כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

קרוב להפליא ורועש להחריד

את 'הכל מואר', ספרו הראשון של ג'ונתן ספרן פוייר, קניתי בגלל העטיפה (שנמצאת פה בתחתית הרשימה). 20 או 30 עמודים אחר כך התייאשתי, לא הצלחתי להמשיך לקרוא, למרות שברור לי שיום אחד אני עוד אחזור אליו. גם את העיבוד לסרט לא צלחתי ולקראת האמצע נטשתי גם אותו. לאחרונה תורגם לעברית ספרו השני של פייר, 'קרוב להפליא ורועש להחריד' , וגם אותו לקחתי ליד בגלל העטיפה, אולם הפעם לא רק שקראתי אותו בהתרגשות גדולה, לא רציתי שהוא יגמר. זה ספר כל כך מרגש ונוגע ללב שקשה להשאר אליו אדישים והוא לא נותן מנוח, ולא רק בגלל הסוף שהוא בעצם ידוע מראש (דרור, פויר בפני עצמו, כתב על זה כאן).

כבר יותר מחמש שנים מנסה אמריקה להתמודד עם הטראומה של האחד עשר בספטמבר. רבות נכתב על התאריך ועל ההשלכות הפוליטיות והמדיניות שלו, סרטים תעודיים רבים נעשו על כוחות ההצלה ועל ההרוגים, ואפילו הוליווד כבר השתמשה בתאריך כמקדם מכירות, אולם הספרות כמעט ולא טיפלה במאורעות ההם באופן ישיר. ג'ונתן ספרן פויר בחר להאיר את הנושא על ידי דמותו המקסימה של אוסקר שֶל בן התשע, ממציא, נגן תוף מרים, שחקן שייקספיריאני, צורף ופציפיסט, הנמצא בעיצומו של חיפוש דחוף וסודי ברחבי ניו-יורק אחר המנעול המתאים למפתח מסתורי ששייך לאביו, שנהרג בהתקפה על מגדלי התאומים.

לא פשוט להתמודד עם כאלו נתוני פתיחה, במיוחד כאשר אל הסיפור מצטרפים גם שחקני אורח דוגמת הירושימה והפצצת בעלות הברית על דרזדן. אולם, מי שיתמסר לסיפור, ימצא עצמו כרוך אחר דמותו הכובשת של אוסקר ואחר הדמויות אותם הוא פוגש במסע ההרפתקאות שלו, המשרטטות פרופיל של ניו-יורק ותושביה בשנים האחרונות. כדי להעצים את חווית הקריאה פויר משתמש בתחבולות נוספות כמו שימוש במשחקים טיפוגרפיים בתוך הספר דוגמת עמודים ריקים, עמודים עם שורה אחת, עמודים בהם חלקים מהטקסט נהיים צפופים עד שהם הופכים לבלתי קריאים או שהם מוקפים בעט אדום, ושימוש בצילומים, ביניהם כאלו שעברו עיבוד ממוחשב. במהלך הקריאה הצילומים הופכים מטרידים יותר ויותר, עד הסוף שאינו משאיר פתח לתקווה, למרות דמותו האופטימית של אוסקר.

ולסיום אנקדוטה נחמדה לגבי העטיפות המקסימות. כשחקרתי קצת יותר בקשר למעצב שלהן, גיליתי את Jon Gray, והגעתי לראיון איתו בבלוג שמוקדש לעטיפות ספרים. מלבד ספרים אחרים שעיצב להן את העטיפה, גיליתי סקיצה נוספת לעטיפה של הספר, בזמן שהיה לו שם אחר – IM OK. גריי אומר שזו העטיפה הכי טובה שלו שלא פורסמה, לא באשמתו כמובן, מכיוון שהוא חשב שהשם החדש לא היה מתאים לעטיפה הזו. לא כל יום יש את ההזדמנות להחשף לסקיצות מוקדמות של העטיפה הסופית, כאלו שכוללות בכלל שם אחר. מה שכן, מעניין לראות איך שם הספר משפיע על עיצוב העטיפה, למרות שהעלילה לא השתנתה.

10 תגובות על הכתבה

  1. טל

    מאחלת לך שתצליח לקרוא את "הכל מואר" – לפחות בשפת המקור הוא מופלא, מצחיק עד דמעות וקורע לב.
    אני עצמי שקועה עכשיו בקרוב להפליא ורועש להחריד, בגירסתו האנגלית. מקווה שהתרגום לא מקלקל שום דבר.
    ברפרוף מהיר על הפוסט, ולפני שקראתי, קיוויתי לרגע שיש לו עוד ספר שאני לא יודעת עליו…
    בכל מקרה, הסקיצה הזאת יפייפיה

  2. עודד

    העטיפה של הכל מואר , שיצאה בארץ רק במהדורה השנייה היא חיקוי בוטה של עטיפתו של "פחד ותיעוב בלאס ווגאס".

  3. יובל

    יש לך אולי איזה לינק כי קצת חיפשתי ולא מצאתי את המהדורה השנייה. וטל, אני מניח שאני אשוב יום אחד להכל מואר, הוא עדיין מחכה בסבלנות בספרייה

  4. מאי

    העיצוב מזכיר קצת את אמנסטי באישהו אופן, באמת יוצא דופן לעטיפה של ספר. מעניינת אותי מאוד גם בחירת הצבעים.
    הספר עצמו אדיר, וגם השילוב הזה של מה שכינית "משחקים טיפוגרפיים" מוסיף המון לקריאה.

  5. יובל

    הילית – קראתי על קווי הדמיון ופשוט עושה רושם שהמעצב הושפע מעצמו ויצר עוד מאותו הדבר
    ומאי – את צודקת, זה באמת מזכיר את אמנסטי ואני שמח שאהבת את הספר, למרות שאני לא קשור אליו בשום צורה

  6. אורלי השכנה

    אני מחפשת עם מי לחלוק את החוויה העזה של הספר הזה, שגמרתי לקרוא אמש בשתיים בלילה, בבכי, ומיד התחלתי מחדש. אכתוב על זה, נראה לי. יוצא מן הכלל. שמחתי לגלות שגם אתה אהבת (גם אם כבר לפני כמה חודשים)…

    שנה טובה, בהזדמנות זו.

  7. יובל

    ולגבי מה שכתבת אצלך, אני בטוח שגם בפעם השנייה שתקראי את הספר תתרגשי לא פחות מהפעם הראשונה. גם איך לרגש צריך לדעת, זו לא מניפולציה כל כך קלה כמו שלפעמים נדמה

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני מתייחסת ל"אורלי השכנה" .
    אני כל כך מסכימה איתך, הספר משאיר אותך בנשימה עצורה ואין ספק שגם אני מחפשת מישהו לחלוק איתו את החוייה של הספר שקראתי בכל השיעורים האפשריים בבי"ס כי לא יכולתי להפסיק.

  9. אורלי

    ללא ספק, ספר חוצה דורות וגילים. 🙂 והנה, חלקנו!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden