כל מה שחשוב ויפה

Playful Type

איזה כיף. בפברואר 2007 כתבתי על טיפוגרפיית האש של ניר טובר שאותה גיליתי בבלוג שלו. לשמחתי לא הייתי היחיד שגילה עניין. היום בגלריה התפרסמה סקירה שלי על הספר Playful Type, שמציג בין השאר את עבודתו של טובר (והנה הפליקר שלו שבו האותיות נמצאות בגדול יותר). לא בכל יום מזדמן לי לכתוב על טיפוגרפיה, בכל זאת תחום שהוא לא בדיוק מוכר לכולם ומעניין את כולם, אבל אלו בדיוק הדברים שעושים לי כיף, שאני מצליח בכל זאת (טיזר קטן, בקרוב יופיע עוד משהו שעניינו טיפוגרפיה, כדאי לעקוב). כיף במיוחד שבדרך אפשר גם לפרגן.

הנה הטקסט המלא:

קוביות קרח, סוכריות, לפידי אש וגזירי נייר הם רק כמה מהחומרים שבהם השתמשו שורה של מעצבים כדי ליצור את האותיות שמוצגות בספר "Playful Type". הספר בן 240 העמודים יצא באחרונה בהוצאת גשטאלטן הגרמנית, מהבולטות בעולם בתחום העיצוב. הוא מדגים כיצד מעצבים גרפיים רבים ניגשים לאותיות בצורה לא רשמית, מתוך רצון שהתוצאה הסופית תהיה שמחה ומלאת חיים. את רוב העבודות שמוצגות בספר מאפיינת העבודה הידנית בעיצוב הגופנים.

כ-120 מעצבים משתתפים בספר. לצד מעצבי אותיות מנוסים יש גם מעצבים חובבים, כמו ניר טובר שיצר את אותיות הא"ב הלטיני הבוערות. טובר, כיום סטודנט לעיצוב גרפי במחלקה לתקשורת חזותית במכללת שנקר, השקיע בעבודה כשבע שעות וכל אות צולמה בין 30 ל-50 פעם עד שהגיע לתוצאה המבוקשת בעזרת הצלמת גלית אלוני. "שילבתי את חיבתי לאותיות ואת כישורי כלוליין אש", הוא מספר. "לאחר הרבה ניסוי וטעייה, ולא מעט דלק, יצרתי את כל אותיות הא"ב הלטיני בעזרת אש. רציתי להציג את האותיות ה'כבדות' וה'מסורתיות' בצורה חדשה, להחליף את האותיות שבדרך כלל נטבעות בדפוס, ומייצגות את הזיכרון ההיסטורי שלנו, במשהו בר-חלוף, אוורירי כמעט, שנדלק לרגע ונעלם".

בהשאלה משדה העיצוב התעשייתי אפשר לכנות את העבודות בספר "one of", עבודות שנעשו באופן חד-פעמי לפרויקט מסוים. המוטיווציה במקרה זה היא לא לחשוב על עיצוב שאפשר להשתמש בו שוב, אלא לתת טיפול מסור לכל אות בנפרד, כאילו היתה האות היחידה בכל הדף.

מבחינה זו מאפשר הספר הצצה למה שבדרך כלל נשאר חסוי. בעבודות גרפיות שגרתיות לא תמיד אפשר לעמוד על השעות הרבות שהמעצב ישב אל מול המחשב, הזיז אלמנטים מצד לצד, הגדיל והקטין אותיות כשהוא מנסה למצוא את דוגמת הגוון הנכון של הצבע. בעיצוב ממוחשב התוצאה נדמית לעתים חסרת מאמץ. אבל בדוגמאות שמופיעות בספר אפשר להרגיש את היד שחתכה וגזרה, את הדבק ואת המספריים, את סכין החיתוך ואת העיפרון.

גם המעצבים שהשתמשו בכלים טכנולוגיים מתקדמים בחרו להשתמש בגישה חופשית ומשוחררת שאינה מתחייבת לצורה המקורית של האות. כך, אף שהמחשב עדין לא יכול להחליף את המגע האנושי, המעצבים עשו את רוב המאמצים כדי להגיע אל התחושה הרצויה, שגורמת לא פעם לאנשים לעצור אל מול העבודה ולהיקשר אליה באופן רגשי.

למשל, אין זה מקרי שכל אות נראית אחרת בעטיפות הספרים שעיצב המעצב הבריטי ג'ונתן גריי ל"הכל מואר" ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן ספרן פויר. כתב ידו של גריי שונה באופן בולט מסוגי כתב היד שיש במחשב הביתי ובהם כל אות נראית תמיד אותו הדבר.לאישיות של המעצב תפקיד מכריע במקרים אלה, וזה בדיוק מה שהספר "Playful Type" מנסה להציג – מעצבים שלא ויתרו על האישיות שלהם בזמן העבודה. אי אפשר שלא לתהות מדוע לא רואים עבודות דומות בשוק הישראלי, משום שדווקא בתערוכות בוגרים של בתי הספר לעיצוב יש דוגמאות רבות לכך.

עורכי הספר ראו את עבודתו של טובר בבלוג שלו שעוסק בעיצוב גרפי והציעו לו לשלב אותה. לא היה מזיק אם קובעי ההחלטות בגופי התרבות כמו הוצאות ספרים, רשתות טלוויזיה, תיאטראות ציבוריים או חברות התקליטים יבינו שגם בארץ יש מקום לעבודות טיפוגרפיות מקוריות ומלאות חיים.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אסתי

    אין עבודות דומות בישראל.
    כל פעם שאני מעצבת עטיפה לספר אני מתבקשת לתקן את הסקיצה לטיפוגרפיה "סולידית"
    שאומר – לשים את הפונטים הקבועים והשמרנים ללא קשר לעובדה שיש איזו אמירה בשימוש בפונט כהמשך הרעיון.
    שלא לדבר על עיצוב טיפוגרפי של עטיפה – לא לא! חס וכרפס! שומו שמיים והאזיני ארץ!
    שימי איזו תמונה מאימג' בנק שתהיה הכי פשטנית ולא אומרת כלום, ועל זה תוסיפי כותרת בגודל קידוש לבנה ורצוי להוסיף איזה פלח עם האמירה – בסט סלר במיקרונזיה תחתית"".
    וקדימה הפועל.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden