כל מה שחשוב ויפה

אחייך אלייך, אחייך

מי שקצת עוקב אחרי הפוסטים שלי בטח כבר הבחין שבדרך כלל אני לא אוהב לכתוב על דברים שאני עשיתי או שאני קשור אליהם. הפעם אחרוג ממנהגי ואגיד כמה מילים על הספר היפה של משה סקאל – אחייך אליך אחייך שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים. מלבד העובדה שסקאל הוא שכן ברשימות, ידיעות ספרים היא הוצאה שאני עובד איתה הרבה ושעיצבתי לה לא מעט עטיפות בשנתיים האחרונות. אז אחרי שגמרנו עם כל הגילוי הנאות אפשר להתחיל.

עלילת הספר מסופרת דרך שתי נקודות מבט – הראשונה של עמיחי, גיבור הספר, שעוזב את תל אביב ומשתכן בפריז, אותה הוא עוזב לאחר שנתיים לאי קטן ביוון שם נולד אביו הביולוגי. השנייה של חדוה, אימו המאמצת, המתארת את אופן הסתגלותו בפריז ומדווחת על הרפתקאותיו הליליות בעיר הגדולה ועל הגברים אותם הוא פוגש. עמיחי הוא גיבור שלא קל להכיל כקורא. יש בו משהו עקר מבחינה רגשית המקשה על יצירת הזדהות. המסע שהוא עובר גרם לי להרגיש שהוא עובר תהליך שדומה ליציאה מן הארון, למרות שזה לא נושא הספר: לאט לאט עוד פיסות עור ועוד חתיכות מבשרו נחשפות, עד שהזרות שהוא חווה הופכת למשהו שהוא לא יכול לשאת והוא נאלץ להמשיך הלאה, עד לסיומו המרגש של המסע בשני העמודים האחרונים של הספר.

מבלי לפגוע בשאר הספר, רק בשביל שני העמודים האלו היה שווה לקרוא את כולו. יש בהם משהו כל כך אופטימי, כל כך מרגש, מין השלמה עם מי שאתה, למרות כל מה שאתה סוחב עמך ואחריך. כשסיימתי לקרוא את הספר בשלוש לפנות בוקר, היה לי קשה להרדם סתם כך אז ניגשתי שוב לצביטה, סיפור קצר של סקאל שהתפרסם ב"תוכו רצוף אהבה" (אנתולוגיית סיפורי אהבה לה עיצבתי את העטיפה). בסיפור זה בחור עיוור צופה בתמונה במוזיאון הלובר (סיטואציה מוזרה ללא ספק) העוסקת גם היא בזרות ובמה שאפשר להפיק בכל זאת מסיטואציה כזו. ב"אחייך אלייך אחייך" אומרת אחת הדמויות "אם כבר, אז כדאי לי להיות זרה במקום שאני באמת זרה בו, כי הדבר הכי גרוע לדעתי זה להיות זר במקום שנולדת בו". מה צריך לעשות ולאן צריך להגיע בשביל להרגיש שייך? נדמה לי שבסופו של דבר זו שאלה שרבים עוסקים בה מדי יום, והתשובה לא תמיד ברורה מאליה.

ומילה נוספת על העטיפה היפה, המהווה חלק מסדרת פרוזה החדשה של ההוצאה שעיצב ניר דרום. במשך הקריאה תהיתי על הרלבנטיות שלה לספר, עד שהגעתי לסיומו המרגש. זו ללא ספק מסוג העטיפות שיש בהן שתי שכבות של משמעות – האחת לפני הקריאה, בזמן השיטוט בחנות הספרים ולפני הקריאה, והשכבה השנייה, שמעשירה את החוויה בסיום הקריאה, אולם רק למי שמכיר את הפסל שבגן העצמאות ומבחין בהעתקים שלו בשמיים עפים למרחקים אל עבר הגאולה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden