כל מה שחשוב ויפה

החיילים של Suzanne Opton

לא קל להסתכל בצילומים שמופיעים בפרוייקט החיילים של הצלמת Suzanne Opton. לדימוי של חיילים יש אסוציאציות אחרות בדרך כלל. כשהם לא מתים, הם גיבורים, זקופי קומה, יפים וחסונים. במקרה הזה הם נשארו אמנם יפים, אבל הפגיעות שהם משדרים היא בערך הדבר הכי רחוק שאנחנו מצפים לגלות כשמדובר בצילומים של חיילים.

אופטון צילמה תשעה חיילים אמריקאים בבסיס Fort Drum שבמדינת ניו יורק לאחר שחזרו מעירק ומאפגניסטן. את התוצאה הציגה בגלריה, ולאחר מכן העלתה את הצילומים על שלטי חוצות בקרבת מקום. איזו מין אמנות זו, מה היא בדיוק מנסה להגיד, את מי היא משרתת, מה קורה למעבר של הצילום מהסטודיו של הצלמת לחלל הסטרילי של הגלריה ומשם לשלטי החוצות – הרבה שאלות, ולא תמיד אני בטוח בתשובות.

רק בדבר אחד אני יכול להיות בטוח – אני לא יכול לדמיין אפילו פרוייקט כזה בארץ. כל מילה מיותרת.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

15 תגובות על הכתבה

  1. ריקי כהן

    מאוד אפקטיביים, הצילומים.נדמה שהיא ניסתה לומר משהו על הרגע האחרון לפני המוות?

  2. טלילה

    ענוג – אולי זאת המילה.
    לא הרגשתי שזה רגע לפני המוות.
    דווקא חשבתי לעצמי כמה חכם להבליט את האזור הכי רך ופגיע – האוזן והצוואר/עורף – משהו מאוד מתמסר, מאוד לא קרבי. זה בדיוק מבליט את האנושיות הלא חיילית שלהם. וכן גם את הפגיעות והשבריריות של החיים – שלהם ובכלל.

  3. יובל

    יש לי הרבה מחשבות בראש, לא כולן ברורות, אבל על הרגע האחרון לפני המוות לא חשבתי. מעניין

  4. מיכל

    ובעיקר העובדה שהיא צילמה רק את הראש והצוואר, ושם קטעה, מה שמודגש עוד יותר בקומפוזיציה של השלטים, שם יש בהחלט מקום להכניס גם גוף, אבל לא.

    היא ניסתה להראות אותם מתים ככל שניתן.

    עבודה מאלפת.

  5. שרון רז

    מסכים עם ריקי ועם מיכל, זה גם מה שאני הרגשתי

  6. זו ש

    ואכן, ענוגים ופגיעים. לי נדמה שזו הזווית – שבה אנו רגילים לראות את פניו של מאהב, ככה מקרוב, במאוזן, במיטה, אחרי סשן סקס סוער. הרוגע הפוסט קויטאלי.
    יש ברגע הזה את אותה רכות מתמסרת שמאוד קשה להוציא ממצולמים לא מקצועיים, מעניין מה נדרש כדי להביא אותם למצב הזה.
    (הממ, רעיון, אולי צריך שיהיה גם מקצוע כזה, פלאפר לצילומי פורטרט)

  7. מנחם

    לי דווקא זה נראה כמו רגע אחרי הסקס, מבוכה וריקנות -מאוד הומוסקסאולי,
    נראה כי היא רוצה להעביר הרגשה של מין ,הבחירה בצבעים בתנוחה ובמבע משדרים סתיו-רגע לפני המוות.

  8. ז'ניה

    מה קרה לכם, זה צוואר שמושט לגרדום

  9. ויק

    כמה עצב בעינהם.
    מי יודע מה עינהם ראו.

  10. mr.globy

    אילו הכותרת לא היתה חילים אלה לדוגמא גברים גלוחי ראש מה היתה התגובה במקרה זה ?

  11. גליה

    במקרה סובבתי את הראש הצידה, כך שהדמויות עומדות. כל ההבעה משתנית. הם נראים פשוט כמו בחורים יפים. כלומר, כל ההבעה -הכאב, הרכות, הפגיעות – באים מהתנוחה. נהדר

  12. טלילה

    לא מסכימה. הם נשענים על המשטח, הם לא יכולים להיראות עומדים, והתנוחה הזאת גורמת לכיפוף קל בעורף ומגבירה את תחושת הפגיעות שלו. חשופים למגע, חשופים לעריפה – מה שתרצו.

  13. יובל

    ברור שאם הכותרת הייתה גברים גלוחי ראש התגובה הייתה שונה, אבל אני לא בטוח אם מאד שונה
    וחוץ מזה, זה בדיוק העניין – זה חיילים, וברור שהקונטקסט עושה את שלו

    וטלילה, מיכל, גליה, ויק, ז'ניה, מנחם, זו ש, ושרון – נדמה לי , ש(כמעט) כל התשובות נכונות, וזה גם מה שהופך את העבודה לכל כל אפרטיבית

  14. גלית חתן

    וזה מה שחשוב
    כלומר: הוא מזכיר לך שהם קיימים, שהם בני אדם, שיש להם ראש, אבל האם הם מפעילים אותו? מתי כן ומתי לא?

    תודה שהבאת אותו כאן.

  15. גלית חתן

    וזה מה שחשוב
    כלומר: הוא מזכיר לך שהם קיימים, שהם בני אדם, שיש להם ראש, אבל האם הם מפעילים אותו? מתי כן ומתי לא?

    תודה שהבאת אותו כאן.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden