כל מה שחשוב ויפה

גן העדן של מיכל צדרבאום, נועם דובר ועמית דרורי

עיצמו את העיניים וחישבו על פיל ענק, יעל וצרצר; אנפה, זחל, להקת בזים, עש וחמישה חלזונות; ועץ שיטה.

כעת דמיינו אותם עשויים מעץ, חוטי חשמל משתלשלים מהמנגנונים המכניים שלהם, כולם ביחד לוקחים חלק בגן עדן דמיוני, כשברקע מוקרנות הקרנות וידיאו המבוססות על גזירות נייר מזעריות.

סוואנה. צילום: מריו דל קורטו

די להביט בתמונה אחת, או בסרטון שמתעד כמה דקות מתוך המופע הרב-תחומי "סוואנה", כדי להבין מיד עד כמה הפן החזותי שלו יוצא דופן ביחס למה שמקובל להתייחס אליו כאל תיאטרון. הוא יוצא דופן גם בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים, שם הוא יוצג פעמיים בשבוע הראשון של אוגוסט.

YouTube Preview Image

ככה (פחות או יותר) התחיל הראיון שלי עם צמד המעצבים מיכל צדרבאום ונועם דובר, שהתפרסם הבוקר בגלריה. את צדרבאום יצא לי להכיר בשנה שעברה, אז הקדשתי פוסט לקורס שהיא מעבירה בוויצו חיפה, עיצוב ללא מחשב. כבר אז התרשמתי מאד מכיוון המחשבה שלה, גם בגלל שהמתח בין האונליין לאופליין ובין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי הם אחד הנושאים שמעניינים ומעסיקים אותי בשנים האחרונות.

מאז נפגשנו מדי פעם ונתקלתי בעבודות של השניים שהוצגו בתערוכה "פוסט פוסיל" במוזיאון העיצוב חולון, בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל, בבית האמנים ובבית בנימיני בתל אביב, ועוד, ואם הכל יסתדר הם יציגו ביריד העיצוב "דיזיין מיאמי" שיתקיים בדצמבר במיאמי, במסגרת שיתוף פעולה עם גלריה "דיזיינספייס" מתל אביב. לפני כמה חודשים שמעתי על העבודה שלהם בעולם התיאטרון, ומיד כשראיתי את תמונות מתוך המופע "סוואנה" הוקסמתי.

לא מאד מסובך להבין למה.

סוואנה. צילום: מריו דל קורטו ומיכל צדרבאום

מקסים, מרגש, מעורר השראה. מיד בא לי לצאת לטבע, לעשות משהו עם הידיים, לעזוב לרגע את המחשב, להשליך את הסמארטפון לפח וללכלך את הידיים (אבל על מי אני עובד, תוך שניה אני חוזר לאייפד ולמזגן).

במהלך הראיון אמרה מיכל:
"החיות לא תוכננו קודם על מחשב אלא נוצרו כתוצאה מהמפגש עם החומר, בחשיבה קראפטית. זאת גם הסיבה שכל הטכנולוגיה, המנועים והכבלים – הכל חשוף. היא לא מייצרת אשליה של תנועה, יש לה תפקיד מטאפורי בלבד. הסיפור הוא גם של החיות וגם של הטכנולוגיה, יש פה שני רבדים. ויש גם את ההקרנות על הבמה, שנוצרו על ידי עבודות נייר וגזירה במספרים ובסכין יפאני".

את הראיון בחרתי לסיים בדברים האלו של נועם:
"במחשב אנחנו נהפכים למעצבים מגויסי טכנולוגיה, ככה חונכנו. העבודה הידנית מחזירה אותנו למבוך הפנימי שמכריח אותנו להניח את הקו בצורה שבאמת התכוונו אליה. זה אזור דמדומים שהולך וננטש. יוצאים מבתי הספר לעיצוב דורות של מעצבים דוגמתיים שמצייתים למוסכמה עיצובית ולכן הרבה מאוד עבודות נראות אותו דבר".

כבר אמרתי מעורר מחשבה?

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden