כל מה שחשוב ויפה
מעין לויצקי, אחר הצהרים של פורענות. מתוך עוצב בישראל 08

לפיכך נתכנסנו

העבודה על העטיפה של לפיכך נתכנסנו, ספרו החדש של יוסי שריד התחילה כרגיל בקריאת הספר. האמת היא שהיא התחילה אפילו קצת קודם, מאחר והבנזוג הוא זה שערך את הספר, כך שהייתי מעורב הפעם קצת יותר במאחורי הקלעים, אבל זה לא העניין.

למי שלא מכיר, אפשר להגיד על הספר שהוא נטול ז׳אנר: לכל אורכו שריד נע על הגבול המטושטש שבין הממשי למדומיין, בין ההיסטורי לביקורתי ובין הנוסטלגי לביקורתי (כפי שמצויין בגב הספר). 20 דמויות מספרות בו על 20 השנים הראשונות של מדינת ישראל. כל אחת מהן מאירה באור חדש את הסיפור הקולקטיבי: מזכירתו של בן גוריון, הרופא שהרדים את אייכמן, הגנב שפרץ לביתו של שר האוצר ועוד. אין לדעת מה נכון ומה לא, מה קרה באמת ומה פרי הדמיון.

עכשיו לכו תעשו לדבר הזה עטיפה. לא פשוט בכלל…

רצה הגורל וביום שבו התחלתי לעבוד על העטיפה ביקרתי בתערוכת עוצב בישראל 08 שהתקיימה לפני חודשיים. וכמו שכתבתי כאן, צדו את עיני שתי עבודות בתערוכת דור העתיד. על האחת כתבתי כבר, ועכשיו הגיעה תורה של השנייה: אחר-הצהריים של המיתוסים, העבודה של מעין לויצקי, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שמופיעה בראש הפוסט. זה הטקסט שנלווה לעבודה:

״הדיוקנאות הנרקמים-נפרמים ללא הרף טומנים בחובם את סיפור יצירתם ופירוקם של המיתוסים בחברה הישראלית. האיקונות הגבריות, החזקות, הגדולות מהחיים, עשויות רקמה המזוהה כמלאכה נשית בעיקרה. זהו הקול הנשי החסר במיתולוגיה – מלאכת הרקמה החרישית, הרפטטיבית, של הנשים היוצרות-עוקדות את אהוביהן על מזבח המדינה. הרקמות הללו מייצגות את פעולתנו הסיזיפית כישראלים הבונים את אלילינו, זקוקים להם, הולכים אחרי מורשתם באמונה עיוורת – ובאותה נשימה מסוגלים לנתץ את פסליהם ולהפנות להם עורף״.

עבודה חכמה, מדוייקת ומרשימה. מיד כשראיתי את בן גוריון מציץ מבין הדיוקנאות האחרים ידעתי שיש לי יופי של עטיפה. צילמתי מכמה זוויות, ועוד באותו היום זה מה שיצא:

2404637911_0d07d3552c_o

כולם מאד התלהבו.

עטיפה מעולה, ואפילו הטקסט כאילו נכתב בעבור הספר, רק בעייה אחת – היא קצת משדרת ספר עיון. מה לא ניסינו – צבעים, הכפלה, שידוך לאימג׳ים נוספים, אבל זה לא עבד. בלב כבד הסכמתי עם מעין, שהייתה שותפה להתלבטויות, שזה או שהולכים על העטיפה שלמעלה או שפשוט מוותרים (ובנקודה זו אני חייב לציין שמאד הערכתי אותה על שהגנה על העבודה שלה, בכל זאת לא כל יום מציעים לך כזו חשיפה).

חזרנו לנקודת ההתחלה.

שוב ניסינו כל מיני דימויים עד שישבנו יוסי שריד, רנה ורבין (עורכת סדרת המקור בידיעות) ואני, ועברנו על ספרי צילומים של פעם. את הדימוי שנבחר הציע שריד, וכבר בהתחלה הוא הצליח לבלוט מעל שאר הדימויים, פרובוקטיבי במידה, עם ניחוח של פעם, צבעוניות שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, ועטיפה שללא ספק מבחינה שיווקית עושה את העבודה. אני לא חושב שהיא לבדה אחראית לכך שהספר נמצא עכשיו בראש רשימת רבי המכר אבל בסופו של דבר אני מאד מרוצה, ובינינו – מבחינתי זה מה שחשוב…

2404638647_1d7fec761e_o

———————————————–

עדכון, 14/4 בבוקר:

לאור התגובות למטה חשוב לי להגיד כמה דברים:

אני לא כועס ולא מתעצבן, גם אני אהבתי מאד את העבודה של מעין, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שכתב ספר רוצה שאנשים יקראו אותו. ואם אנשים לא ירימו אותו מהמדף כי הם יחשבו שזה ספר עיון, זה חבל. טלילה – אני לא חושב שזה עצוב או שזה גורם למפח נפש. זו לא צנזורה או סתימת פיות ואני לא חושב שזה דומה אפילו להתלבטות בין שתי עטיפות שבהן השיווק מחליט בסוף ללכת על הפרובוקטיבית יותר, ובכל מקרה לא זה היה המקרה פה.

לגבי הקריאה של האימג׳ – האם מדובר בחפצון? בטעם רע? בהנצחה של מעמד האשה בביקיני? בעיני כמובן שלא, אחרת לא הייתי מתגאה בעטיפה הזו. אני חושב שכל דימוי מקבל מימד נוסף ברגע ששמים לידו טקסט שיכול לטעון אותו במשמעות חדשה ושהזמן משנה גם הוא את הדרך בה אנו מתייחסים לדימויים שונים (פעם הדימוי הזה נתפס כישראל היפה והסקסית, היום לדעתי קצת פחות, מין רגש נוסטלגי מזוייף בעיני ל״תמימות״ של פעם).

במקרה זה אני חושב שברגע שזה ספר של יוסי שריד הדימוי מקבל התייחסות אחרת מאשר למשל אם זה היה ספר של רם אורן, מבלי להתייחס לרגע לאיכות הספר. משריד אנו מצפים למבט ביקורתי, במיוחד כאשר כותרת המשנה היא היסטוריה אלטרנטיבית. לכן, כאשר הדימוי לא עומד לבד ומצורף אליו המטען של שריד ושל כותרת המשנה ושל כותרת הספר כמובן, אני חושב שהכוונה היא ברורה. מן הסתם לא כולם יסכימו אותי אבל ככה אני חושב.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

22 תגובות על הכתבה

  1. ><

    או 'הסטוריה בזמן אפשר' או 'בקוניוקטיב 2' – היתה לי סדרה שלמה בבלוג שלי בקטגוריה הזאת, שנה שלמה (ובעצם יותר) "חייתי" בהסטוריה אלטרנטיבית.
    לא שאני חושב שמגיעות לי זכויות יוצרים, השתמשו בזה גם לפני, אבל אני בטוח שמי שהגה את השם המלא של הספר עבר לפני כן גם עבר בגוגל גם אצלי, ואני מקוה שימשיכו לעבור. שמשהו מהגשם יפול גם על החלוצים והמקדימים (למרות שאת שם הקטגוריה העיקרית שיניתי ל"הסטוריה בזמן אפשר").

    אזהרה: אחרי עלול להופיע כאן 'עוקב' שישתמש בכינויי הידועים וציטוטים שלי בצורה מעוותת. אבקש לשלוח אותו למקומו הראוי, כאן זו תגובתי היחידה.

  2. שלומית

    שאני אוהבת כריכות עם בחורות בביקיני.

    לי זה קצת עושה טעם רע, יוסי שריד לא יכול למכור את עצמו או רעיונותיו ללא שימוש באימג' של אשה בלבוש מינימלי?

    היסטוריה אלטרנטיבית של מה בדיוק?
    של חפצון האשה בפוליטיקה הישראלית?

  3. יובל

    בעיני זו עטיפה עם הרבה מודעות עצמית והרבה אירוניה, שלא לומר ציניות
    אני גם לא חושב שזו היסטוריה אלטרנטיבית של חפצון האשה בפוליטיקה הישראלית. לי זה ברור שזה אימג' מפעם, שהיום עובר בצורה אחרת, שבעיניים ביקורתיות, כמו הספר, הוא נתפס בסופו של דבר בצורה שונה

  4. שרון רז

    מעניינת ההצגה של תהליך החשיבה והסקיצות, תודה על זה, אני חושב שהעטיפה שלמעלה, זו שנבחרה עם הבנות והשמש והקיר שיכול להיות קיר של בריכה שכבר לא קיימת (…) מוצלחת יותר מבן גוריון הפרום, גם אם העובודת של הדיוקנאות והחוטים מעניינות מאוד
    באמת לא בטוח לגמרי בין הבחורות והספר, כי גם לא קראתי אותו, אבל איכשהו נראה לי שזה עובד חזק, בהפוך על הפוך כנראה, בחורות של פעם בביקיני של פעם ובתמימות של פעם עם השם של יוסי שריד שמלמד שבפנים בטוח לא הכל ורוד, בהיר ותמים

  5. ענת פרי

    גם שאי אפשר למכור טוב עם העבודה היפהפיה של מעין לויצקי,

    וגם שצריך בחורות בבגד ים – בזה אני מזדהה עם שלומית.

    לצערי יובל, זה לא דימוי מפעם אלא דימוי נצחי, וגם שיקוף מדויק של היחס האמיתי במר"ץ למעמד האישה.

  6. ניר NLGD

    יובל כל הכבוד!
    אפרופו ספר ברשימת רבי המכר, ראיתי שגם "הכלב היהודי" נמצא שם.
    כמובד מאוד

  7. טלי

    ומקובל לומר שאפילו מומחים לא באמת יודעים לחזות מה ימכור ומה לא, אבל אני הרבה יותר אוהבת את העטיפה הראשונה של בן גוריון…

    הצירוף שלה עם הכותרת כל כך מדוייק ומעניין ומביע הרבה יותר מצילום הביקיני שבנוסף למימד של "חיפצון" הנשים שכבר הוזכר כאן, נדמה לי כיותר רחוק מרוחו של הספר…

    ובכל מקרה, מרתק להיחשף ככה למאחורי הקלעים של העבודה- תודה רבה!

  8. אסתי

    טובה וחכמה יותר
    אבל אהבתי עד מאוד את העטיפה שיצאה. מלאת קסם הנוסטלגיה. לא רואה בה חיפצון ואין לי בעיה עם בגדי הים. להיפך.
    היא רק פחות חכמה מהסקיצה המקורית.
    זוכתר שכשקיבלתי את הספר מאוד התלהבתי ממנה ודבר ראשון ציינתי את זה. את הספר אגב, אהבתי הרבה פחות. אבל זה מקור לדיון אחר.

  9. יובל

    השאלה היא לא את מה יותר אהבתי או האם אפשר למכור את יוסי שריד עם ביקיני או עם בן גוריון (כלומר גם, אבל זו לא הנקודה). כמו שכתבתי העטיפה שידרה ספר עיון ולכן נאלצנו למצוא אימג' אחר. זה לא שלא אהבו את הדימוי של מעין, כולם חשבו שהוא מצויין, רק אולי לספר אחר
    ושוב, אני חושב שהצירוף של השם יוסי שריד ליד הכותרת לפיכך נתכנסנו ליד כותרת המשנה היסטוריה אלטרנטיבית טוען את הדימוי במבט ביקורתי

  10. אלה

    השאלה אם הדימוי מתאים לספר היא שאלה שהיא מעבר לענייני שיווק (לפחות שיווק מסדר ראשון). העבודה של מעין לויצקי פשוט גדולה על הספר, ולקרוא אותו לאורה לא יעשה חסד עם הספר, והוא כמעט בהכרח יהיה מאכזב (ואין בזה כדי להגיד דברים רעים על הספר, אלא להצביע על כל כך הרבה היבטים בעבודה שהמחבר פשוט לא התיימר שיהיו בספר).

  11. שושי

    חבל שהסכמת לחתום על זה.

  12. שושי

    אם הוא ירצה להשאיר את העטיפה גם למהדורה האמריקאית.

  13. יובל

    אף אחד לא כותב ספר למגירה כמו כל מי שיוצר ורוצה שהקהל יתוודע ליצירה שלו
    אני לא חושב שהעבודה של מעין לויצקי גדולה על הספר ואני לא חושב שחבל שחתמתי על העבודה
    אבל זה אני

  14. טלילה

    אל תתעצבן אבל גם אני מעדיפה את בן גוריון… נכון, היא "משדרת ספר עיון" (כ"כ מכירה את ההתלבטויות, סוג הדיבור הזה…) והיא גם עצובה מאוד. אי אפשר להתחמק מהאכזבה ומפח הנפש שהיא מביעה. אבל נדמה לי שהספר היה מוכר מצוין גם עם עטיפה כזאת. הבעיה שלי עם עטיפת הביקיני היא שרואים היום יותר מדי ספרים עם צילומים שתופסים את כל שטח העטיפה (והרבה יותר מדי אימאג' בנק גם, כמובן) ומעט מדי עטיפות שיש בהן עבודות אמנות או משחק גראפי עם הכותרת, כמו שהבאת פעם כאן. וזה פשוט מרענן לראות מדי פעם עטיפה כזאת. ואין מה לדבר שהעבודה חזקה לאללה. עושה חשק לראות את התערוכה.

  15. טלילה

    זה רק נדמה לי או שבן גוריון הפרום דומה קצת לגילה קצב?

  16. טל

    לא לגמרי הבנתי את ההסבר שנתת בתגובות פה:
    "…זה אימג' מפעם, שהיום עובר בצורה אחרת, שבעיניים ביקורתיות, כמו הספר, הוא נתפס בסופו של דבר בצורה שונה…"

    תוכל להסביר איך לדעתך ראו את האימג' הזה פעם לעומת היום? ובמה הוא שונה מתמונות של בחורות בפרסומות היום? (טוב, אולי אז התלבשו קצת יותר צנוע)

    גם לא הבנתי את הרעיון שהזכרת כאן בתגובות – הצירוף של השם יוסי שריד והכותרת וכותרת המשנה אמורים לגרום לנו להסתכל על התמונה במבט ביקורתי? זה מהלך מחשבתי לא לגמרי ברור, אשמח אם תבהיר אותו.

  17. יובל

    הוספתי עדכון בפוסט עצמו למעלה כי היה לי חשוב ביתר אריכות

    וגילה קצב? מעולה

  18. כנרת

    אני חושבת שאני, בחורה שטחית שכמוני, הייתי מתפעלת מהעבודה על הכריכה שלא צלחה, אבל זה היה נופל בקטגוריית עוד ספר חשוב שלא אקרא לעולם.
    הבנות בביקיני המהמם – וכן, למי ששואל, זאת לא עטיפה סקסית בעיני, אלא עטיפה מצחיקה, נשית, שמרככת את היוסי שרידיות ואת השם הכבד, למרות האלטרנטיביות.

    אגב העבודה של מעין לויצקי: ראיתי עכשיו בפריז כמה עבודות רקמה של אמנים שונים; של אחת צרפתיה בתערוכה בגלרי דה גלריז שכתבתי עליה, ושל אמנית מצליחה ערביה שהציגה בתערוכה של אמנים מהעולם הערבי בגראנד פאלה. בשתי העבודות האחרות הרקמה נלקחה לכיוון האולטרה נשי, הסקסי, המדמם.

  19. יובל

    שאת חושבת ככה על העטיפה
    ולגבי עבודות – לינקים, משהו, תזרקי איזו עצם

    ותודה דרור על הלינק

  20. ריקי

    וחייבת לציין שזו אחת העטיפות המרהיבות והחכמות שראיתי לאחרונה.
    השילוב בין השחור-לבן הנוסטלגי לבין הורוד הכביכול תמים שמאפיינים רעיונית את השנים הראשונות למדינה – אשליה הנשברת לאורך הקריאה בספר ועל-כן כל-כך מחוכמת.
    ומעל (או מתחת) לכל, העטיפה תופסת את העין בחנות על-פני הספרים האחרים, וזה מוכר. כך שבאמת הצלחתם לשלב בין הרעיון לצד השיווקי.
    כל הכבוד לכם!

    אגב, גם הכחולה עם בן גוריון הרקום מוצלחת, אבל פחות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden