10 דברים על אורית עריף

לפעמים נדמה לי שאני בלוגר ״בלאי״: לא מפרסם בקביעות כמו שהייתי רוצה (למרות שאני משתדל), ממעט להשתתף בפרויקטים קהילתיים מחוסר זמן (למרות שאת העשרה דברים שלי לאח״י דקר תרמתי), את חברי הבלוגרים הכרתי לפני שנהייתי כזה (או שהם הפכו לכאלו) וכמעט שלא יוצא לי להגיב בבלוגים אחרים (כי תמיד נדמה לי שאנשים אחרים אמרו את מה שאני רוצה להגיד הרבה לפני).

הנה אם כך ההשתכשכות הצנועה שלי בביצה. לפני כחודש פגשתי לראשונה את אורית עריף, שכנתי היקרה מרשימות, שאם אתם לא קוראים קבועים שלה אז באמת הגיע הזמן, כדי לראיין אותה למדור פורטפוליו במוסף שמנת של עיתון הארץ. לא כל יום יוצא לך לפגוש את הדמות האמיתית שמאחורי הישות הווירטואלית, ואני חייב לציין שההתרגשות במקרים כאלו היא בדרך כלל גדולה. אני יכול רק להגיד שבמקרה הזה לא היו הפתעות מבחינתי (ואני גם חושב שאמרתי לה את זה בפגישה הנחמדה שלנו).

אני חושב שיצא יופי של ראיון, בעיקר בגלל האיורים המקסימים שמלווים אותו.

קילומטראז׳

אורית עריף, 36, למדה עיצוב גרפי בהתמחות באיור ב״ויטל״. במקביל לעבודתה כמאיירת מלמדת במכללה האקדמית עמק יזרעאל – בי״ס גורן לתקשורת חזותית. כותבת ומאיירת בפורמט קומיקס את הבלוג האישי שלה באתר רשימות.

הספר הראשון שאיירתי

איך להחלים מפרידה מאת אשכול נבו, כלל יותר מ־30 איורי צבע מושקעים, שקיבלתי בעבורם 5,000 שקלים. נאמר לי שככה זה עובד: אם אני רוצה שיהיה לי ספר מאויר, זה מה שאקבל, שכר שהוא לגמרי לא ריאלי ביחס לעבודה שהשקעתי בו״.

הבלוג

״המחשבה הראשונה הייתה למצוא מישהו שיכתוב ושאני אאייר, אבל אז הבנתי שזו סיטואציה בה אני תלויה במישהו אחר וזה לא התאים לי. ההתחלה הייתה לא קלה, אבל בסופו של דבר זו הייתה הפתעה משמחת לגלות שאני יכולה גם לכתוב״.

החשיפה

״אני כותבת על מקומות מאד אישיים והתגובות שאני מקבלת הן פשוט נהדרות. אני שמה את הדברים על השולחן וזה משהו משחרר, אני מקטינה ככה משמעותית את אחוז ה׳לא נעים לי׳ בכל מה שקשור לחיים שלי ושל בן הזוג שלי. המקום של המאייר הוא בדרך כלל מקום בודד. זה אני, העפרון והמחשב. מעטים העורכים שמחזירים מייל תודה על האיור שנשלח ולכן המקום הזה של תגובות ודו שיח הוא מרגש״.

ההוראה

״כשאני מלמדת אני מנסה להעביר לסטודנטים את מה שאני מיישמת בבלוג: למצוא את המקום בביוגרפיה שיש בו אמת אישית ולהעביר אותו לקהל״.

תהליך העבודה

״נראה לי שיש באיורים שלי קו מקשר, גם חזותי וגם תוכני, על אף שקשה לי להצביע עליו. אני בדרך כלל משתמשת במספר מצומצם של טכניקות, מתחילה בעפרון או בגואש, סורקת וצובעת בפוטושופ. בכל מקרה אני משתדלת שהמחשב לא ישתלט על האיור״.

איור

״מאז ומעולם ציירתי אבל איור הוא משהו אחר, הוא מתמודד בדרך כלל עם טקסט והוא אמור לתת לו פרשנות חזותית. באיור מוצלח אתה צריך להביא משהו מעצמך אבל אתה חייב להיות תקשורתי ולשרת את הטקסט. אני תמיד מבצעת מחקר מקיף לפני כל איור, אוספת צילומים ותרשימים כדי שהאיור לא יהיה מבוסס על חלל ריק״.

השראה

״זאב קלורפלד לימד אותי בתיכון תולדות האמנות ואחר כך גם כמה קורסים בוויטל. ממנו למדתי שאמנות לא נוצרת מתוך ריק, וחשוב וכדאי להכיר את מקורותיה ואת הסביבה. השראה קיבלתי גם מירמי פינקוס, מאייר וקומיקסאי, מרכז המחלקה לאיור בוויטל ומרצה דומיננטי. ממנו למדתי שאיור טוב יודע לספר סיפור, שהוא לא חייב ׳להתנחמד׳ ושכדאי שיהיה אינטליגנטי״.

אם לא הייתי מאיירת הייתי

״מלצרית. אני עדיין מתגעגעת לפעמים לעבודה הזו מכיוון שהתיווך בין אוכל ואנשים חביב עלי. אחר כך בטח הייתי פותחת בית קפה משלי״.

מה הייתי שמחה לאייר

״פוסטר של הצגה או של סרט. הפורמט הגדול מושך אותי, וגם הרעיון של לתת פרשנות ליצירה תרבותית אחרת״.