כל מה שחשוב ויפה

ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

לעניינו: מה קורה כש־207 אנשים נכנסים לאולם הכניסה של הגרנד סנטרל שבניו יורק ובאותה השנייה קופאים במקום למשך חמש דקות שלמות. זה הרבה זמן חמש דקות, ואם תסתכלו בסרט של Improv Anywhere תגלו שזה מאד אפקטיבי מה שקורה שם. אם תכנסו לאתר של הפרויקט ותקראו את הצהרת הכוונות שלו תגלו שהרעיון בבסיסו בתור התחלה הוא כזה: Improv Everywhere causes scenes of chaos and joy in public places.

זה לא הפרויקט הראשון שהם עושים, קדמו לו נסיעה בסאבווי בלי מכנסיים או כניסה לחנות של אברקרומבי & פיץ' ללא חולצה (כולם ועוד מופיעים באתר), אבל בעיני זה אחד החכמים והמוצלחים: הוא מטריד (לרגע הוא נדמה כמו וירוס קטלני עתידני), ומרגש, וגורם קצת לחשוב על הקצב של העולם הזה, על מה קורה אם לרגע נעצרים בתוך כל ההמולה.

– – –

״אני חולה על העיר הזאת (לונדון)… הרכבת התחתית, אלפי האנשים שזזים כל הזמן, זו תמונה שבאה משם. התמונות האלו רצו לי כל הזמן כשכתבתי את השיר. ברגע של הכתיבה הייתי במצב של בדידות, ובסוף אני אומר שגם אם אני נמצא לבד לפחות שזה יהיה במצב של תנועה, לא פסיבי. ללכת, ללכת. ברגע שאתה מרגיש בודד אתה פתאום שואף, מתגעגע, לכל הדברים הכי קטנים שמסביבך. ואז רצות לך הרבה תמונות שלהם, שהן כולם כמו מחשבה אחת, מחודדת״.

מיכה שטרית בראיון לעמית שהם על ״אם כבר לבד״, השיר הסוגר את שינויים בהרגלי הצריחה, מתוך מוסף ״מה זאת אהבה״, עיתון חדשות, אוקטובר 1992 (כן, יש לי עותק של המוסף, אל תשאלו למה) (ויש שם עוד פנינים אגב, מוסף שמוקדש לשירי האהבה הגדולים והסיפורים מאחוריהם, בעריכת אריאנה מלמד וכותבים כמו מיכל ניב על כולם יודעים, גל אוחובסקי על מוריסי, צרויה להב על דרך המשי, ועוד).

ועוד סוגריים: את הסרטון גיליתי בניוזלטר השבועי של עונג שבת, שכשמו כן הוא, גורם לי עונג צרוף מדי שבוע (ואם אתם לא מנויים עדיין תעזבו הכל עכשיו ותירשמו. גם אם נדמה לכם שמוזיקה זה לא הקטע שלכם. השבוע אגב התחיל שם גם פרויקט מיוחד ומקסים של פוסט יומי על שירי פתיחה של אלבומים. חוץ מזה אחרי שתקראו את גיאחה כותב על מוזיקה ישר תרצו להתחתן איתו, ואני בכלל נגד להתחתן אבל זה כבר סיפור אחר).

– – –

יש לי מתקן מים של נביעות שהברז של המים החמים קצת מקרטע לעומת זה של הקרים, וכולם כל הזמן מאיצים בי להתקשר לנביעות שיבואו ויסדרו אותו, אבל אני בשלי, עושה דווקא. כל פעם שאני מכין שתיה חמה אני מסתכל על הברז וחושב שאלו עשר השניות *שלי*. יותר מזה הרי אני לא באמת יכול להרשות לעצמי…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שרון רז

    חזק, מפחיד, משעשע, מוזר, מצויין, תודה יובל

  2. לגי

    אתה מתרחב מתחום העיצוב ומציג נקודת מבט של אמן על החיים,
    מרגיש כמו היכרות, מעניין.
    תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden