כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל

כחול צהוב: פראני וזואי

אני קורא עכשיו את פראני וזואי של ג׳יי די סלינג׳ר, שיצא בהוצאת כתר בתרגום חדש של ניר רצ׳קובסקי, במלאות שנה למותו של סלינג׳ר. אולי אני אכתוב פעם משהו על הספר הנפלא הזה אבל כצפוי, מילה על העטיפה. מיד כשראיתי את הספר ידעתי מה הוא מזכיר לי. את זה:

שבתורו הזכיר לי את זה:

זה כמובן לא מקרי. מה שמרשים יותר מכל היא העובדה ששלושת הספרים יצאו בשלוש הוצאות שונות!!! כל כך לא ישראלי, כל כך לא אופייני לשמור על עקביות ועל שפה אחידה, על אחת כמה וכמה כששוב, מדובר בשלוש הוצאות שונות: עם עובד (התפסן);  מחברות לספרות, כנרת זמורה ביתן (9 סיפורים); וכתר (פראני וזואי).

כשניגשתי לראות מי עיצב את העטיפה החדשה של פראני וזואי לא הופתעתי כשגיליתי שמדובר במעצב ובטיפוגרף הסופר מוכשר ינק יונטף, שכיבד את הריבוע הצהוב והרקע הכחול ונתן לו אינטרפטציה טיפוגרפית משלו. אין לי מושג מי עיצב את העטיפה של התפסן – אני מהמר שזה ג׳וגול (שמעון זנדהאוז) אבל אני לא בטוח – עטיפה שמאז הפכה לקלאסיקה דווקא בגלל שאין בה דימוי, דווקא בגלל האניגמטיות שלה. הסיבה לכך היא פשוטה: סלינג׳ר אסר על המוציאים לאור לשלב דימוי בכריכות הספרים שלו. מדובר בדיון ארוך ימים, שעולה לא פעם בעטיפות – עד כמה הדמות שעל העטיפה צריכה להיות מזוהה עם הגיבור ועד כמה היא מקלקלת או תורמת לקורא הפוטנציאל שמגבש תמונה עד לפני שקרא את המילה הראשונה.

אבל זה כבר נושא לפוסט אחר לגמרי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אורית

    את עיצוב עטיפה של התפסן כתוב שעיצבה לינדה זנדהאוז.

  2. אבי

    את התפסן עיצב אבי איזנשטיין

    1. יובל

      וואלה? לא ידעתי. מיד אני מדבר איתו…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden