אודות עיצוב: התערוכה של התואר השני בבצלאל

בחודש ספטמבר האחרון נפתחה התערוכה “בהילוך שני 08”, תערוכת בוגרי התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי של בצלאל. זו לא הייתה תערוכה “רגילה”. אני זוכר שהסתובבתי בין החללים, ולא כל כך ידעתי מה לחשוב. לא תמיד הבנתי מה אני רואה, לא תמיד הטקסטים על הקיר הצליחו להסביר למה הכוונה, הרגשתי שהתערוכה תובעת ממני להפעיל את המוח, דבר שלא קורה לעתים קרובות בתערוכות עיצוב.

מי ששאל אותי איך הייתה התערוכה, לא כל כך ידעתי מה לענות. ענת, שכנתי לרשימות כבר כתבה על זה בסמוך לפתיחה. היום פורסמה הביקורת שכתבתי על קטלוג התערוכה, ובאופן עקיף גם על התערוכה עצמה.

ברשותכם, שני ציטוטים נבחרים מתוך הביקורת:

תערוכות קונצפטואליות מסוג זה עלולות ליצור תחושה של אנטגוניזם כלפי הממסד האקדמי, בטענה שהוא בוחר להציג אובייקטים או תהליכים סתומים, ולא חפצים שברור למה הם משמשים. ד”ר ברוך בליך, מהמחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל, מתייחס לסוגיה הזאת בקטלוג. מדוע העיצוב כה קשה להבנה, הוא שואל. העיסוק בשאלה הזאת מקנה לקריאה בקטלוג משקל סגולי גבוה יותר מזה שהיה לביקור בתערוכה.

ועוד אחד:

יש משהו אליטיסטי ונועז בתערוכות מסוג זה, על אף הרתיעה שהן יוצרות אצל מי שרגיל לתערוכות העיצוב המסחריות. מי שיקראו בכל זאת את הטקסטים שמופיעים בקטלוג יידרשו להפנים את העובדה, שכפי שהם דורשים מהמעצב “לספק את הסחורה”, גם הם כצופים זקוקים למידה של ידע. באופן היפותטי אפשר אף לקבוע שלא משנה מה מוצג בקטלוג, כי לא התוצר הוא שמשנה אלא המהלך התיאורטי שקדם לו.

לא פשוט, אני יודע, במיוחד מכיוון שבדרך כלל, כשאנחנו הולכים לתערוכה, אנו מצפים להתרגש. לכן יש בחוויה הזו משהו מתסכל. אם מוסיפים לכך את העובדה שאנחנו לא ממש מבינים מה אנחנו רואים, אז בכלל הדברים כבר מסתבכים…

כן ירבו.