כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל

איור עכשיו. מפגש 02: ירמי פינקוס

את הפגישה השנייה לקראת התערוכה קיימתי עם המאייר והסופר ירמי פינקוס. גם מאייר וגם סופר, זה בכלל צירוף שקשה לעמוד בו. פינקוס, בן 46, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, ממייסדי קבוצת אקטוס, המייסד של המחלקה לאיור בוויטל ולשעבר ראש מסלול איור בשנקר. חלק גדול מהקרדיט של מה שקורה היום בארץ יכול להיזקף לזכותו, וכצפוי היו לו לא מעט דברים מעניינים להגיד. שימו לב במיוחד לפסקה האחרונה בפוסט!

 yirmip

״קודם כל הרבה מעצבים עושים היום איור, אבל בעיני זהו איור אנונימי במקצת. העידן הדיגיטלי מאפשר להרבה אנשים להגיע לרמה שטחית של מיומנות שנראית טוב, מה שלא כל כך התאפשר בימי האיור הידני. שנית, יש היום הרבה יותר מאיירים. ב-1992, כשיצאתי מבצלאל, השוק היה רעב למאיירים חדשים. יחסית להיום היו מעט מאד מאיירי עתונות ובני המחזור שלי פרסמו בכל מקום. מאז הוראת האיור עברה מהפכה נהדרת, יש מגוון מרשים של מורים לאיור וההוראה האקדמית עצמה השתכללה. כשאני למדתי לא היה בארץ מסלול איור נפרד. ב-1998 הקמנו מסלול ייחודי בבית הספר ויטל ולאחר שנתיים התמזגנו עם שנקר. המסלול שלנו הוביל את בתי הספר האחרים להתמקצעות״.

silk75

״במקביל גברה הדרישה לאיור במדיה המסורתית. במשך עשור, בין 1995 ל-2005, זכה האיור לפריחה אדירה. המדיה דרשה עוד ועוד איור, היה מין פיצוץ אוכלוסין, רצו עוד מאיירים. בשנת 2000 ענת קציר, שמונתה למעצבת הראשית של ידיעות אחרונות, הנהיגה רפורמה בכל הקשור לתמחור איור. היא שמה קץ למדיניות של ׳אני מתקשר ואומר כמה אני רוצה׳ וקבעה במקום זה סולם תעריפים מדורג לפי רמה מקצועית. זו הייתה תקופת השיא של איור העתונות. האיור בלט מאד לא רק כמדיום תקשורתי אלא גם בספרות הילדים ובאינטרט, שהצמיח קהל מעריצים. כל זה הוביל עוד אנשים לעסוק בתחום. כיום האיור האדיטוריאלי נמצא במצב רע מאוד , הוא הפך להיות קישוט. האיור הדקורטיבי לעומתו פורח, כמו גם האיור האינפורמטיבי, הן בנראות והן באיכות. האיור הקונספטואלי שוקע לדעתי, וייתכן שזו פשוט רוח הזמן״.

bretagne2

״תחום ספרי הילדים מאד התמקצע בעשור האחרון. אפשר לייחס את הסיבה לכך למאיירים כמו בתיה קולטון, דוד פולונסקי, רותו או ליאורה גרוסמן, שהעלו מאד את הרף מקצועי, ובמקביל גם מלמדים איור באקדמיה. במקביל קרה דבר נוסף בעל חשיבות גדולה בעיני: מאיירים החלו לקבל תמלוגים עבור הספרים שהם איירו. זה מראה על מהפכה תפיסתית: מאייר ספרי הילדים חשוב כמו הסופר שכתב אותם״.

izhar75

״איור נעשה מקצוע גלובלי: אנשים עובדים בחו״ל, זה דבר נהדר. אבל הגלובליזציה קצת משטיחה את האיור במובן האמנותי, לא הטכני. איור מורכב אינו בהכרח איור עמוק. למשל, באמצעים הטכניים שעומדים לרשותנו היום קל מאד לצייר בקונטור צבעוני במקום בקונטור שחור. פעם זה היה סיבוך לא נורמלי, היום זו פונקציה במחשב. בעיני זה קצת קל מדי וקצת זמין מדי. בנוסף, במדיה הדיגיטלית איכשהו קל יותר להעתיק, להתמקצע דרך העתקה וחיקוי. התחום מתפרק מהירארכיות, יש תהליך של דמוקרטיזציה, אבל זה אינו תהליך רלטיבסטי שיש מאחוריו משנה סדורה. זה פשוט משהו שקרה, ואני לא חושב שבעיצוב זה דבר טוב״.

זו לא עמדה שמרנית?

״לא, זו עמדה מודרניסטית. צריכה להיות הירארכיה. זה נורא מייאש שאין הירארכיה. אני חושב שבאמנות ובעיצוב יש בהחלט דברים טובים ודברים פחות טובים ודברים גרועים, וחשוב להבדיל ביניהם. לאינטרנט יש אפקט משווה ומשטיח, זו ברירת המחדל של המדיה. תוצאה מעניינת של התהליך הזה היא שמצד אחד לבוגרים צעירים קל יותר למצוא עבודה, אבל מצד שני קשה להם לצבור מעמד״.

funeralbooks

״לפעמים אני מפנטז להקים מחלקה חדשה לאיור, אבל לא בתוך בית ספר לעיצוב אלא בתוך פקולטה לאמנות. הכיוון שמעניין אותי הוא האיור שהופך יותר ויותר לאמנות, בכל מיני מדיות – לא משנה מה הפלטפורמה. אני חושב שאיור יתנתק בהדרגה מהטקסט שלו ויהפוך להיות הטקסט של עצמו. זה קורה המון באינטרנט: אני נכנס לבלוג כלשהו ורואה איורים יפים כשלעצמם – פשוט מסתכל על דימויים יפים ומבסוט, כמו אמנות גבוהה שקיימת לשם עצמה ואינה משרתת אף לקוח. זה כיוון מעניין״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. לי

    מחלקה חדשה לאיור אומנותי? אני רוצה שזה יקום אתמול 🙂

    1. yuval saar

      אבל נסתפק גם במחר…

  2. אורית עריף

    "פשוט מסתכל על דימויים יפים ומבסוט"
    אוי אוי אוי… לא כלכך קול אבל אני אייצג את הגישה השמרנית: איך איור יתנתק מההקשר אותו הוא מאיר?! מה יבדיל אותו מציור? רק ההימנעות מאבסטרקט? איור המוותר מראש על גישה פרשנית, בסופו של יום, משאיר אותי מאוכזבת.
    אגב, זה לא חייב להיות קשור להיעדר לקוח. רבים, ואני בתוכם, מאיירים באתרים ובלוגים עצמאיים ברשת ו(לצערנו) איש לא משלם לנו על כך. את הטקסט או הרעיון העומד בבסיס האיור מבחינה קונספטואלית אנחנו יוצרים בעצמנו.

    1. שירה

      פוסט נהדר ומפתיע. אני דווקא לא כל כך בעד הגישה השמרנית.
      איור שמרני יש לנו מספיק, והגיע הזמן לגישה חדשה קצת בתחום
      יש מקום לפתוח ולהגמיש את הגבולות יותר (כמו שירמי אומר)

  3. ירמי פינקוס

    כדאי לשים לב לשתי עובדות מרכזיות שמאפיינות את האיור כמדיום:
    1. האיור הוא מדיום פיגורטיבי, ומכאן שהוא בהכרח נראטיבי. כלומר, אם נרצה ואם לא האיור נושא משמעויות סיפוריות מעצם טבעו, ובזה הוא נקשר לתולדות האמנות עד הקוביזם פחות או יותר.
    2. השפה האישית כשלעצמה היא פרשנות. הקו, הרגש שהוא נושא, הבחירה מה להראות ומה להסתיר, הצבעוניות, האופן שבו מסגנן המאייר את האובייקטים, תפיסת החלל – כל אלה מהווים פרשנות עוד לפני שדובר במסרים אינטלקטוליים שניתן לנסח במלים.
    לכן אני לא כל כך מודאג שהקונספט ייעלם מהאיור.

  4. גבי

    פוסט מעניין. הסוף נוגע בנקודה חשובה וחבל שמאוד קצר
    אשמח לחזור להיות סטודנט במיוחד במחלקה כזאת לכשתקום

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden