יומני היקר

כבר אמרתי בעבר והנה אתוודה שוב: הכי אני מקנא במאיירים.

ואם צריך להוסיף: במאיירים, ובספרי הסקיצות שלהם. תנו לי לדפדפף בספרי סקיצות ואני אהיה מאושר.

לא פלא אם כך ששמחתי מאוד לגלות את יומני היקר, בלוג שעוסק בספרי סקיצות שהתחפשו ליומנים ולהפך. ומכיוון שרציתי לדעת קצת יותר, הצעתי לחגית אזולאי-רוזנס שמראיינת בו מדי שבוע בעל ספר סקיצות אחר לשוחח עימי במסגרת פורטפוליו צ’אט ולשמוע ממנה על הבלוג, למה חשוב לנהל יומן, ולמה אנשים בכלל טורחים שיהיה להם יומן מנייר בעידן הדיגיטלי.

yuvalsaar: הי חגית. לפני שנדבר על יומני היקר, בואי תספרי קצת על עצמך

hagit.rozanes: כמה זמן יש לך?

yuvalsaar: אל תדאגי…

hagit.rozanes: אני מתרגמת במקצועי. יש לי תואר ראשון בספרות אנגלית, אחר כך למדתי לימודי תעודה בתרגום, ואחר כך למדתי לתואר שני במחקר תרבות (לא סיימתי. יש לי 4 שעות ארורות שכנראה לעולם לא אשלים. אה, ותזה…). אני מתרגמת עצמאית, ותרגום תמיד היה ה-passion שלי.

מהיום שקניתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי, היא איתי בתיק. התחלתי לצלם, ולהעלות תמנות לפליקר, ושם גיליתי קהילה מרתקת של צלמים. תוך כדי שיטוט בפליקר, הגעתי גם לעיצוב/יצירה, גיליתי עולם שלם. התחלתי להתנסות בו ומאז אני לא יכולה להפסיק. אני יוצרת, נהנית להתנסות בכל דבר אפשרי, תפירה, קולאז’, ציור, מאוד מאוד נהנית מתהליכים/חומרים מעניינים, נהנית לבדוק ולגלות, נהנית מאספקט ה”מעבדה” שיש לי ביצירה, מתעניינת מאוד מאוד ביצירתיות בכלל. לפני כמה שנים התחלתי להעביר סדנאות יצירה כדי לשתף בהתלהבות שלי.

yuvalsaar: אני רואה שהיית רצינית בקשר לשאלה כמה זמן יש לי…

hagit.rozanes: להפסיק?

yuvalsaar: חס וחלילה

hagit.rozanes: זה רק התקציר, שיהיה ברור

yuvalsaar: לא חשבתי אחרת

hagit.rozanes: יש לי בלוג שבו אני מתעדת את תהליך היצירה שלי. זה בלוג אישי שאני מאוד אוהבת.

yuvalsaar: זה בלוג אחר, נכון?

hagit.rozanes: כן, בלוג אחר. אחד התחומים ביצירה שהכי מעניינים אותי הוא Art Journaling. לאחרונה פתחתי את הבלוג “יומני היקר”, שמוקדש כולו ל-Art Journaling, כי חשבתי שכדאי להשקיע בו בלוג חדש ונפרד. הבלוג הזה מאוד קרוב לליבי, כי הוא כבר קיים כמה שנים טובות, וממש מתעד את כל מה שאני עוברת ביצירה. אני רואה שם התפתחות.

yuvalsaar: ועוד שניה לפני יומני היקר, מה את מתרגמת בדרך כלל? דברים שאנחנו מכירים?

hagit.rozanes: אני מתרגמת תרגום מסחרי. בעיקר חומרים שיווקיים, יחסי ציבור והודעות לעיתנות, אבל גם הרבה דברים סמי-טכניים כמו ממשקים, אתרי אינטרנט ועוד. זה מאוד מגוון. בנוסף אני מרצה על תרגום, ומשווקת תוכנת ניהול עסק למתרגמים, שפיתחתי ביחד עם יריב חבוט (לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל זו התשובה המלאה לשאלה שלך)

yuvalsaar: הכל רלבנטי. אולי יום אחד נדבר על תוכנת ניהול העסק למתרגמים. נשמע לי מעניין

hagit.rozanes: קוראים לה עבודת מלים, תוכל להוריד דמו אם זה ממש מעניין

yuvalsaar: עובד גם במקינטוש?

hagit.rozanes: כן

yuvalsaar: כבר קיבלת 2 נקודות בונוס. אבל בואי נדבר על יומני היקר. מאיפה הגיע הרעיון?

hagit.rozanes: הרעיון הגיע מהאהבה שלי ל-Art Journaling. מאז ומתמיד ניהלתי יומנים. יש אצלי את כל היומנים שלי מכיתה ג’. כל הנושא של תיעוד אישי, הצורך לעבד דברים בתוך מחברת, מאוד קרוב אליי, וכשגיליתי שיש עולם שלם של יומנים חזותיים, כלומר, שהעיבוד/תיעוד יכולים להיעשות גם בצורה חזותית, הרגשתי ש… הגעתי הביתה? (אתה בטח תמצא משהו פחות בנאלי מזה…) בכל מקרה, אני עוקבת שנים אחרי התחום הזה, ומתנסה בו, ובגלל שזה ענף גדול כלכך ביצירה, פתחתי לו בלוג נפרד כדי לבחון אותו לעומק.

yuvalsaar: מתי התחלת וכמה פוסטים כבר העלית?

hagit.rozanes: פרטים טכניים… כבר בודקת… 23 פוסטים ממאי

yuvalsaar: את עושה אבחנה בין יומנים לספרי סקיצות?

hagit.rozanes: שאלה חשובה. יש לי איזשהו רעיון לגבי ההבדל ביניהם, אבל אני מנסה לבחון אותו באמצעות הרעיונות. אמנים תמיד יקראו למחברת שלהם סקצ’בוק. אבל יש את אלה שבאמת משתמשים בה כ”סקצ’בוק”, כלומר, רק לסקצ’ים שהם חלק מהעבודה שלהם. ויש את האנשים שהיומן מלווה את החיים שלהם, והם שופכים לתוכו המון דברים אישיים. המרואיינת שלי לשבוע הבא היא מישהי עם המון סקצ’בוקים, אבל מקצועיים נטו. סקיצות לעבודות שלה, אבל אצל רוב האנשים יש שילוב. גם אם הם משתמשים בסקצ’בוק לצרכים מקצועיים, הם שופכים לתוכו את מה שעובר עליהם במהלך היום – מדביקים עלים, כותבים שירים, מחשבות, משפטים…

אצלי זה התחיל מ-Visual/Art Journaling, וחשוב לי להדגיש את זה, כי בתחום הזה היומן היצירתי הוא רק יומן אישי, ולא סקצ’בוק. הוא יומן אישי, והוא יצירת אמנות בפני עצמה. הוא לא מלווה שום דבר אחר, לא משמש כאמצעי בדרך למטרה אחרת.

yuvalsaar: עד כמה היומן הזה באמת אישי אם הם מרשים לך להציג חלקים ממנו אצלך בבלוג?

hagit.rozanes: שאלה מצויינת. מתי היית בפייסבוק לאחרונה?

yuvalsaar: אז זהו, שאני לא כל כך בפייסבוק

hagit.rozanes: אני חושבת שאנשים מרשים לעצמם לחשוף לא מעט היום, לכן מאמינה שפחות קשה להם לחשוף חלקים מהיומן. מה גם, שדווקא בגלל שהיומן הוא חזותי, יותר קל לחשוף אותו. העבודה החזותית שלי היא אישית, אני יודעת מה עבר עליי באותו יום, ומה זה מביע, אחרים הרבה פעמים יפרשו דברים בצורה אחרת… זה לא יומן שבו הדברים פרושים וכתובים. מה גם שהרבה פעמים היומנים ישנים, ואז יותר קל לחשוף דברים מהעבר. אחת המרואיינות שלי כותבת/מציירת הרבה על אהבות נכזבות. זה משהו שכולם עוברים, זה מספיק אוניברסלי כדי שהיא תוכל לפרסם את זה. הצופים לא נחשפים לפרטי הפרטים האישיים שמאחורי כל עמוד.

גם אני משתמשת הרבה פעמים בטכניקות של הסתרה תוך כדי העבודה ביומן. מילים שעולות על מילים, טקסטים שחלקים מהם נצבעים. רפי פרץ, אחד המרואיינים שלי, עבד במשך 16 שנים בתוך יומנים חזותיים. הוא כתב המון דברים מאוד אישיים בכל התקופה שבה היה “בתוך הארון”, והשתמש באיורים/צבע כדי להסתיר את הטקסטים או חלקים מהם. זה מרתק לראות את זה.

yuvalsaar: אני תוהה אם באמת בגלל הפייסבוק קל יותר לאנשים לחשוף את היומנים. מעניין

hagit.rozanes: זה לא רק בגלל הפייסבוק. זה עידן האינטרנט החושפני הזה. הרבה לפני פייסבוק היו כל הבלוגים האישיים. אנשים חושפים היום וכותבים כל דבר בבלוג האישי שלהם, אז אין סיבה שהם יחששו לחשוף ביטוי אמנותי/חזותי של משהו. זה הרבה פחות מפורש. ובכל זאת, יש לי עמודי יומן שלא חשפתי ולא אחשוף לעולם, כי אני מרגישה שהם אינטימיים מדי.

yuvalsaar: ברור. תגידי, כתב מקודם שפתחת בלוג נפרד כדי לבחון את הנושא לעומק. מה המסקנות שהגעת אליהן בינתיים?

hagit.rozanes: בינתיים באמת כל המרואיינים, שלא מכירים אחד את השני, ועוסקים בתחומים שונים, למדו במקומות שונים… חלקם גברים, חלקן נשים, אחת נערה בת 15… וכולם ענו תשובות כמעט זהות, שהיומן הוא המקום שלהם לביטוי אישי, שהוא נטול שיפוטיות, והם יכולים לשרבט ולקשקש ולחשוב בתוכו, שזה המקום הכי חופשי ופתוח מבחינתם.

המרואיינת שיש לי השבוע, מנפצת את כל זה, ועכשיו זה מתחיל להיות יותר מעניין. היא מנהלת ספרי סקיצות, יש לה הרבה מהם, והם חלק מהשגרה היומיומית שלה, אבל היא כתבה שזה לא מקום משוחרר. זה מבחינתה כמו לצייר על קנווס. היא מדייקת ומוחקת ומשנה. זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בתשובה כזאת. והמראויינת שיש לי אחריה, היא מישהי שהסקצ’בוקים שלה מקצועיים נטו.

yuvalsaar: וואלה. כי בדיוק עמדתי לשאול אם כולם נותנים אותן תשובות מה הערך של זה מלבד להראות דברים יפים, ולא שיש בזה משהו רע

hagit.rozanes: בדיוק. אני מאוד מרוצה מהמפנה הזה. אבל גם אם כולם נותנים תשובות זהות יש לזה ערך מבחינתי, זה אומר שהיומן יכול לשמש ככלי טיפולי, למשל. אם כולם מחזיקים בדעה אחידה שזה מקום נטול שיפוטיות, משוחרר, וכו’.

yuvalsaar: היו אנשים – מבלי לנקוב בשמות – שאמרו לך לך? שלא הסכימו להיחשף?

hagit.rozanes: לא. הייתה מישהי שביקשה שאסיר תמונה מסויימת שהעליתי. היא אמרה שזו עבודה שהיא לא אוהבת, ולכן מעדיפה שלא אציג אותה.

סליחה, אבל זה דווקא לא היה עמוד יומן. זה היה בפתיחה של הפוסט, שבה אני מציגה את העבודות של המרואיין. עבודות עיצוב /איור שלא מתוך היומן…

yuvalsaar: קטעים

hagit.rozanes: כן…

yuvalsaar: מה הלאה? יש מטרה לעשות מזה ספר? תערוכה? או סתם להמשיך כי כיף

hagit.rozanes: יש לי הרבה מאוד רעיונות, אבל בינתיים אני ממשיכה עם הבלוג בשביל הכיף, רק התחלתי!

yuvalsaar: זה נכון. למרות שחצי שנה בעולם הזה זה לא דבר ברור מאליו

hagit.rozanes: נכון, ובכל זאת אני משתדלת לפרסם בעיקר יוצרים ישראלים, כי אני מכירה את העולם הזה בחו”ל, הוא עשיר מאוד ועצום, אבל אני מנסה לחפש ישראלים, כדי שיהיה רלוונטי/אישי יותר…

yuvalsaar: אז זה אולי המקום להגיד שאם מי מקוראי הבלוג מעוניין, זה הזמן לפנות אליך

hagit.rozanes: בוודאי! בפתיחה של כל ראיון כזה אני פונה לקוראים וכותבת שאני אשמח לראיין אנשים שמנהלים יומנים חזותיים, אבל עדיין לא קרה שפנו אליי. את כולם אני מאתרת בעצמי.

yuvalsaar: גם זה יקרה. אני בטוח

hagit.rozanes: אני אשמח. לך יש יומן?

yuvalsaar: תהיתי מתי תשאלי… אבל לא, אין לי

hagit.rozanes: גם לא סקצ’בוק לסקיצות?

yuvalsaar: גם לא סקצ’בוק לסקיצות. לא פלא שאני הכי מקנא בעולם במאיירים

hagit.rozanes: כי הסקיצות שלך הן תמיד במחשב?

yuvalsaar: לרוב הן במחשב ומה שלא אני זורק

hagit.rozanes: כי אני תוהה אם “אנשי מקצוע” יזנחו את הסקצ’בוקים בגלל שהם יעבדו ישירות במחשב. יש אפליקציות מדהימות לסקצ’בוקים באייפד, אבל אני מאמינה שמי שבאמת “צריך” את היומן, לא יוכל בלי הצבע והנייר…

yuvalsaar: לא נראה לי שיזנחו. ואני לא דוגמה מייצגת. כשחושבים על זה אגב יש לי אפליקציית סקיצות באייפד אבל אני לא משתמש בה יותר מדי

hagit.rozanes: הבנתי…

yuvalsaar: עוד משהו שחשוב לך להגיד לפני שמסיימים?

hagit.rozanes: חשוב לי שלא יצא מזה שהיומן החזותי הוא רק לאמנים/מעצבים. זה כלי ביטוי מצוין, זה מקום למצוא בו יצירתיות חופשית, לעבד דברים ולחשוב עליהם, זה מתאים לילדים, למבוגרים, לנשים, לגברים, ואגב, אני למדתי בבית ספר אמריקאי, ושם היינו תמיד חייבים לנהל יומן (Journal). הלוואי ויותר אנשים היו מבינים את החשיבות של זה

yuvalsaar: טוב, עכשיו אני צריך לחשוב על למה אין לי יומן. בטח יש לזה סיבה או שתיים, אבל לא ניכנס לזה, אולי בפעם אחרת…