כל מה שחשוב ויפה

מלחמה, מדריך הישרדות

כידוע, לקרב צריך לצאת מאומנים ו״אם כבר ללכת באמצע הקיץ למלחמות כמו בסיפורים, בסרטים ובשירים, אז לפחות ללכת עם כל הידע והפרטים החשובים״. המלים הללו, שפותחות את מלחמה, מדריך הישרדות, עלולות להטעות: מי שמצפים לרשימת ציוד למתגייס הטרי, או לעצות כיצד להסתדר בעת השירות הצבאי, יגלו במהרה כי יש גם התייחסות שונה לגמרי לאבק קרבות, לחומרי נפץ ולמארבים.

הספר המבריק, הנועז והמקאברי שכתב ועיצב מעין פרוינד מתבונן מקרוב באופן שבו נתפשת המלחמה וההתגייסות לה בחברה הישראלית; ובאמצעות הקרבה הזאת הוא מזהה את פניה המעוותים, המגוחכים והמופרעים של מובנותה-מאליה ושל פולחניה. הספר החל את דרכו כפרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית במכללת שנקר, ונוצר בהשראתם של הפחד והתסכול שחווה פרוינד בתור חייל קרבי ומפקד במילואים בזמן מלחמת לבנון השנייה.

״מלחמה״ הוא פרודיה על ספר הדרכה למתגייס, ולפיכך גם עיצובו מבוסס כך: הוא מלווה באיורים, בצילומים ובהסברים שמיועדים לחייל שגויס למלחמה: אין פרה קדושה שאותה הוא לא שוחט, ושום פאתוס מלחמתי, מיתוס הרואי או קלישאת גבורה אינם חומקים ממבטו האירוני.

הוא מסביר לדוגמה איך להישאר בכושר גם בתקופת השבי (עם איורי תרגילים על כיסא העינויים), איך לקיים יחסי מין אחרי פציעה בקרב (יש גם איורים לתנוחות מומלצות), מה צריך להכין מראש למקרה שתיפלו בקרב (למשל, להשאיר שיר זיכרון: הספר מציע כמה נוסחים מומלצים, לדוגמה השיר הנוגה: ״ולרגע / הרגשתי/ ולרגע/ נגעתי/ ולרגע/ חשבתי שאולי/ ורגע/ רציתי/ ולרגע/ כמעט אמרתי/ מזל שלא אמרתי/ ולרגע/ התמסרתי/ ולרגע/ אהבתי/ ולרגע״) ויש גם המלצות כיצד להיות מוכנים ליום שאחרי (כיצד תוכלו להיבחר לאייקון של מדינת ישראל באמצעות תמונת ניצחון מוצלחת).

פרוינד פורט את האתוס של ״טוב למות בעד ארצנו״ להיבטיו הפרקטיים, החילוניים והיום־יומיים בפנייתו הישירה לחייל הקרבי. זו כוללת גם הצעה איך לסדר את החדר לפני המלחמה מתוך מחשבה שבסופה הוא יהפוך למוזיאון. לכן הוא מציע לא לשכוח להסתיר את הפורנו, להשאיר בגדים עם הריח שלכם בסל הכביסה, ולמקם תעודות הצטיינות במקום בולט במיוחד. למי שייפול בשבי, פרוינד מספק מילון ערבי־עברי ובו משפטים כמו ״עשיתם כאן אחלה עבודה מאז ינואר 2000. ממש נראה טוב, כל הכבוד!״ או ״אכפת לכם להעביר לערוץ שתיים״. פרוינד מעצב מבעוד מועד סטיקר שיסייע לסיים את תקופת השהות בלבנון בהקדם: ״תנו למעין לחזור הביתה״, ו״גם היום, מעין פרוינד עדיין שבוי בלבנון״.

בהמשך הוא מספק סטטיסטיקות על מספר החיילים שנפלו בשבי האויב בכל מלחמה וכמה מהם חזרו בחיים, כתובות אי־מייל של אנשי קשר חשובים כמו חסן נסראללה, גבי אשכנזי ואהוד אולמרט, וטבלת ייאוש שאורכה שנתיים בלבד, מכיוון ש״במידה שעברו שנתיים ואתה עדיין בשבי, אולי כדאי להפסיק לדעת איזה יום היום או לחלופין לסמן קווים על הקיר״.

הספר הזה מנסה ומצליח לבקר בהומור ובתעוזה את המנהגים שהתגבשו בישראל סביב היציאה למלחמות. באמצעות המלצות מקאבריות, חצופות ונשכניות, הוא מייצר כתב אישום נוקב נגד הטקסים החברתיים שהופכים את היציאה לקרב לאפיק של תגמול חברתי וכלכלי; כאמצעי להיפך למפורסם או למצליח בחיים או במוות. לא צריך לצקצק בלשון: פולחן הקרביות מחד גיסא, והפיכת האבל הפרטי לחגיגה לאומית ותקשורתית מאידך גיסא – הכל בחסות האחווה הישראלית ורגשי מציצנות וולגריים ותוקפניים ביותר שנלווים אליה, ולעתים קרובות גם מגדירים אותה – פוגעים יותר מכל דימוי סאטירי המופיע בספר.

סאטירה, כידוע, היא האמת שאף אחד לא רוצה לשמוע. הנה לסיכום עוד אמת אחת כזאת, שמופיעה בגב הספר: ״לפעמים אנחנו ממש רוצים שתפרוץ כבר מלחמה, כי כמה אפשר לסבול, ואיך יכול להיות שאנחנו יושבים בשקט, בחיבוק ידיים… למעשה אנחנו מצפים שמישהו (ועדיף כזה שאנחנו לא מכירים אישית) יילך ויעשה את העבודה המלוכלכת. שיילחם בהם, שיקרע להם ת׳צורה, שיראה להם מי המלך במזרח התיכון הזה, ואם צריך, אז גם שיקריב את חייו. אבל בסדר, אנחנו עם חזק – יהיה קצת עצוב, נשתה משהו, נרד לים ונחזור לשגרה״.


מלחמה, מדריך הישרדות, מעין פרוינד
הוצאת גלורי, 88 עמ׳, 59 שקלים
פורסם היום במוסף ספרים של עיתון הארץ

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden