שוק העיצוב והאדריכלות

[נדמה לי שמי שקצת עוקב אחרי מה שאני כותב כבר הצליח להבין שאני בדרך כלל בן אדם חיובי שמשתדל לכתוב על הדברים הטובים, המעניינים, ומשתדל שלא לקטול סתם, ולא לקטול בכלל- זה פשוט לא נורא מעניין בעיני. אבל לפעמים אין ברירה, וגם אני מבין שלא יעזור כלום, אין ברירה. הנה אחד מהרגעים האלו]

– – –

חזרתי לפני שעה קלה מאירוע שכונה בשם ועידת ישראל לאדריכלות ולעיצוב. אני לא אתייחס לפאנלים שלא נכחתי בהם, אלא ל”כאן ועכשיו” – 70 האדריכלים והמעצבים המובילים בתערוכה מייצגת, ל”פלסטיק” – סלון עיצוב ישראלי צעיר, ולשאר ה”אטרקציות”, ה”תצוגות”, ה”הפתעות”, ה”חידושים”, ה”מפגשים” והאנשים שהבטיחו באתר הועידה.

אני תוהה מי אמור להתבייש יותר – אנשי היכל התרבות שהסכימו להפוך את החלל הפואייה שלהם לשוק המוני, האדריכלים שהסכימו להציג את העבודות שלהם בצורה מבזה, המעצבים הצעירים שגררו אותם לשם (לא יודע מה הבטיחו להם) ומיקמו אותם ללא סדר וללא הגיון נראה לעין, העבודות שמדי פעם היו תלויות בחלל בלי שום הסבר, המציגים המסחריים שהכניסו אנשים לג’קוזי (!!! בהיכל התרבות), המעצבים והאדריכלים שקיבלו את הפרסים מוועדה שלא כל כך ברור המנדט שלקחה לעצמה, הקהל שהגיע שחושב לעצמו – אז זה מה שעולם העיצוב שווה, והרשימה עוד ארוכה.

יצא לי לדבר עם לא מעט אנשים באירוע הזה, וכולם אמרו את אותו הדבר, כמובן שלא לציטוט – כל הכבוד על היוזמה, כל הכבוד על כמות האנשים המרשימה, אבל הביצוע – מזעזע. כל קשר בין המילה עיצוב למה היה היום בהיכל התרבות מוטל בספק. לרגע הרגשתי כאילו אני בחלום רע ושחזרתי לשנות השמונים ליריד של ועדי עובדים בפרבר נידח. אתם יודעים מה, אני מתנצל בפני ועדי העובדים בפרבר הנידח. לא מגיע להם. כי הבעיה היא ביומרה. הרגשתי כאילו כל המציגים לא היו אף פעם בעולם, לא ביקרו או הציגו בתערוכות, ירידים ותצוגות. ושוב, אתם יודעים מה, למה ללכת רחוק. יש לא מעט תערוכות וירידים בכל שנה בארץ, חלקם גם עוסקים בעיצוב, ושככה יהיה לי טוב, מה שהיה היום בהיכל התרבות היה פשוט מביך.

כאילו לא הייתה רק לפני שנה ולפני שנתיים תערוכת עוצב בישראל של קהילת המעצבים (גילוי נאות: אני חבר בקהילת המעצבים, אך מעולם לא היה לי שום קשר לתערוכות, לא ניסיתי להציג שם, לא הייתי מהמארגנים, הגעתי כמו כל המבקרים, וכן הלאה).

שמישהו בבקשה יסביר לי מה היה הקשר בין מוכרות השמלות הנחמדות ומוכרי התכשיטים החביבים שדחפו לפינה של המרפסת של היכל התרבות, לבין אירוע שקורא לעצמו ועידת ישראל לעיצוב ולאדריכלות.

עצוב.

פשוט עצוב.

ומביך.

– – –

[זהו. ואם לא היה ברור, זה היה עדין, אחרי שנשמתי ארוכות והוצאתי את העצבים שלי בכמה קינוחים נחמדים בניקו, רוטשילד פינת מרמורק – מהקינוחים הטובים בעיר. אפשר להמשיך]