כל מה שחשוב ויפה

אנרכיזם יוקרתי במיוחד

עולם התכשיטים מרגש את ליסה ווקר הרבה יותר מעולם האמנות. ווקר, אחת הצורפות העכשוויות הידועות בעולם, שביקרה בשבוע שעבר בישראל, שואבת מהמורשת ההיפית, לא מתרגשת מזהב ויוצרת גם אובייקטים שהיא מכנה ״גדולים מדי בשביל להיות תכשיטים״

ליסה ווקר בסטודיו שלה. צילום: Markus Molthoff

ביום רביעי בשבוע שעבר נערך בבצלאל הכנס ״מצבי יצירה: אופנה וצורפות מכאן״. מטרתו של הכנס הייתה לאפשר הצצה לעבר תהליכי יצירה ועיצוב בתחומי הצורפות, האופנה ותחומים משיקים נוספים. אורחת הכבוד של הכנס הייתה ליסה ווקר, אחת מהצורפות העכשוויות הידועות בעולם, פורצת דרך בתפיסתה הייחודית.

במשך 35 דקות עמדה ווקר מול אולם מלא, וסיפרה על תהליך היצירה שלה. אולם, בניגוד להרצאות האחרת בכנס, הרצאתה של ווקר לא הייתה סטנדרטית ודמתה יותר למיצג. על גבי המסך הגדול מאחוריה הוקרנו דימויים של עבודותיה שהתחלפו מדי כמה שניות, בזמן שווקר קראה משפטים בקול מונוטוני שליוו את הדימויים, מבלי שהרימה את ראשה ולו פעם אחת להביט בקהל. לעתים הופיעו בשקופיות צילומי עבוודת, ולעתים נשים שעונדות את התכשיטים. כך או כך הצילומים לא נראו כמו צילומי קטלוגים ונדמו כאילו ווקר צילמה אותם בעצמה.

אפשר היה למצוא בדבריה של ווקר רפלקציה על עצמה, על תהליך היצירה שלה, על עיצוב באופן כללי כמו כם על עיצוב תכשיטים, ועל החומרים שבהם היא משתמשת. לעתים אלו היו משפטים כלליים כמו "אני אוהבת דברים של בנים", או "תכשיטים ופרחים פשוט הולכים ביחד", ולעתים תהיות כמו "כמה אני יכולה ללכת רחוק עם רדי מייד ושזה עדיין ייחשב תכשיט שאני עיצבתי". לפעמים הקשר בין המשפט לדימוי היה ברור ולפעמים הוא היה כמו איור מוצלח שאינו מתאר את מה שרואים אלא מוסיף לו שכבה נוספת של משמעות. לפעמים דבריה היו מאד אישיים, ולפעמים הם נדמו כאילו היא מקריאה דברים שאנשים אחרים כתבו, כמו רשימת טוקבקים שהעתיקה מהאתר שלה.

יחד עם זאת, לאורך כל המיצג, התחושה הייתה ששום דבר לא מקרי. גם הדימויים וגם המשפטים הופיעו בסדר כרונולוגי, החל מראשית שנות ה-90 ועד החודש האחרון. אולם, קשה היה לעקוב אחר סדר זה. נדמה שגם אם יד אלמונית הייתה משנה את סדר השקופיות הקהל לא היה מרגיש בכך מכיוון שיש עבודות מתחילת דרכה שנראות דומות לכאלו שעשתה בשנה האחרונה, והיו משפטים שיכולים להיות נכונים לכל שלב בחיים.

חמש הדקות האחרונות של ההרצאה של ווקר עברו בשקט. הדימויים המשיכו להתחלף אבל ווקר המשיכה לעמוד על הבמה, בוהה במסך שלפניה, עדין לא יוצרת קשר עם הקהל. בדומה לעבודות שלה, קשה היה לנחש עד כמה זה אקראי והאם זה היה מכוון, בדומה למה שאמרה היא עצמה, שלפעמים היא צריכה לדעת דיוק מה היא עושה אבל לפעמים "אני לא יודעת מה אני עושה ואני מקווה שזה ישאר ככה".

ווקר מספרת שמאז שסיימה ללמוד זו הדרך שבה היא מספרת על העבודות שלה, עומדת על הבמה ומקריאה משפטים בזמן שהדימויים ממשיכים להתחלף. "בפעמים הראשונות הכל נגמר באותו הזמן. אבל, כמות הדימויים שהיא הכניסה למצגת שלה גדלה יותר מכמות הטקסט. פעם אחת הבנתי שיש לי לפחות עוד חמש דקות עד שהמצגת תיגמר אבל אין לי יותר מה להגיד, אז החלטתי פשוט לעמוד ולא לדבר ולתת לדימויים לחלוף. הבנתי שהשקט עובד טוב גם מבלי לדבר".

כשסטודנטים מביאים לאחת הסדנאות שלה זהב או כסף, היא מציעה להם לפעמים "שייקחו פטיש ויכו בחומר. זה מאוד משחרר, לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות", היא אומרת. "זה גם מאוד חשוב". התכשיטים שווקר מעצבת מאופיינים בשימוש לא צפוי של חומרים, בהומור, שנינות ודמיון. כאשר פרופ' ורד קמינסקי מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל הציגה אותה לפני הקהל, לקראת ההרצאה שנשאה בכנס, היא תיארה את התכשיטים שלה "אנרכיסטיים". ווקר עצמה כינתה אותם כ"hippie crafty jewelery".

"ההורים שלי היו היפים וגדלתי בשנות ה-70 בבית ובסביבה שהיו מלאים בקראפט היפי, מכל מיני שוקי פשפשים", היא מספרת. "כבר אז עשיתי המון דברים בידיים. יותר מאוחר הייתי פאנקיסטית, אבל לא משם מגיע האנרכיזם. אני לא רוצה להרוס, אלא לשחרר מקיבעונות".

ווקר נולדה בשנת 1967 בוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד. ב-1995 עקרה למינכן שבגרמניה כדי ללמוד באקדמיה לאמנות של העיר ונשארה שם. בקרוב היא מתכוונת לחזור לניו זילנד. את עבודותיה קשה לקטלג. היא משתמשת בטכניקות מגוונות ובחומרים רבים, ובכל זאת מצליחה ליצור שפה ייחודית שניתנת לזיהוי. "אובייקט מתחיל ברגע שאני בוחרת, קונה, מקבלת או מוצאת חומר", היא אומרת. "לפעמים אני משתמשת בו כבר באותו יום ולפעמים זה יכול לקחת גם כמה שנים". תכשיטיה נמכרים בעיקר בגלריות, במחיר ממוצע של 1,500 יורו. כל תכשיט הוא בדרך כלל אחד בסוגו; לפעמים היא יוצרת סדרה של שלושה, אבל גם אז הם לא זהים.

ההישג העיקרי של ווקר, הנחשבת פורצת דרך בתחומה, טמון בהרחבת המשמעות של מושג התכשיט. התכשיטים שלה מעלים הרבה סימני שאלה. מה הופך חפץ לתכשיט? האם זה החומר שממנו הוא עשוי, הצורה שלו, הגודל שלו?

האם כשאת יוצרת את חושבת מי יקנה את התכשיט, מי יענוד אותו? הם לא נראים מתאימים לכל אחד.

"אני כבר לא חושבת מי יענוד אותם, כי זו תמיד הפתעה. בשבוע שעבר באה אשה בשנות ה-70 לחייה וקנתה שני עגילים. היא אמרה שהיא בטח לא תענוד אותם אבל היא חייבת שהם יהיו שלה".

אשר לייחוד שלה כמעצבת היא אומרת: "לא מזמן מישהו עשה משהו מאוד דומה למה שאני עושה באחת הסדנאות שהעברתי וקרא לתכשיט שלו 'תכשיט של ליסה ווקר'; הוא היה מודע לכך והמשיך הלאה. להעתיק זה טוב, במיוחד כשאתה מתחיל ללמוד שפה. אבל למצוא קול אישי – אני לא חושבת שאפשר ללמד מישהו. אפשר רק לתת מידע שיעזור למצוא את הקול הייחודי".

לקראת סוף ההרצאה שלה אמרה ווקר: "הוכחתי לכולם שאני תכשיטנית אמיתית". בראיון עמה היא מסבירה כי "במשך שנים הרגשתי שאני צריכה להוכיח שאני אכן כזו. בגלל העבודה שלי, מכיוון שאני לא משתמשת בזהב, במיוחד במינכן שיש בה מסורת צורפות עתיקת יומין. אחרי שהבנתי שאני כבר לא צריכה להוכיח שום דבר, גם העבודות שלי השתנו והתחלתי לעשות אובייקטים גדולים יותר. יצרתי 15 או 20 אובייקטים שאני עדיין מנסה להבין מה הדברים האלו. בינתיים קראתי להם 'אובייקטים שהם גדולים מדי בשביל להיות תכשיטים'. פסלים הם לא הקטע שלי, אבל כשאני חוצה את הגבולות ויוצרת אובייקט שלא מיועד לענידה, אני שואלת את עצמי: האם זה פסל? אובייקט מוזר? כך גם הגעתי להגדרה הזאת. לאחר מכן שמתי לב שגם התכשיטים שלי הפכו להיות הרבה יותר גדולים".

את מכנה את העבודות שלך "אובייקטים קטנים ומפוסלים". את מבחינה בין עיצוב לאמנות?

"בעיני, עולם התכשיטים הרבה יותר מגרה ומרגש מעולם האמנות. מצד שני, אני בהחלט יכולה לראות את העבודות שלי מוצגות בגלריות לאמנות. אין לי בעיה עם זה".

– – –
פורסם בגרסה קצרה יותר במוסף גלריה של עיתון הארץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. grayscale

    וחבל על הצנזורה…קיצוץ מבעס של חלק כ"כ מעניין
    אהבתי מאוד את התמונה של ליסה בסטודיו, היא מפתיעה מאוד

  2. פ'

    קראתי את הכתבה ב"גלריה" אונליין והיה ברור שחסר משהו. אני ממש שמחה שאתה יכול לפרסם את הכתבה המלאה גם פה.
    תודה!

  3. אלעד

    איפה אפשר למצוא עבודות שלה ברשת?

  4. אהד

    החלק הראשון היה הרבה יותר מעניין ומסקרן.
    זה הזמן לתת לינק לוידיאו במקרה וצילמו את ההרצאה.
    התמונה מהסטודיו אכן שווה ביותר.

    יש מצב שאתה מפרגן במידע מוקדם על דברים שכאלו ולא רק משתף בחוויות לאחר מעשה?

  5. יובל

    לגבי עבודות ברשת – חוץ מלחפש בגוגל, אין לי מושג

    לבי מידע מוקדם – פרסמתי ידיעה על הכנס בעיתון, אשתדל לפרסם מעכשיו גם בבלוג

  6. מירי פליישר

    נהדר
    אמנית מודל בשבילי למרות שאני באה מהקרמיקה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden