צלופן

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה החזקתי ניר צלופן ביד. נראה לי בכתה ו׳ או משהו כזה. בכלל, מה בין צלופן לבין נייר? נכון שקוראים לו נייר אבל הוא לא מרגיש כמו נייר אלא יותר כמו שקית (ולא שנייר אורז מרגיש כמו נייר, אבל הוא בטח לא מרגיש כמו אורז).

כשקיבלתי את העותק של צלופן על מנת שאוכל לקרוא אותו לפני שאעצב לו את העטיפה, לא ידעתי על מה מספר הספר. קיבלתי ספר עם כריכה לבנה, ללא טקסט בגב, והתחלתי לקרוא. לאט לאט צללתי לתוך משפחתו המכושפת של דון ויקטור סוברוויה שחלם משחר ילדותו להקים בית חרושת לנייר בלב האמזונס, לתוך רומן הכתוב במסורת הריאליזם הפנטסטי של גבריאל גרסיה מרקס (וכמובן שבשלב מסוים הכל יוצא מכלל שליטה, לג׳ונגל חוקים משלו). תוך כדי הקריאה חשבתי כמובן מה לשים על העטיפה (נזכרתי בג׳ונגל של פרו שבו טיילתי לפני יותר מעשר שנים), כשלאורך כל הקריאה היה לי ברור שאו שהולכים על הג׳ונגל, או שהולכים על הנייר.

יש בספר לא מעט ציטוטים שעוסקים בנייר, מה שמסביר – כמי שעוסק בנייר (פרינט) מידי יום – למה התחברתי עוד יותר לספר. הנה ציטוט אחד מתוך עמ׳ 71. לא חשבתי שאפשר לכתוב על נייר בצורה כל כך פיוטית ומרגשת (ומצטער מראש אם זה קצת ארוך):

—

חתיכה מהחיים. אכן, זה בדיוק מה שהנייר היה בעבורו. מוות של בני אדם הוא קורע לב, מכוער ומייאש, אך אם מכניסים גווית צמח למכונת ריסוק, מטבילים אותה באגן, מצליפים בה עד שהיא נקייה מכל רבב, מטהרים אותה בתמיסות, מייבשים אותה באוויר חם, אז רואים איך רוחה קמה לתחייה בגלגול חדש – ושוב יש לה משמעות ותכלית.

אפשר לייצר נייר מכל צמח, כך למד, וכמו לכל דבר שברא אלוהים, לכל סוג של נייר יש זהות משלו: נייר ורדים הוא שברירי, פגיע כמו עלי כותרת; העלים הארוכים והמשוננים של צמח הקנביס – אף שבשדה נראו חסרי בסיס – הפכו ליריעות חסונות ודוקרניות של נייר חום. אפשר לייצר נייר גם מעצים: אורנים, אשוחי בלסם, קטיקו. וגם מצמח היוטה, מקלחי תירס או מעשב. דון ויקטור ידע מנסיונו שנייר שיוצר מקליפות תפוזים מיובשות הוא נקבובי, ספוגי ומתובל בניחוח מרענן. נייר שעשוי מקליפות בוטנים, המצויים בשפע בעיירות ההרריות של פרו, הוא פריך וקל לקיפול. נייר מפסולת קני סוכר זקוק לתוספת חומרים, כאילו הקנים אינם מאמינים כי שייריהם המתוקים מסוגלים לדבוק בחיים חדשים. וכמובן, נייר העשוי מסמרטוטי כותנה – שהוא בעצמו נס של שינוי צורה – הוא החזק מכולם, כאילו נכנסה נפשו למטמורפוזה הזו ביודעה שהצליחה לשרוד את כל זה בפעם הראשונה.

—

בסופו של דבר הלכנו על הג׳ונגל. ניסינו כל מיני אופציות ותמונות אבל לבסוף נבחר החלום, ציור של הנרי רוסו (שאת כולו אתם יכולים לראות כאן) שהציעה נטע גורביץ׳, עורכת ספרות מתורגמת בהוצאת ידיעות ספרים. אמנם לא מופיע בציור זכר לנייר, שלא לדבר על צלופן, אבל יש בו משהו שמתאים לאווירה המכושפת של הג׳ונגל כפי שהיא מתוארת בספר. את הצבעוניות של נייר הצלופן ואת התחושה של הרשרוש ניסיתי להכניס בשם הספר, בבחירה של הפונט ובצבעוניות שלו, שלא השתנו מהסקיצה הראשונה. יופי של ספר להכנס איתו למיטה מתחת לפוך במזג האוויר הזה.

—

בעמוד של הנרי רוסו ב־artsy תוכלו למצוא מידע עדכני נוסף