כל מה שחשוב ויפה

מבנה אישיות

תצלום: יובל טבול

קמתי בבוקר ומצאתי שלוש סיבות להיות מרוצה: עמוד 1, עמוד 2 ועמוד 3 של גלריה. מבנה אישיות. (מי שמכיר אותי, אגב, יודע שאני לא צריך לחפש יותר מדי בשביל להיות מרוצה, אבל זה כבר לפעם אחרת).

המשימה הייתה לכאורה פשוטה: למצוא חדרי טיפולים שיש בעיצוב שלהם משהו יוצא דופן, מעבר לשטנץ המוכר של חדר קטן, שתי כורסאות, שולחן שאפשר להניח עליו כוס מים, שעון, קופסת ממחטות ופח.

מה לא עשיתי – פרסמתי מודעות בפורומי פסיכולוגיה ברשת, בפייסבוק, בטוויטר, דיברתי עם אדריכלים ומעצבי פנים, כתבי ועורכי עיצוב אחרים, הטרדתי חברים. לאט לאט לאט התחילו להגיע פניות והצעות, רובן לא עמדו בקריטריונים של משהו קצת מיוחד, קצת יוצא דופן, שקצת יוצא מהשבלונה. אבל, הסבלנות השתלמה.

בסופו של דבר מצאתי ארבעה חדרי טיפולים כל כך שונים אחד מהשני, חלקם לא דמיינתי אפילו שקיימים: ביתן עם קירות זכוכית בחצר בית פרטי, חלל קטן ונזירי שיושבים בו על הרצפה, קליניקה עמוסה במיטב המסורת האירופאית וחדר עמוס באלפי בובות מיניאטורות. כל חדר וכל מטפל – עולם ומלואו. גם דברים שלכאורה אמורים להיות פשוטים – איפה הטישו, האם יש בכלל טישו, איפה השעון, או כמה שעונים יש, או אם יש שעון בכלל.

בכל פעם שנכנסתי לחדר הייתי צריך להחליט על איזו משתי הכורסאות אני יושב, ולא פעם מצאתי את עצמי יושב בכסא של המטפל. מעניין מה זה אומר. אולי זה גם המקום לספר: מעולם לא עברתי טיפול. תמיד קינאתי קצת בכל מי שיכול להגיד – הפסיכולוגית שלי אומרת… (צרות של עשירים, אני יודע). אולי גם בגלל זה אני מרוצה מהתוצאה הסופית, סוג של תיקון חלקי מבחינתי.

בכל אופן, אם יש לכם הזדמנות להסתכל בפרינט, אני חושב שזו מסוג הכתבות שהפרינט עושה להן חסד, הצילומים של יובל טבול הם חלק בלתי נפרד מהכתבה. אם לא, הנה עוד פעם הלינק: מבנה אישיות.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

7 תגובות על הכתבה

  1. אורית עריף

    עכשיו הייתי שוללת להם את רישיון המטפל!!

    🙂

  2. ח ל י

    גם מה שאורית, גם שזה פרוייקט שווה ממש, מעניין לראות את הצד של המטפל לשם שינוי והכי חשוב כמובן שהיית מרוצה מהתוצאה. שווה הכל, לא?

    ….?

  3. יובל

    אצל כולם יש, אצל חלק גלוי יותר ואצל חלק מוחבא או שצריך לבקש
    ותודה
    וכן
    ועוד קצת

  4. יונתן

    זו כתבה מעניינת מאד, תודה.
    התפלאתי לגלות שרוב הפניות שקיבלת לא היו מאד מעניינות, כך שבעצם הכתבה הציגה מקרים מיוחדים ולא סטנדרט. על משקל המשפט המפורסם אפשר לומר שכל הקליניקות דומות זו לזו, וכל אחת אומללה בדרכה…

  5. יובל

    הרוב לא היה מעניין כי הרוב היה סטנדרטי, מין חדר שהריהוט שבו לא נקנה במיוחד אלא היה סוג של שאריות – ספה משם, שתי כורסות מפה, וכן הלאה

  6. גלית חתן

    אני אחפש את הפרינט, אבל גם כך זה נראה מקסים 🙂

  7. אתי

    והוקסמתי דווקא מהדמויות מאחורי החדרים,
    בעיקר הגברת עם הביתן זכוכית, שנראית לי מרתקת במיוחד.

    אהבתי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden