״במעמקים״: התכוננו לסוף העולם באדיבות יצור ימי ענק

אין ספק שזו שנת הקאמבק של ג׳וש הארטנט. הבחור המסוקס שחלק את המסך (ואת אהבתה של קייט בקינסייל) עם בן אפלק בסרט ״פרל הארבור״ משנת 2001, חוזר לתפוס את מקומו במיינסטרים ההוליוודי. זה התחיל עם הסרט ״תעתוע״, שבו הופיע לצידן של דקוטה ג׳ונסון ואן האת׳וויי, וממשיך עם חזרתו לטלוויזיה בסדרה החדשה של נטפליקס.

״במעמקים״ חובשת לראשו של השחקן כובע דייגים ומכניסה אותו לעולם שפילברגי מוכר, במעין מחווה מודרנית לשניים מסרטיו המוכרים ביותר של הבמאי – ״מלתעות״ ו״פארק היורה״. התכוננו לסוף העולם באדיבות יצור ימי ענק – אפשר רק לקוות שגם הדמות של הארטנט וגם הקאמבק שלו יעברו את זה בשלום.

קלווין פני (ג׳וש הארטנט) הוא דייג מחוספס המתגורר עם משפחתו בעיירה המבודדת סנוקס ארם שבקנדה. כשיצור ימי מסתורי מתחיל להטיל אימה על התושבים, קלווין מוצא את עצמו במאבק להגן על משפחתו ועל הקהילה המקומית.

המתח בסדרה ״במעמקים״ לא מתקיים רק ברמה העלילתית ובניסיון שלנו להבין יחד עם הדמויות מהו אותו יצור ימי ענק שאורב להן במעמקי הים; אלא גם בין הקידמה למסורת, בין סיפורה של עיירה קטנה ומבודדת לבין הביקורת שהיא מבקשת למתוח על העולם הגדול, ובין היותה מחווה לסרטי מפלצות איקוניים לבין הניסיון להציע משהו חדש בז׳אנר. המתח הזה, שיכול בקלות להפוך סדרה למבולבלת, הוא דווקא מה שמצליח למשוך את הצופה פנימה.

לצד העולם הקטן והכמעט קפוא בזמן, הסדרה לא מנותקת מהמציאות של השנים האחרונות. ההתחממות הגלובלית, ניצול משאבי הטבע, הקפיטליזם והצרכנות המהירה וחסרת השליטה נוכחים בה לכל אורכה

מצד אחד נמצאת העיירה המנומנמת סנוקס ארם. כבר בחמש הדקות הראשונות נדמה שהצופה ראה את כולה ופיצח אותה. מרבית התושבים הם דייגים, אנשים פשוטים שחיי החברה שלהם מתרכזים סביב הבר של לינדה, שאליו כולם מתנקזים בשעות הערב. מרבית הצעירים מזמן עזבו את המקום, ואלו שבחרו להישאר ממשיכים את דרכם של הוריהם בעסק המשפחתי.

לצד העולם הקטן והכמעט קפוא בזמן הזה, הסדרה לא מנותקת מהמציאות של השנים האחרונות. ההתחממות הגלובלית, ניצול משאבי הטבע, הקפיטליזם והצרכנות המהירה וחסרת השליטה נוכחים בה לכל אורכה. אנחנו מרוקנים את כדור הארץ ממשאביו הטבעיים, מחוללים שינויים מהותיים באקלים ומביאים להכחדתם של מינים שונים של בעלי חיים, ובהם גם דובי הקוטב המסכנים.

בתוך המציאות הזו נמצא קלווין פני, דייג פשוט שמנסה בסך הכול להתפרנס בכבוד. הבעיות הגדולות של העולם שבחוץ חודרות אל חייו הקטנים, מה שמוביל אותו לחפש תשובות אצל מי שמבינה בתחום, ד״ר פונדה האוונדר (מקנזי דייוויס), ביולוגית ימית במרכז לחקר האוקיינוס בסיל קוב.

דווקא החיבור בין הדייג לביולוגית הימית הוא שמעניק לסדרה את האופי השפילברגי שלה. פונדה מביאה איתה את העיסוק במדע ובבעלי חיים, שמזכיר את ״פארק היורה״, ואילו קלווין, כדייג שמכיר את הים ואת הסכנות הטמונות בו, מייצג את הציד ואת הפחד מפני הלא נודע שמסתתר במעמקים, ממש כמו ב״מלתעות״. שתי הדמויות משלימות זו את זו, כשהידע המדעי של פונדה פוגש את הניסיון המעשי של קלווין.

מעבר לכימיה בין השניים ולחשיבותה של דמותה של פונדה, שמציעה ייצוג נשי שלא נופל לסטריאוטיפים או לרומנטיקה זולה, צריך גם להגיד שפשוט כיף לראות את מקנזי דייוויס שוב על המסך הקטן.

השחקנית הקנדית, שבשנים האחרונות הופיעה בפרויקטים מגוונים כמו רימייקים לסרטי אימה (״אל תוציא מילה״), סדרות דיסטופיות (״תחנה אחת עשרה״) וסרטי המשך שהיינו מעדיפים לשכוח (״שליחות קטלנית: גורל אפל״), פרצה לתודעה בזכות הסדרה ״קוד שרוף״ ובזכות הופעתה הבלתי נשכחת בפרק ״סן ג׳וניפרו״ של סדרת האנתולוגיה ״מראה שחורה״.

סגירת מעגל משפחתית

אבל גם עם שחקנים טובים, דמויות מעניינות ודיונון ענק, עדיין יש כמה דברים שדורשים שיפור בסדרה. המשמעותי שבהם הוא הקשר המסומן בין פני לשלושת ילדיו הבוגרים: וייד (צ׳רלי היטון מהסדרה ״דברים מוזרים״), מרי וג׳יי. בעוד וייד הוא הילד ״הדפוק״ שנשאר מאחור בעיירה הקטנה לצד אביו וממשיך לחפש את אישורו ואת אהבתו, שני אחיו כבר התקדמו הלאה והמשיכו בחייהם העצמאיים. מרי נמצאת במערכת יחסים ארוכת שנים עם מוזיקאי קנדי, ואילו ג׳יי משקיע את כל זמנו בעבודה.

לכבוד אירוע חשוב שמתקיים בעיירה, שלושת האחים מוצאים את עצמם שוב בבית אביהם, שרואה בכך הזדמנות נוספת להציע להם לקחת חלק בעסק הדיג המשפחתי. בתחילה האחים סולדים מהמסורת המשפחתית וממהרים לסרב, אבל בהמשך הם מוצאים את עצמם נשאבים בחזרה לחיי העיירה, מאוחדים סביב סכנת חיים שעלולה לחסל את כולם.

אלא ששלושת הילדים לא באמת מוצגים כדמויות עגולות או ככאלה שמנהלים קשר משמעותי עם אביהם האלמן. הם מחזיקים בסודות, מייצרים מעברים חשובים בין קווי העלילה ועוברים תהליכים רגשיים שלא מפותחים מספיק, ובעיקר מייצגים את סגירת המעגל המשפחתית של קלווין.

במובן הזה, הם משרתים את החלום שלו שלמרות הכול, אורח החיים המיושן והשקט שהוא דוגל בו ימשיך להתקיים גם אחריו. האם זו דרכה של הסדרה לפתור את המתח המתמיד בין הקידמה למסורת? אם כן, מדובר בפתרון פשוט מדי לשאלה מורכבת בהרבה.

בעיה דומה אפשר למצוא גם בקו העלילה של החיה המפלצתית שתוקפת את העיירה השקטה. בעוד שבתחילתה הסדרה מצליחה לשמור על מעטה של מסתורין וסקרנות, והיצור משנה את פניו ככל שהעלילה מתקדמת, לקראת הסוף הפתרון שנמצא עבורו נראה כמו תפנית תסריטאית מאולצת, כזו שלפתע מאנישה אותו ומייצרת כלפיו הזדהות, במקום להתמודד עם ההשלכות של האיום שהסדרה עצמה בנתה.

״במעמקים״ התחילה בצורה נמרצת ומלאת פוטנציאל. אפשר אפילו היה לזהות בה רפרנס לאותו דולי־זום מפורסם של שפילברג בסרט ״מלתעות״, זה שחנונים קולנועיים מסוגלים להשתפך עליו שעות.

אבל ככל שמתקדמים בפרקים, הסדרה קורסת כמו מגדל קלפים אל תוך חוסר היגיון ופתרונות קסם. אם רק הייתה מעזה להתמודד עם המורכבות שהיא עצמה מציגה, ייתכן שהייתה מצליחה להפוך למחווה ראויה לסיפורים הקולנועיים והטלוויזיוניים שקדמו לה.

---

במעמקים | נטפליקס
יוצר: ג׳סי מקיואן
6 פרקים; קנדה, 2026
2.5 כוכבים