במצבים שונים. אני מבקשת מה־AI לעזור למפות גם מקרי קצה – עם תמונות או בלעדיהן, עם הקלטה או בלעדיה, עם אינטרנט ובלעדיו, במסכים בגדלים שונים, וליצור דרך לעבור ביניהם.

אחרי שבחרתי כיוון, אנחנו מנסחים מפרט של ההתנהגויות והעיצוב. גבי עושה code review, בודק את המימוש ומטמיע את הפיצ׳ר במוצר. יש עדיין לא מעט תיקונים, אבל המרחק בין רעיון לבדיקה על מכשיר אמיתי התקצר.

בעבר, כשהיה לי רעיון, חלק מהמחשבה הוקדש מיד לשאלה איך מממשים אותו באילוסטרייטור, באפטר אפקטס או בקוד. היום, לפעמים התחושה הפוכה: הכלים משתנים כל כך מהר, שאני צריכה להזכיר לעצמי לבדוק שוב אפשרויות שפעם נראו לא מעשיות. זה לא אומר שכל רעיון עובד, או שה־AI מקבל בשבילי החלטות עיצוביות. עדיין צריך להבין משתמשים, לבחור, לוותר, לתקן ולדייק. אבל יש משהו משחרר בכך שהדמיון יכול להוביל, לפני שאני מתחילה לחשוב על המגבלות הטכניות.

במקביל אני לומדת תחומים שפעם נגעתי בהם פחות – קופי, עמודי נחיתה, שיווק, עמודי חנויות אפליקציות וקשרי לקוחות. מה שהתחיל כניסוי קטן בשבילנו הפך בהדרגה למוצר שזמין ב־App Store וב־Google Play, עם משתמשים משלמים והורדות והרשמות מ־28 מדינות. לאחרונה גם הופתענו שקלוד שיתפו את הסיפור שלנו באינסטגרם שלהם. בשבילנו אלה רגעים משמחים, בעיקר כי אנחנו עדיין בתחילת הדרך ויש עוד המון מה ללמוד ולשפר.

אם יש הורים שרוצים לנסות את Relly, נשמח שתתנסו ותספרו לנו מה חשבתם. ואם יש מעצבים, מפתחים או אנשים שמתנסים בדרכים חדשות לעבוד עם AI – נשמח לשמוע איך אתם עובדים, להחליף רעיונות וללמוד זה מזה. נדמה לי שכולנו עדיין מגלים מה אפשר לעשות עם הכלים האלה, וזה חלק גדול מהעניין.
אתר / אינסטגרם / טיקטוק / לינקדאין

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו