קרוב להפליא ורועש להחריד

כבר יותר מחמש שנים מנסה אמריקה להתמודד עם הטראומה של האחד עשר בספטמבר. רבות נכתב על התאריך ועל ההשלכות הפוליטיות והמדיניות שלו, סרטים תעודיים רבים נעשו על כוחות ההצלה ועל ההרוגים, ואפילו הוליווד כבר השתמשה בתאריך כמקדם מכירות, אולם הספרות כמעט ולא טיפלה במאורעות ההם באופן ישיר. ג’ונתן ספרן פויר בחר להאיר את הנושא על ידי דמותו המקסימה של אוסקר שֶל בן התשע, ממציא, נגן תוף מרים, שחקן שייקספיריאני, צורף ופציפיסט, הנמצא בעיצומו של חיפוש דחוף וסודי ברחבי ניו-יורק אחר המנעול המתאים למפתח מסתורי ששייך לאביו, שנהרג בהתקפה על מגדלי התאומים.

לא פשוט להתמודד עם כאלו נתוני פתיחה, במיוחד כאשר אל הסיפור מצטרפים גם שחקני אורח דוגמת הירושימה והפצצת בעלות הברית על דרזדן. אולם, מי שיתמסר לסיפור, ימצא עצמו כרוך אחר דמותו הכובשת של אוסקר ואחר הדמויות אותם הוא פוגש במסע ההרפתקאות שלו, המשרטטות פרופיל של ניו-יורק ותושביה בשנים האחרונות. כדי להעצים את חווית הקריאה פויר משתמש בתחבולות נוספות כמו שימוש במשחקים טיפוגרפיים בתוך הספר דוגמת עמודים ריקים, עמודים עם שורה אחת, עמודים בהם חלקים מהטקסט נהיים צפופים עד שהם הופכים לבלתי קריאים או שהם מוקפים בעט אדום, ושימוש בצילומים, ביניהם כאלו שעברו עיבוד ממוחשב. במהלך הקריאה הצילומים הופכים מטרידים יותר ויותר, עד הסוף שאינו משאיר פתח לתקווה, למרות דמותו האופטימית של אוסקר.

ולסיום אנקדוטה נחמדה לגבי העטיפות המקסימות. כשחקרתי קצת יותר בקשר למעצב שלהן, גיליתי את Jon Gray, והגעתי לראיון איתו בבלוג שמוקדש לעטיפות ספרים. מלבד ספרים אחרים שעיצב להן את העטיפה, גיליתי סקיצה נוספת לעטיפה של הספר, בזמן שהיה לו שם אחר – IM OK. גריי אומר שזו העטיפה הכי טובה שלו שלא פורסמה, לא באשמתו כמובן, מכיוון שהוא חשב שהשם החדש לא היה מתאים לעטיפה הזו. לא כל יום יש את ההזדמנות להחשף לסקיצות מוקדמות של העטיפה הסופית, כאלו שכוללות בכלל שם אחר. מה שכן, מעניין לראות איך שם הספר משפיע על עיצוב העטיפה, למרות שהעלילה לא השתנתה.