שאלה של טיפוגרפיה

לפני יומיים התפרסם בגלריה ראיון שערכתי עם קובי בן־עזרי, מעצב גרפי שהחל את לימודיו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, המשיך בקופר יוניון בניו יורק שבה נשאר לגור, שם גם פגש גם את אשתו לעתיד. כיום השניים גרים בציריך שבשוויץ.

כותרת הראיון, שהתפרס על פני עמוד שלם, הייתה שאלה של טיפוגרפיה. אני לרגע אגזים ואגיד שמבחינתי כל השאר מיותר: זה ממש לא ברור מאליו שהמילה הזו מופיעה ללא צורך להסביר אותה, על אחת כמה וכמה בכותרת. אם להמשיך, בראיון מופיעים שמם של שני פונטים. שניים שלמים! כאילו זה גם ברור מאליו. ברגעים כאלו אני מרגיש שאני את שלי עשיתי, ומקומי בגן העדן מובטח. נכון, לא אני בוחר את הכותרות, אבל למה להתעסק בפרטים שוליים…

מעבר לסיפור המעניין של בן־עזרי, שכמובן שאני ממליץ לקרוא, עולים מהדברים שלו כמה דברים מעניינים. אחד – היחס למעצבים בשוויץ כאל בעלי מקצוע ולא כאל מי שצריך להגיד לו מה לעשות. הוא אפילו השווה את זה לאינסטלטור או חשמלאי, שאני מניח שאף אחד לא חושב לספר להגיד להם מה לעשות או איך לתקן את הבעיה שבגללה הם הוזמנו.

היה גם מעניין לשמוע אותו מדבר על עבודתו כארט דירקטור של מגזין, על איך מצלמים מוצרים בצורה הכי אוביקטיוית, על איך מעצבים ספרים, וגם באופן מפתיע למה הוא מרגיש תחושת פספוס על כך שהוא לא בארץ. אבל מעל הכל הכי התרשמתי מהאישיות שלו, מהרצינות, מההתנסחות ומהתשוקה שיש לו למקצוע. נדמה לי שזה גם עובר מהצילום שלו.

אז הנה שער המגזין I.D שהוא עיצב, ומי שרוצה להרחיב מוזמן להיכנס לאתר שלו.