כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מה קורה כשנותנים לשני מאיירים בית בן שתי קומות בצפון הישן של תל אביב

שלושה חברים נכנסו לדירה מאתגרת בתל אביב והחליטו להפוך אותה לפרויקט אמנותי. הדירה, שקירותיה כוסו בציורים, תוצג לקהל בעוד כשבועיים - רגע לפני שיפוץ מקיף

למעלה: איורים על קירות ביתם של (מימין לשמאל) צח כהן, יואב טמיר ואורי טור. תצלום: יובל טבול

לפני כארבעה חודשים קיבלו יואב טמיר, אורי טור וצח כהן, הודעה ולפיה עליהם לפנות בהקדם את הדירה שבה גרו כשותפים בתל אביב. במקרה התפנה במקביל בית בן שתי קומות ברחוב עמיאל, רחוב קטן ושקט בצפון הישן של תל אביב, שהיה שייך לסבו וסבתו של טמיר. טמיר וטור הם חברי ילדות, שנולדו לפני 28 שנה בגבעתיים. טמיר לומד סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ובלשנות באוניברסיטת תל אביב וטור למד במסלול לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר – שם פגש את כהן, בן 27 ממצפה אביב. טור עובד כיום כגרפיקאי ב"מעריב" ואילו כהן עובד כמאייר ואנימטור בחברת BFTV.

"ביליתי בבית חלק נכבד מהילדות והנעורים שלי", נזכר טמיר. "האחים הגדולים שלי גרו פה. אחרי שהם עזבו השכרנו את הבית ולא ראיתי אותו 11 שנה. אחרי שהדיירת האחרונה עזבה ההורים שלי החליטו לשפץ את הבית, אבל רצו שמישהו יגור בו בינתיים – אז נכנסנו".

11 השנים שבהן לא ביקר בבית זימנו לטמיר הפתעה: הקומה הראשונה של הבית חולקה לחמישה חללים, שהקירות המפרידים ביניהם אינם מגיעים לתקרה ורק לחדר אחד יש דלת. "כשראינו את זה אמרנו שאי אפשר לגור בבבית הזה וחיפשנו מקום אחר", אומר טור. "בסופו של דבר נכנענו למצוקת הנדל"ן בתל אביב. צח ואני סיימנו ללמוד, חיפשנו עיסוק והחלטנו להפוך את הבית לפרויקט".

כך נולד פרויקט "פלאצו", כפי שהם מכנים אותו – הפיכת הבית לפרויקט אמנותי, כולל ציורים על הקירות. ב־4 פברואר תיפתח במקום תערוכה בת שבוע ובסיומה יחזור הבית להוריו של טמיר, שישפצו אותו ולא ישאירו זכר לפרויקט. "חשבנו שיהיה מגניב לצייר על הקירות", מספר טמיר. "קיווינו שההורים שלי יסרבו. בסוף הם התלהבו מהרעיון והציעו שנקיים תערוכה".

אף על פי שטמיר אינו מאייר, הוא מספר שאינו מרגיש מחוץ לעניינים. תפקידו הוא לתעד את הפרויקט בבלוג. "אמרתי שאעזור לצבוע אבל החברים לא נתנו לי", הוא אומר. "אנחנו חולי שליטה", מאשר טור. עם זאת, מאיירים אורחים הוזמנו להשתתף בפרויקט וקיבלו חירות אמנותית. "אחרי ארבע שנות לימודים התלהבנו מהרעיון שיש לנו מקום לעשות בו מה שאנחנו רוצים, שאין בריף, ושאפשר לשלב עוד אנשים שאנחנו מכירים", מספר כהן. "הזמנו מאיירים כמו שמרית אלקנתי, אלה כהן, אלון ברייאר והגר ורטהים ואפילו מרצים שלנו כמו גיא חרל"פ ואיתמר דאובה. הקצנו חדר לאורחים, אבל היו גם כמה מאיירים שקיבלו קיר שלם, בהתאם ליכולות המשא ומתן שלהם. ורטהיים כבשה את אחד החדרים. היא באה לצייר כל שבוע עם המון מוטיבציה, אז נתנו לה יותר. השאר פחדו מהקירות".

הרחוב נכנס לסלון

אף על פי שמדובר בכמה מאיירים והרבה חללים, האופי של הפרויקט והסגנון המחוספס של משתתפיו משרים תחושה חתרנית – שמתאימה יותר לדרום תל אביב מאשר לצפונה. אלה לא איורים סטריליים וענוגים, אלא ניסיון להכניס את תרבות הרחוב לבית. "אני מאייר בעיקר דברים קטנים במחשב", אומר כהן. "לאייר על קירות בכזה קנה מידה היה אתגר. חזרתי על איורים שכבר עשיתי וזרמתי משם. אני נוטה לצייר דמויות וטיפוסים מוזרים. כאן גיליתי שאני מחבב ציורים של בניינים, עקומים בעיקר, פתלתלים".

טור, לעומתו, מספר שהוא עובד בשיטה קצת הפוכה. "אני לא מתכנן מראש, אני אפילו לא משרטט קווים בהתחלה אלא ניגש ומתחיל לצייר. ההיקף והגודל הרתיעו בהתחלה גם אותי. לא פשוט לעבור לקירות גדולים ולנסות להשתלט עליהם. אני גר בתוך הפרויקט והקירות מסתכלים עלי כל הזמן במבט מאשים. בכל שעה שאני לא מאייר אני מרגיש אשם, בלחץ".

כצפוי לפרויקט בהקמה, הבית כולו עמוס בכוסות ריקות לערבוב צבע, סולמות, מכחולים, טושים וצבעים. אם מוסיפים על כך שזו דירת שותפים זמנית, ברור שסדר אינו הצד החזק של הבית. היעדר הדלתות מוסיף לתחושה שזה לא בית אלא חלל תצוגה. החדרים מרוהטים בפונקציונליות ומכילים מיטה זוגית, ארון בגדים, שולחן עבודה למחשב ופריטים הכרחים נוספים; שאר החפצים נשארו בארגזים בקומת המרתף.

החדר היחיד שלו דלת הוא חדרו של כהן, היחיד מהשלושה שיש לו חברה. כפיצוי טור קיבל מרפסת שפונה לחצר האחורית, משכנה של מכונת הכביסה. טמיר קיבל חדרון נוסף שמשמש אותו כחדר עבודה. שניים מהחללים משמשים כמקום חניה לאופניים של הדיירים. אל קומת המרתף, מחסן לשעבר, מובילות מדרגות עץ רעועות. טמיר מספר ש"כשהסתובבתי פה בתור ילד, הכל היה חסום בג'אנק שנשאר כשסבא שלי בנה את הבית. פה הכל נשאר 'ליתר ביטחון'. גם כשהאחים שלי גרו פה הכל היה חסום. הפעם הראשונה שנכנסתי לכאן היתה כשעברנו לפה".

במורד המדרגות נמצא הסלון, "שהיה יותר סלוני לפני שהטלוויזיה התקלקלה ולפני שציירנו על הקירות", לדבריהם. בצמוד לסלון נמצא המטבח שנקנה בדרום תל אביב ונבנה בידי טמיר ואביו. בצמוד אליו נמצא חדר האורחים, שהוקצה למאיירים אורחים. בימים הקרובים יעברו השלושה לדירת ארבעה חדרים בפינת הרחובות שדרות רוטשילד ונחמני בתל אביב. "אנחנו בוחרים נדל"ן מסיבות רגשיות", מסכם טמיר. "במקרה הזה המתווך היה מקסים. בכל מקרה, אנחנו מקווים להיות חלק מצוות ההריסה של הדירה".

פורסם במוסף גלריה של עיתון הארץ. והנה גם פרויקט הגמר של צח:

וזה פרויקט הגמר של אורי:

3 תגובות על הכתבה

  1. שיראל

    לא ראיתי בשום אתר הזמנה או פרטים נוספים לגבי פתיחת התערוכה שלהם מחר. זו תערוכה סגורה?
    (אני ממש רוצה להגיע מחר….)

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden