כל מה שחשוב ויפה

כבר שנה

מרץ 2008, סיפור אמיתי (!)

יום שישי, 7.3.20088

הפוסט היומי של דבורית  aka ולווט אנדרגראונד. קורא משועשע כהרגלי, מגיע ל״לחם עבודה״, מדור הדרושים ומחפשי העבודה. לא שאני מחפש, אבל תמיד מעניין לדעת מה קורה, קצת כמו מודעות אבל. עיני צדה את המודעה השלישית – בגלריה מחפשים כתב/ת המתמחה בעיצוב. הנה:

ממממ… מה עושים. כל השבת התחבטתי אם לשלוח, אם יקבלו אותי, אם שמנת נחשב נסיון עיתונאי קודם, אם זה שאני מעצב זה לטובתי או נגדי, אם לנסות להפעיל קשרים, אם זה בכלל מתאים לי, אם אני רוצה לכתוב, אם אני יכול לכתוב, ועוד ועוד ועוד.

יום ראשון, 9.3.08

10 בבוקר, אני לוחץ על מקש הסנד, קורות החיים נשלחו.
ל־ח־ץ. כל המחשבות של סוף השבוע, פי כמה.

יום שני, 10.3.08

10 בבוקר, טלפון מאדר זאבי, שהייתה אז סגנית העורכת. היא מאד נחמדה, מזמינה אותי לראיון ביום רביעי, מה שלא מוריד מרמת הלחץ. לא יהיה כיף לא להתקבל, אין לי מושג מי או כמה עוד מועמדים, אני כמובן גם לא שואל.

יום רביעי, 12.3.08

10 בבוקר. אני נפגש עם אדר ועם איריס מור, שהייתה אז העורכת.
10:15 – התקבלתי (טוב, אולי 10:20).
לא מאמין, לא מאמין, לא מאמין.

יום רביעי, 26.3.08

התפרסם האייטם הראשון שלי, ובעקבותיו גם הפוסט הזה: טיפוגרפיה, סטודנט לעיצוב, מה יותר מזה. ההמשך כבר ידוע פחות או יותר למי שעוקב.

——————————

בכל פעם שבה אני מספר את זה אני לא מאמין מחדש. זה נשמע כל כך לא הגיוני שדברים יכולים לעבוד ככה, שזה חייב להיות אמיתי כי מי ימציא כזה סיפור. דברים כאלו פשוט לא קורים. אני הראשון שאומר תמיד לסטודנטים לא לטרוח אפילו לשלוח קורות חיים, שזה בזבוז זמן.

חתיכת שנה זו הייתה, החיים שלי השתנו, אני חושב שאני עוד לא יכול להעריך אפילו כמה ואיך. יש לי הרבה מחשבות על התפקיד, על ההשפעה שלו על התחום, על ההשפעה שלו על החיים שלי, על מה לכתוב, על מה לא, איך לכתוב, ועוד הרבה נושאים אחרים – לפעמים אני כותב על המחשבות האלו פה, לפעמים לא.

הדבר שאני הכי גאה בו, זה שמתחום שכלל לא היה מכוסה באופן יום יומי בצורה רצינית, פתאום אני מפרסם שלוש, ארבע, ולפעמים אפילו חמש פעמים בשבוע (והקרדיט פה מגיע גם לעורכת הכבר לא כל כך חדשה של גלריה, ליסה פרץ, שנותנת לי את הבמה הזו).

זה כמובן כיף לאגו, אני חושב שישקר מי שיגיד שזה לא עושה לו טוב לראות את השם שלו בעיתון, אבל זה כמובן גם הרבה יותר מזה, ואני מקווה שגם מרגישים את זה. אבל מעבר לאגו, הכי כיף בתפקיד – ההזדמנות שניתנת לך לדבר ולהפגש עם אנשים נחמדים ומעניינים.

הנה חלק מהם: מל ביירס, שי הינדי ואריה פרנקו, שרה פאנלי, עזרי טרזי, בארי כץ, לורנצה לוטי, מיה דבש, אביטל ושלומית לוי ויפעת זבירין, יהודית שץ, יריב קדוש וויטוריו ארביב, מרסל וונדרס, אורנה פלג ונירית אורן-שטרנברג, קארל מגנוסון, אורי בן דרור ומיכאל אנקווה, פאולה נבונה, ג׳ולי קליר ומולאי אסקלי, יעל מר ושי אלקלעי, מאיר קורדבני, הילה (טוני) נבוק, עדי אנגלמן, רות קדר, עדי שטרן, אילה צרפתי, גארי האסטוויט, אילה רז, חגי שגב, דיויד גרוסמן, רון ארד, מירקו קולברג וקאיסה בלומסטד, קיד רובוט, עירית אבא, דניאל צ׳רני, סול סנדר, עינת לידר, גרי בייסמן, פיירג׳ורג׳ו רובינו, ניקולס רופ, יוליה ברודסקאיה, אייל דה ליאו וסהר שלו, נדב קנדר, חיים פרנס, עופר זיק ואלכס פדואה, אלנית קבסה, שרית שני חי, אריק מירנדה, רענן גבריאל, רועי אבנטוב ופריד שאוקי, דב רטן, אלודי טרנו, הנרי פטרוסקי, רון וקובי שלי, דודו מזח, סנדי צ'ילוויץ', עודד עזר, גל גאון, ועוד.

ועוד.

ועוד.

ועוד.

בהזדמנות זו חשוב לי להודות לכל המגיבים, התומכים, הקוראים (השקטים והרועשים), למי שמנוי ולמי שלא, למי שקורא אונליין ולמי שמחכה לפוסט, ולכל האנשים הנחמדים שהקדישו לי מזמנם ועזרו לי לנסח תובנות וענו על כל השאלות והתהיות, גם על אלו הלא מאד חכמות (ומי כמוני יודע שהיו לא מעט כאלו… ).

——————————

אני הולך לכתוב. אני לא באמת יכול להגיד על מה, אבל עושה רושם שהתקופה הקרובה תמשיך להיות מעניינת.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

14 תגובות על הכתבה

  1. מיכל

    ובצדק

    תמשיך להנות.

  2. מיכל

    תמשיך = שתמשיך
    כמובן

  3. ענת

    הכי כיף לנסות פתאום – ולהצליח..

  4. אביגיל

    איזה יופי ומעורר השראה. כמו תמיד. נראה לי שבעקבותך (חונך נשאר חונך) בעשירי לאפריל אני גם אכתוב איפה הייתי שנה שעברה. המעקב הזה הוא חשוב ובמיוחד כשהוא כל-כך מובחן ומרגש. בהצלחה בהמשך….

  5. יונתן

    ממשיך לעקוב ונהנה מכל רגע.

  6. דבורית

    אני שמחה להיות מחותנת
    (או שמא המחתנת)

  7. אייל גרוס

    ברכות ואיזה כיף שהעזת ושעשית שינוי בחיים ששימח אותך – וגם אותנו הקוראים…

  8. גלית חתן

    לא ידעתי שראיינת את פול דובניץ מקיד רובוט! אני מתה על החנות הניו יורקית שלו 🙂

    וכמובן – ברכות, מזל, עלה, הצלח ופרסם.

    אה, וגם: תיהנה!

  9. מירב

    אני זוכרת אותך במרירות מסויימת. איך טרחת וכיסית כל תערוכת גמר של כל בי"ס לעיצוב תקשורת חזותית ואלינו – סרבת להגיע. אמרת שהעובדה שנבחר נושא משותף, פוגמת בחופש היצירה, או משהו. ניסיתי לומר שדווקא נושא זהה מדגיש יכולות יצירתיות ומגוונות אצל הסטודנטים, וגם שהנושא עצמו היה מרתק, אבל כלום. אפילו הצגנו לתקופה מסויימת בעינב – ושם לשם לא באת. .
    זכותך לסרב לאייטם. לא יפה לכסות את כולם ואותנו לא. חומר למחשבה

  10. יובל

    תערוכות הגמר שנערכו בקיץ כוסו כחלק מפרויקט מיוחד. תערוכת הבוגרים שלכם כמו אחרות שלא הוצגו בקיץ לא זכו לכיסוי. כמו כן, הנושא שנבחר – תדמית לגלי צה"ל, לא הייתה מעניינת לדעתי. אני עדין שלם עם ההחלטה שלי

  11. מרטין

    יובל, עבודה חשובה וטובה אתה עושה! אני נהנית לקרוא את כתבותיך המוקפדות שמביאות אלינו ל"לבנט" את חדשות העיצוב הטריות ביותר. מרגישים שאתה אוהב את מה שאתה עושה. אני מאחלת לך הרבה הצלחה ושתמשיך לרגש את עצמך ובכך גם אותנו.
    מרטין גביזון

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden