בוגרים 2012: אחרון ודי

פוסט אחרון על תערוכות הבוגרים. מבטיח.

–

בתוך כל הדיון הער שהתפתח בפוסטים האחרונים סביב התערוכות היה קל לשכוח לרגע שיש גם עבודות שצריך להגיד עליהן משהו. אני שמח אם כך לספר שהבוקר התפרסם בגלריה פרויקט הבוגרים המצטיינים השנתי שבו מוצגים 11 פרויקטי גמר שנעשו במחלקות לתקשורת חזותית, שחשבתי שהיה בהם משהו יוצא דופן. לא פשוט העניין הזה לבחור 11 פרוייקטים מתוך 359, יש בזה משהו קצת שרירותי, אבל אני חושב שממה שבחרתי אפשר להבין במידה מסוימת מה זאת תקשורת חזותית ב-2012 ואת המנעד הרחב שהיא מכילה.

–

הבונוס הגדול מבחינתי: אחת המשתתפות בפרוייקט היא לירון לביא מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר עם פרויקט הגמר הנהדר שלה, ערברית. אחרי שסיפרתי לה על כך שהיא נבחרה להשתתף בפרויקט היא הכינה לי את ההפתעה המקסימה שמופיעה בראש הפוסט. כיף גדול!

–

ובהמשך: אחת הביקורות שהופנו כלפי בימים האחרונים הייתה על העיסוק המוגזם בעיתון ובבלוג באוצרות של התערוכות במקום לדון בעבודות עצמן. העובדה שאני היחיד פחות או יותר בארץ שמתייחס לתקשורת חזותית קשורה גם לכך, זו אחריות גדולה.

אז ככה: קודם כל אני חושב שצריך להפריד בין שני דברים: בין הכתיבה בבלוג לבין הכתיבה בעיתון. אם מתייחסים לעיתון אז כשמסתכלים על שתי הכתבות – זו שהתפרסמה היום וזו שהתפרסמה בשבוע שעבר – אני חושב שהתמונה בסך הכל מאוזנת. בבלוג המצב שונה אבל זה מה שכיף בבלוג – אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה…

וברצינות: כשמזמינים את הקהל לראות תערוכה הוא קודם כל בא לראות – תערוכה. זה לא עניין סמנטי. כשמדברים על תערוכה צריך לקחת בחשבון שיש חלל, יש תאורה, יש קירות, יש טמפרטורה, יש סאונד ועוד ועוד גורמים שמשפיעים על הדרך שבה אנחנו מתרשמים מהעבודות שמוצגות בתערוכה. אני חושב שאסור להתעלם מזה. יותר מזה, אני חושב שבתי ספר שחושבים שאפשר להציג תערוכות בוגרים היום באותה דרך שבה התערוכות האלו הוצגו לפני 10 ו-20 שנה עושים טעות ועושים עוול לעבודות הבוגרים.

זה קצת כמו להגיד שהעבודה לא צריכה הסברים ושהיא מדברת בעד עצמה.

מעבר לכך, הסיבה שבגללה בחרתי להתעמק באוצרות ובתצוגה היא שהן מעוררות שאלות עקרוניות שכבר כתבתי עליהן לא פעם: למי שייכת התערוכה? לסטודנטים שעמלו ארבע שנים? למחלקה שרוצה להתגאות בהישגיה? למוסד שרוצה להרשים את המבקרים והנרשמים הפוטנציאליים? או לצופים שחלקם רואים תערוכת עיצוב אחת בשנה, ומבקשים דברים יפים ונעימים לעין? ומאותה סיבה שבגללה כתבתי לפני שנתיים את הכתבה על פרוייקטי הגמר, אני ממשיך לחשוב ולכתוב על כל הרציונל שמאחורי תערוכות הבוגרים.

–

במקרה (באמת) נקלעתי לפוסט שכתבתי על סיכום תערוכות הבוגרים מ-2008. היה מעניין פתאום לקרוא אותו ולראות שיש לא מעט דברים שהשתנו לטובה: כבר לא אני ואני ואני, הרבה פחות שגיאות מביכות, הרבה פחות רק אנגלית כי זה מגניב, ועוד ועוד. היה גם מעניין מבחינתי לבחון את המסלול שעשיתי מהפעם הראשונה שבה סיקרתי את התערוכות לפעם החמישית. בתוך הפוסט משפט אחד שכתבתי תפס אותי במיוחד: הכי מסכנים הסטודנטים של האינטראקטיב. אף אחד לא כותב עליהם, לאף אחד אין סבלנות לשבת מול המחשב ולהקדיש לכל עבודה את הזמן שמגיע לה.

לפחות אני עקבי.

–

ודבר אחד אחרון: אחד הדברים שכתבו לי בתגובות ורציתי לכתוב עליהם אבל איכשהו לא יצא, זה העובדה שהשנה למחלקות לתקשורת חזותית
בשנקר
בבצלאל
ובוויצו חיפה
היו אתרים ייעודיים של הבוגרים, שאמורים להשלים את החוויה ולהציג פרויקטים נוספים של כל בוגר מעבר לפרויקט הגמר שלו. מבלי להיכנס להבדלים בין כל אתר, אני חושב שמדובר ביוזמה מבורכת, בין אם מציגים פרויקטים מודפסים בתערוכה ובין אם מקרינים אותם.

–

נדמה לי שזהו.

עד שנה הבאה בכל אופן.