מילאנו 2009

חזרתי. לא יודע אפילו מאיפה להתחיל אבל כבר אין טעם לנסות להתכחש לזה.

לא פשוט לחזור אחרי שלושה שבועות כל כך אינטנסיביים, אבל אני מניח שלא באמת מותר לי להתלונן. מילאנו הייתה פשוט כיף גדול ולגבי ניו יורק וניו אורלינס, זה נראה כאילו קרה בעידן אחר.

היום פורסמה הכתבה הראשונה על מילאנו שעיקרה סקירה כללית של מה שהיה, סנונית ראשונה מתוך הרבה כתבות וראיונות שיתפרסמו בהמשך. אני מניח שעוד אעלה רשמים מהשלושה שבועות האחרונים, למרות שאני חייב להודות שהיה משהו נחמד בניתוק החלקי מהדבר הזה שנקרא אינטרנט, מיילים, בלוגים, פייסבוק, טוויטר והחברים. בינתיים, קצת תמונות ממילאנו אפשר למצוא בפליקר שלי, והנה הכתבה שפורסמה היום לטובת אלו שפיספסו:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נא לגעת בסחורה

למשך שבוע אחד משכה העיר מילאנו את רוב תשומת הלב של עולם העיצוב. אחרי הכל, יריד הרהיטים הבינלאומי, שננעל בעיר ביום ראשון, הוא אחד מירידי העיצוב החשובים בעולם. היריד, המתקיים בכל שנה, מתמקד בעיצוב ריהוט ועיצוב תאורה. פרט לאירוע העיקרי המתקיים במרכז הירידים מחוץ למילאנו, מתקיימים ברחבי העיר עוד מאות אירועים, תערוכות עיצוב קבוצתיות, ירידים מסחריים וביתני עיצוב.

היריד, בשנתו ה-48, עמד גם הוא בצל המשבר הכלכלי שפוקד את העולם. ההנחה המוקדמת היתה שהפעם יבואו פחות מבקרים והחברות הגדולות ישקיעו פחות כסף. מאחר שלא פורסמו עדיין נתונים מדויקים על מספר המבקרים, קשה לדעת אם התחזיות התממשו במלואן. מארגני היריד, מחברת Cosmit, טענו שמספר המציגים דווקא עלה השנה ב-15% וכ-2,700 חברות מרחבי העולם השתתפו. כמו כן הם התגאו ברשימת ארוכה של כ-500 חברות שהמתינו למקום שיתפנה. בעלי החברות, הקמעונאים והסוחרים אמנם חששו, אבל גם ידעו כי היריד במילאנו הוא הזדמנות חשובה להוכיח עמידות ולהפגין את יכולתם.

כך או כך, מבקר שהגיע השנה לראשונה למילאנו לא היה יכול לחוש בשינוי לרעה בפופולריות של היריד. רחובות העיר התמלאו במבקרים שנדדו מאירוע עיצוב אחד לאחר, בין אולמות תצוגה מסחריים לחללים ניסיוניים, מהשקה לפתיחה. בדרכם אף יכלו להיתקל במעצבי על כמו מרסל ונדרס, קארים רשיד, פאולה נבונה ואחרים. שוקק חיים במיוחד היה ה”זונה טורטונה”, אזור שמרוחק מעט ממרכז העיר וצמח כאלטרנטיווה צעירה ליריד. בעוד שביריד המסחרי, השמרני יותר, החברות הגדולות מנסות לפנות לקהל הרחב ביותר, הרי שב”זונה טורטונה” אפשר למצוא עבודות יד ועיצוב ניסיוני, אף שגם לשם הגיעו ניצני המסחור. בין היתר הוצגו שם המיצב שעיצב אריק לוי לחברת הקריסטלים סווארובסקי, והמיצב שעיצבה פאולה נבונה לחברת הקרמיקה “ריצ’ארד גינורי 1735″. מתחם הלובי של מלון Nhow התמלא כולו בגופי התאורה של אילה צרפתי ל”אקווה קריאיישנס”.

נדמה שאזור זה תפס את מקומו של סלון הלוויין של היריד (ה”סאטליטה”), שבו מרוכזים המעצבים הצעירים והפחות מסחריים וכן בתי הספר לעיצוב. אם בשנים קודמות סלון הלוויין אופיין בתחכום ובנועזות, השנה הוא איכזב, והעבודות שהוצגו בו לא עוררו את הדמיון.

גם חברת איקאה, שהשתתפה בפעם הראשונה ביריד, הציגה ב”זונה טורטונה”. הבחירה של חברה כמו איקאה להציג דווקא באזור הצעיר והפחות ממסדי, היא אולי עוד עדות לכך שהמצב הכלכלי נותן את אותותיו. בתצוגה, שהיתה צנועה יחסית, הציגה החברה אוסף רהיטים שהדגש בהם היה על שימוש מושכל במשאבים. כמו כן, לראשונה בתולדותיה, הציגה החברה רהיטים במהדורות מוגבלות, כמו שטיחי הקיר שעיצבה המעצבת הלה יונגריוס.

לובי מלון Nhow שעיצב מיכאל אזולאי ובו גופי התאורה שעיצבה אילה צרפתי בעבור “אקווה קריאיישנס”
החברות הגדולות המשיכו אמנם להשקיע באולמות התצוגה שלהם, אבל נדמה שהכל נעשה בהיקף הגיוני יותר מבשנים קודמות. גם ההשקות של מוצרים חדשים היו צנועות, עד כמה שאירועים מסוג זה יכולים בכלל להיות צנועים.

המקום שפינו החברות הגדולות איפשר למעצבים הצעירים והפחות ממוסדים לבלוט יותר ולשלב כוחות. ואכן לא מעט מעצבים בחרו להציג יחד בהרכבים שונים. למשל, קולקטיב העיצוב הצרפתי החדש “מוסטאש”, שהציג את הקולקציה הראשונה שלו ב”זונה טורטונה”, או המותג החדש “סקיטש” שחנך אולם תצוגה במרכז העיר.

מגמה אחרת שרווחה בתצוגות השונות היא שימוש באלמנטים מן הטבע. מגמה זו אופיינה במיוחד בדפוסים של צמיחה, בצורות מן הטבע שחוזרות על עצמן, שהופיעו כמעט בכל מקום בעיר, למשל בחלונות הראווה של חברות אופנה כמו מקס מארה או בנטון. הנציג הבולט של מגמה זו היה “Vegetal”, הכיסא שעיצבו האחים בורולק לחברת ויטרה, שהוצג לראשונה ביריד והספיק מאז לככב כמעט בכל מגזין עיצוב נחשב.

הכיסא מלמד גם על מגמה אחרת – עיצוב שכדי להתרשם ממנו עד תום יש לגעת בו ולא רק להביט בו. דוגמה אחרת למגמה זו היא קו הספות שעיצבה קבוצת פרונט לחברת מורסו, עם הדפסים בדמות עץ או טקסטיל מקומט.

בסופו של דבר ניכר שהמציגים השונים ניסו לשוות ליריד ולאירועים השונים חזות אופטימית של “עסקים כרגיל”. חברת קרטל, שמציינת השנה 60 שנות פעילות, הציגה ביריד את קו הריהוט והתאורה החדש שלה באופן הומוריסטי תחת הכותרת “אילו חיים נפלאים!” ואף שהחיים אינם נפלאים תמיד, הרי שבמשך שבוע אחד אפשר היה לשכוח מהצרות ולשקוע בחגיגה גדולה שעניינה אחד: עיצוב.