המוזיאון החדש

brand new הוא בלוג שעוסק בלוגואים ובזהות תאגידית (אני לא כל כך אוהב את צמד המילים האלו אבל עוד לא מצאתי משהו שיחליף אותן), וליתר דיוק בשינוי שעורכים חברות, מוסדות ותאגידים בתדמית שלהם. מעבר לכך שזה מקום מצויין להתעדכן בשינויים כאלו, כל שינוי תדמית מודגם על כל חלקיו ומנותח בצורה מנומקת ובהירה גם למי שהמילים זהות תאגידית (שוב…) הן לא חלק מהיום יום שלו.

אחת התדמיות האחרונות עליהן נכתב שם היא של המוזיאון החדש בניו יורק, שעל המבנה הלבן שלו שנחת בלואר איסט סייד נכתב כבר לא מעט בעבר. על התדמית אחראים Wolff Olins, מי שאחראים בין היתר על הלוגו של האולימפיאדה שתיערך בלונדון ב-2012, שנקטו בגישה שונה מהמקובל: החלק העליון והתחתון של התדמית שמרכיבים את שם המוזיאון נשארים קבועים, בדרך כלל בצבעים סולידיים של לבן ושחור, בעוד שמה שביניהם – התוכן – הוא זה שמשתנה ומופיע בדרך כלל בצבעים בוהקים כמו צהוב, ורוד, ירוק וכן הלאה (שמזכירים בתורם את לונדון 2012).

אני חושב שיש פה צעד חכם (למרות שזה לא משהו שהם המציאו): התדמית פונה לקהל יעד צעיר ומתייחסת הן למיקום של המוזיאון שנמצא הרחק משדרת המוזיאונים לאורך הסנטרל פארק והשדרה החמישית והן למבנה ה”מודולרי” שלו. בראשית ימי הבלוג כתבתי על אסטרטגיה דומה: ההחלטה של חברת הסלולר הבריטית Three לצאת עם לוגו שהוא כולו כסוף מבחוץ בעוד שהפנים משתנה כל הזמן. הנימוק שהם נתנו היה שזה בעצם מה שהם מספקים ללקוחות – מכשיר טכנולוגי ומטאלי מבחוץ, חווית תוכן עשירה מבפנים (מעניין אגב שאם נכנסים לאתר שלהם עכשיו מגלים לוגו שקווי המתאר שלו אמנם משתנים מדף לדף אבל הפנים שלו כולו לבן וחלול). ומה אומר הצוות שעיצב את התדמית של המוזיאון החדש? אותו הדבר:

we have taken the concept of what a museum is, in a sense a platform/container of art and applied that idea to the identity

נדמה לי שאפשר לפתח כאן דיון ארוך ומלומד על היחסים בין תרבות, תקשורת וממון אבל זה כבר יקרה בפעם אחרת. בינתיים אני אסתפק בלתהות מתי אגיע שוב לניו יורק כדי לבקר בין השאר גם במוזיאון הזה. הנה עוד דוגמאות, גם הן מ-brand new