כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

תיקון

כמה מהזכרונות הראשונים שלי מבן הזוג, כשממש התחלנו לצאת (אי שם לפני 10 שנים), הם הספרים שהוא נתן לי לקרוא. יש משהו "מסוכן" בלתת למישהו לקרוא ספר: מה יקרה אם הוא לא יאהב אותו? מה יקרה אם לא יהיה לנו בכלל את אותו הטעם? לא פשוט בכלל, במיוחד בתחילת מערכת יחסים. בכל אופן, אחד הספרים הראשונים (אם לא הראשון) היה "קולה של הגברת פאני" שכתבה דורית פלג. קראתי את הספר בשקיקה וכבר באותה פעם ראשונה הוא הפך להיות אחד הספרים האהובים עלי.

ברבות השנים יצא לי להכיר את דורית באופן אישי, וכשהיא סיפרה לנו שהיא מוציאה מחדש את ספרה האחרון, "פני המקום", היה ברור שאגוייס למשימת עיצוב העטיפה. הספר יצא לראשונה בשנת 2006. אני זוכר שקראתי אותו בזמן חופשה על חופי פורטוגל. על אף שלא מדובר בספר דקיק, גם אותו קראתי אותו בשקיקה וסיימתי אותו כעבור יום או יומיים. קשה היה לעמוד מול ספר שהגיבורה שלו פוגשת ערב אחד את אלוהים בקו 5 בדרך הביתה.

הנה ציטוט קטן שמופיע גם באחד מדשי הספר:

"הן היו מאומצות כל כך, הפנים שלו, והלפיתה שלו היתה כמעט נואשת, כאילו הוא חייב בכל מחיר להגיע לאנשהו, להגיע, כמו נוסע ברכבת לילה שנוסעת ונוסעת והלילה ארוך וחשוך והוא לא מכיר אף אחד מהאנשים היושבים בקרון, והוא רוצה כל כך להגיע למקום היעד, הוא כבר שם מאחרי עיניו העצומות, אבל מקום היעד – לאט-לאט יורדת עליו ההבנה הזאת – אינו יכול להיות אלא אחד מהאנשים האלה. ואם לא יגיע לשם, אם לא יחליף מילה עם שכנו לקרון או ייגע בכתפו, משהו חשוב מכל, משהו שהוא תמצית הכל, יהיה אבוד לעולמים."

הוצאה של ספר מחדש היא לא דבר חדש, גם אם לא מאד נפוץ. בדרך כלל מדובר בהוצאה מחדש של ספרים שאזלו מהשוק, של ספרים שההוצאה חושבת שנעלמו מהתודעה ומגיע להם צ'אנס נוסף, או של ספרים שהמחבר שלהם קיבל פתאום את אור הזרקורים וההתענינות התקשורתית שלה הוא זוכה גוררת ענין מחודש בספר. המקרה של פלג הוא מעט שונה מכיוון שלא מדובר רק בהוצאה מחדש אלא בהוספת פרק לקראת סופו של הספר ובשינוי אקורד הסיום עצמו.

וכשעושים כזה מאמץ, ברור שמשנים גם את העטיפה, במיוחד כשהיא נראית כך:

היו מן הסתם המון סיבות לעטיפה הזו (שלא אני עיצבתי), ואני האחרון (טוב, לא האחרון) שאשפוט מעצבי עטיפות על התוצאה הסופית כי אני מכיר היטב את כל השיקולים שנכנסים לתמונה כשמדובר בעטיפות ועל חלקן כתבתי בבלוג בעבר – כסף, שיווק, מו"ל, סופר, מעצב, חנויות ספרים, דעת קהל – ועוד ועוד. כולם אומרים את דעתם ובסוף מישהו צריך להחליט.

כשדורית פנתה אלי עם הספר היה ברור שפשוט זה לא יהיה, ולו בגלל הסיטואציה של הנסיון לעשות הפעם את כל הדברים כמו שצריך. לזכותה של הוצאת זמורה ביתן ייאמר שהם נתנו לנו גיבוי מלא וכשהצגנו להם את האופציה המוגמרת הם מיד נתנו אור ירוק. היו המון סקיצות והמון כוונונים. די בהתחלה ננעלנו על השמש – פרט מתוך ציור של ואן גוך שנקרא "הזורע", אבל הרגשנו שמשהו חסר. דורית הציעה שאנסה לשלב את הקוף מתוך העבודה "מעבר לתחום" של צדוק בן דוד שנמצאת על חוף הטיילת בתל אביב, בסמוך לרחוב טרומפלדור. ברגע שהקוף השתלב ידענו שיש לנו עטיפה.

קשה להסביר למה העטיפה הזו נכונה לספר, מה היו השיקולים, למה דווקא הצבעוניות הזו, ומה לעזאזל הקוף עושה שם (יש הסבר, תקראו את הספר). בדרך כלל אין לי בעיה להסביר את תהליך העבודה שלי, והנה בפעם הראשונה פחות או יותר אני מוצא את עצמי בלי מילים, אבל עם אינטואיציה ותחושת בטן חזקה שזו העטיפה הנכונה לספר הזה. לפני כמה שבועות הספר יצא לחנויות הספרים, ומאז המהדורה הראשונה שלו כבר נגמרה. לפני כמה שבועות גם הייתה הסערה הגדולה, ובמהלכה הקוף נעלם, על אף שהבסיס העליון שעליו הוא הוצב נשאר במקום. תחילה חשבנו שיתכן והקוף הלך לשחות בים, או נמצא אצל חובב אמנות פרטי בבית;כך או כך ידענו שהשתלשלות העניינים תואמת את החזון שבספר! החדשות המשמחות הן שכעבור שלושה שבועות – לפני כמה ימים – אותר הקוף קבור בחולות הים לא הרחק מהמקום שבו הוצב הפסל, ובקרוב יוחזר למקומו.

אני שמח לסיים את הפוסט עם כמה מילים של דורית; נדמה לי שבכל זאת כדאי לשמוע גם משהו מהצד שלה בסיפור:

"זה ספר שקשה מאד למצוא לו עטיפה עם דימוי ויזואלי כלשהו – דימוי כזה כמעט לא יעלה על הדעת, בהתחשב בטבעו של הגיבור. לקושי הזה התווספה העובדה שהעטיפה המקורית נעשתה בלחץ כבד של זמן, ועטיפה חלקה היתה הפתרון היחידי שמצאנו בזמנו לסוגיית מה שאין לו צלם. התוצאה היתה עטיפה שאולי אפשר לחבב אותה כשהספר מונח ליד המיטה שלך, בגלל הפשטות והחספוס שלה, אבל לחלוטין אי אפשר לראות אותה בין ערימות של ספרים בחנות. יתרה מזאת, הפריע לי שהשאלה נותרה לא פתורה: איך אפשר להלביש את הספר הזה, שמעצם טבעו קשה לצרף לו דימוי ויזואלי מסוים, כסות שבכל זאת תיתן משהו ממהותו, שבכל זאת תעניק לו צלם פיזי משל עצמו. מבחינתי העטיפה הנוכחית מצליחה לתת מענה לדרישות הכמעט בלתי-אפשריות האלה, ואני שמחה בה, כמו באפשרות התיקון הזו כולה, שמחה רבה".

והנה העטיפה בשלמותה:

10 תגובות על הכתבה

  1. שולמית

    שלום לך

    לכאורה, נכתב פוסט זה לבקשתי שהרי רק אתמול בלילה עלה בדעתי לפנות לאתר שלך, לחפש את הפוסטים שבהם עסקת בעיצוב עטיפות לספרים, לחלץ מהם את התפיסה העיצובית שלך וכל מה שנוגע לעשיית הספר ולעיצוב העטיפה. לאחר מכן אני מקווה לפנות אליך בעניין זה ( פנייה קצרה).
    זאת אני מבקשת לעשות במסגרת עבודה בקורס " מכתב יד לספר" שהתקיים באונ' בן גוריון ( תואר שני) במחלקה לספרות , במסלול מולו"ת שנפתח השנה.
    אנימקווה שאמצא את דרכי במבוך האתרים שבהם כתבת על עניין זה.
    כל טוב
    שולמית

    רציתי לכתוב לך בדואר אלקטרוני אך לא מצאתי את הקישור

    1. יובל

      קודם כל תודה, ובכל מקרה – יש קישור בסרגל התחתון (צרו קשר) אבל אני אקצר לך את התהליכים. זה המייל שלי: yuval@byfar.co.il

  2. גיא גרניט

    היה צורך לשלם תמלוגים לצדוק בן דוד על שימוש בדימוי שלו? איך זה עובד?

    1. יובל

      במקרה זה לא היה צורך מכיוון שלדורית היה קשר מוקדם עם האמן שהסכים שנעשה בעבודתו שימוש

  3. אמיתי ס

    יש לי הערה שלא קשורה רק לספר הזה ספציפית, אלא לעיצוב עטיפות ספרים בישראל באופן כללי:

    למה הכותרות ושמות הסופרים כל כך קטנות?!

    כמי שלוקה בקוצר ראייה, אני פשוט לא אוכל לקרוא את הכותרת ממרחק שעולה על מטר, או אולי פחות.

    זה לא רק בחנות, אלא גם בת'אמבניילז באינטרנט הטקסט קטן מידי.

    זה די נוגד מה שמקובל בעיצוב ספרי מיינסטרים בעולם, שבהם הכותרת ושם הסופר תופסים את רוב שטח העטיפה הקדמית, מטעמים שיווקיים אלמנטריים.

    אני יודע שיש קטגוריות של "איכות" שבהן זה מקובל עיצוב מינימליסטי, אבל בישראל זה נהפך למניירה משומשת של כל מעצב שמנסה להעניק לספר תדמית "איכותית". התוצאה: אין שום אבחנה בין קטגוריות.

    זה מציק לי כבר הרבה זמן ועכשיו העיצוב שלך הזכיר לי את זה.

    ובעניין העיצוב הספציצי הזה:
    טוב, אני לא מת על עטיפות מינימליסטיות וממש סולד משימוש ביצירות אמנות רדי מייד בעטיפות. במקרה הזה העטיפה ניצלה כי לא מדובר רק ביצירת אמנות אלא גם באייקון בנוף התל אביבי.

    אז אני מאשר חד פעמית, אבל שלא יקרה שוב.

    1. יובל

      מניירה? מעניין, לא חשבתי על זה. אבל יש בזה משהו, בין כל הבלאגן הכללי לא פעם משהו מינימליסטי באופן יחסי יכול למשוך יותר את העין.
      לגבי העטיפה הזו – האמן לי שלקוף יש קשר ישיר לעלילה והוא לא נועד לקישוט. אבל הכי חשוב שאתה מאשר… זה לא קורה כל יום!

  4. עדנה

    העטיפה מעולה, יובל. היא מסקרנת, מעניינת ומצליחה להיות בו-זמנית לא שגרתית אבל גם נעימה והרמונית בצבעוניות שלה.
    אני הייתי שולחת מיד יד אל הדוכן.

    1. יובל

      תודה, תודה. ממך זו מחמאה גדולה. ממליץ לקרוא

  5. זהרה

    אהבתי מאד את הספר, אבל לא את עטיפתו המקורית, שנראתה לי מאופקת מדי וסתמית מדי לאופיו העז של הספר. העטיפה החדשה נהדרת, ואני מקווה שהיא תהיה בגד הולם לגוף הספר היפה עד מאד

    1. יובל

      תודה, ואני מסכים איתך לגבי העטיפה הקודמת שהייתה מאופקת מדי לאופי של הספר.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden