כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 13: קרן תגר ואולג מילשטיין

יסלחו לי המשתתפים הקודמים במחקר שלי לקראת התערוכה אבל בפגישה ה-13 במספר עם המאיירת קרן תגר ובן זוגה המאייר אולג מילשטיין נהניתי יותר. הסיבה פשוטה להפליא: פגישה עם שני מאיירים משמחת יותר מפגישה עם מאייר אחד. הנה ההוכחה:

keren-oleg2 keren-oleg3 keren-oleg4 keren-oleg5 keren-oleg6 keren-oleg1

אבל הפגישה עם השניים הייתה לא רק משעשעת אלא גם מרגשת. וגם פה הסיבה פשוטה: ביום חמישי הקרוב (ה-24/1) תפתח לקרן בגלריית אלפרד תערוכת יחיד בשם "בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד" (במקביל תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד למאיירת כנרת לוריא, "Color Checker", ואת שתיהן אצרה מרב זקס). תערוכה של שתי מאיירות מוכשרות כל כך, מה יכול להיות טוב יותר? כך ששניה לפני שתוכלו לקרוא מה היה לקרן ולאולג להגיד על עולם האיור, הנה כמה מילים של אוצרת התערוכה על העבודות של קרן (האיורים בתחילת הפוסט הם של קרן, ארבעת האיורים שבסוף הפוסט הם של אולג).

ok1

שמה של התערוכה נלקח ממשפט שהופיע בעבודה שיצרה קרן ב-2012 – שנה שבה האפשרות האמיתית והקרבה של המוות נטרלו את רוב הפחדים שהגבילו לדבריה את חייה עד כה. תערוכת היחיד הראשונה שלה היא במידה רבה תוצאה של חוסר הפחד החדש הזה. לפני שלוש שנים קרן פתחה בלוג אישי – Drawing Diary – ששימש לה כפלטפורמה עצמאית לתצוגה של עבודות האמנות שלה.
בבלוג, שהצליח לצבור פופולאריות רבה, הציגה קרן איורים, ציורים, קולאז'ים, פסלים ועבודות טיפוגרפיות, שנוצרו בעקבות משמעת עבודה ממושכת, שיטתית ואובססיבית, שנועדה לשמר את הימים שעוברים וליצור פיסות זיכרון של רגעים חולפים. רבות מהעבודות בתערוכה נולדו כחלק מהעבודה על הבלוג, שיגיע לסופו עם פתיחתה.
בעבודותיה, קרן עוסקת רבות בתחושת "הזמן שעובר ואוזל", שאותו היא מרגישה נושף בעורפה כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת הזאת, שמלווה אותה שנים, התגלגלה למצב קונקרטי ומטלטל כשגילתה שהיא חולה. קרן מספרת שהצורך לצייר מציל אותה ומוציא אותה מהמיטה בכל יום מחדש.

pinki1

קרן ואולג הכירו במסגרת הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. כמי שלמדו במחזור ה-100 הם סיימו את הלימודים בשנת 2006. אולג, בן 34, מתרכז כיום בפיתוח אתרים. הוא מלמד זו השנה הרביעית במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, אפיון ואיור על ציר הזמן: "זה קורס שמיועד למאיירים קלאסיים, שלא יודעים לאייר בפלאש ותלת מימד ומעדיפים נירות וגואש. אני מלמד איך לעשות אנימציה חסכונית בתוך המדיה של ספרים אינטראקטיבים, אנימייטיד גיף, להבין איך משחק וידאו עובד וכן הלאה. פתאום הם מבינים איך איור יכול להשתלב בעולם המודרני. התוצרים נורא יפים כי הם מאיירים על הנייר ואז זה עובר למחשב. מה שכן, נהייתי מרצה מוערץ הרבה יותר כשגילו שאני נשוי לקרן…".

sleep-big-new

קרן, בת 33, עבדה כמעצבת גרפית במעריב ובהארץ עד שהחליטה להפסיק לעבוד כמעצבת ולהשקיע הכל בקריירת האיור. "פתחתי את הבלוג ב-2010 מתוך מטרה ליצור פלטפורמה שאני יכולה לעשות בה מה שאני רוצה, להיות מאיירת בלי לקוח. שם התחלתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת, בלי מגבלות ובלי כלום. משם הגיעו הרבה עבודות מסחריות שהתאימו לחלום שלי לעבוד עם עולם האופנה".

איור יותר אמנותי?

קרן: "כן. האיורים שמופיעים בבלוג הם לחלוטין תוצאה של גחמות שלי, ובשנים האחרונות הבלוג היה הפרויקט העיקרי שעבדתי עליו, מין יומן כזה".

שיש בו הרבה חשיפה.

קרן: "כן, זה משהו שמאד רציתי. גם לפני הבלוג תמיד ציירתי בסקצ'בוקים עבודות אישיות. זה מאד משחרר, זה מאד טיפולי. באמת. במיוחד כשאתה חושף את הדפיקויות שלך ומקבל תגובה חיובית מהסביבה והזדהות. זה מאד עוזר, אתה מרגיש פחות לבד. עכשיו קצת מיציתי את זה אז התערוכה תהיה תערוכת סיכום עבודות שהופיעו בבלוג".

04big

מה תרם לך הבלוג?

קרן: "אתה יכול ליצור לעצמך הזדמנויות שהיה קשה יותר ליצור לפני כן, בעיקר אצל מאיירים. יש לנו תכונות אופי משותפות, אנחנו אנשים שאוהבים להיות לבד. כשאני גיליתי בגיל 20 שאתה יכול לשבת כל היום בבית ולצייר זו הייתה התגשמות חלום. עכשיו אתה יכול גם להיות כזה וגם לזכות בחשיפה ולשתף.

"כיום המטרה שלי היא להביא למינימום האפשרי את המגע עם המחשב. זה לא עיקרון נעלה אני פשוט נורא משתעממת מזה. המחשב משמש אותי בשביל מוזיקה, כמרכז בידור. מצד שני האינטרנט כל הזמן פתוח, אני משתמשת בו כל הזמן כדי למצוא רפרנסים והשפעות, זה לגמרי הכלי העיקרי שלי. הייתי רוצה להשתמש בו פחות, למצוא השראה מהסביבה. בגלל זה אני נורא אוהבת לרשום. בהקשר הזה, מאז שפתחתי חשבון באינסטגרם הרבה פעמים הוא מחליף את הרישום. אתה רואה משהו שעושה לך משהו ואתה רוצה לתעד אותו ופעולת הצילום מחליפה את הרישום. לכן עזבתי את אינסטגרם וחזרתי לרשום אבל בסוף חזרתי ועכשיו אני בסיבוב שני. כשאולג יושב ביית ומאייר זה בסקצ'בוק, לא במחשב.

ktagar2

אולג: "היחס שלי לאיור הוא כמו לפתור חידות, כמו עבודה של מפתח. יש משימה, התוכנה צריכה לעשות איקס-ווי-זד, אני עושה את מה שצריך, הגלגלים זזים ובסוף אני מצליח. זה איור מבחינתי וזה משתנה פעם בחצי שנה לכיוון אחר. עכשיו אני בקליגרפיה. למה? כי ראיתי דברים יפים ואמרתי שאני חייב לדעת קליגרפיה. במשך חצי שנה אני יושב עם טושים ומאייר עד שאני אלמד את הטכניקה ואז אני אעזוב את זה לכל החיים. גם פרויקט הגמר שעשיתי בפיקסל-ארט היה בסך הכל העבודה השנייה שלי בטכניקה הזו בכל החיים וזהו, פיצחתי את זה. הלוואי והייתי יכול להיצמד לסגנון, לעבוד עליו במשך שנים ולהגיע לרמה גבוהה. זה פשוט משעמם אותי נורא מהר. אז יש לי מיליון סגנונות וכיוונים. לפני חצי שנה היינו בפריז, קנינו עטים ודיו לקליגרפיה והיה לי ברור שתוך כמה חודשים לא יהיה בזה שימוש. ככה זה, אני חי בצל של הכשרון של אשתי".

הכישרון של המאיירת או של האמנית?

קרן: "המתח בין איור לאמנות הוא דיון שנמשך בחבורה שלנו במשך שנים. מה זה איור, מה זה אמנות, מה ההבדל. תמיד מגיעים למסקנות אחרות. המסקנה שהגעתי אליה עכשיו היא שאם זה עבודה שאין לה לקוח מבחינתי זו אמנות. אני יודעת שההגדרה הזאת לא תספק אמנים או ראשי מחלקות אבל בשבילי זה מה שזה.

"מאייר, בין אם הוא עובד בעבור לקוח או בעבור עצמו, הוא עדיין מאייר. כשאני מאיירת, גם אם זה לבלוג, זה עדין איור שנובע מטקסט כלשהו, גם אם זה טקסט פנימי, עדין יש מסר או נרטיב שאמנות 'אמנותית' פחות מחוייבת אליו. בארץ יש חלוקה מאד ברורה בין אמנים למאיירים מה שבארצות הברית או באירופה זה יותר מטושטש. פה לא תראה בגלריית אמנות עבודות של מאיירים".

more-big

מה אתה חושב על זה?

אולג: "בבחירה בין אמנות לאיור אני באופן אישי מעדיף איור. אני נורא מעריך קראפט, שאנשים משקיעים זמן ויודעים לרשום ומשתמשים בכלים מורכבים. זה תמיד איכשהו מוזנח באמנות העכשווית, העניין של קראפט, גם אם ברור שאם יש רעיון גאוני לא אכפת לי איך הוא עשוי".

קרן: "באיור הקראפט הוא ערך בפני עצמו".

אולג: "לא תמיד, כפי שאפשר לראות באיור הווקטורי. כשעבדתי בשייקר שיגעתי אותם. לאיכות הביצוע יש משמעות ולא משנה אם זה פנדה או עפרונות או צבעי מים או איור וקטורי במחשב או תלת מימד. צריך שהקווים יהיו נכונים, שהעקומות והנקודות יתחברו ולא יהיה משהו מרושל, שהכל יישב טוב על הגריד".

קרן: "אולג מאד קפדן. הוא מאמין שרואים בתוצאה הסופית את הדרך שעשית כדי להגיע לשם".

אולג: "יש המון טכניקות שיכולות לעבוד רק במחשב – איורי תלת מימד, דיגיטל פיינטינג, אנימייטד גיפס – שלא מנסיות לחקות את הכלים האנלוגים. זה חי שם וזה יופי ואין שום בעיה עם זה אבל גם שם הקראפט יכול ליעשות כמו שצריך או בצורה מרושלת. במחשב הדברים יותר עוברים, אנחנו יותר סלחניים, אבל אני הכי שונא באיור דיגיטלי כשמנסים לעשות כאילו זה לא דיגיטלי ולא יודעים לעשות את זה טוב. כשרואים שניסו לעשות צבעי מים באפקטים או צבעי שמן במברשות פוטושופ לא מתאימות, זה פשוט לא יוצא טוב".

oleg2

oleg1

oleg3

oleg4

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

9 תגובות על הכתבה

  1. גפן

    אתם שניכם מדהימים ואני מעריצה של כל דבר שיוצא מהידיים של קרן שנים!!!

  2. אסף

    ראיון מעניין מאוד!
    רוצה להגיב לגבי האמירה של אולג על חיקוי טכניקות ידניות למחשב, שמעתי פעם את דוד פולונסקי אומר אותו דבר בהרצאה וזה שכנע אותי שלנסות לחקות טכניקות ידניות לדיגיטל זה שפל.. ואז לאט לאט ניסיתי בכל זאת (בגלל אילוצים..) וראיתי שזה לא כזה נורא, מה שחשוב זה לעשות את זה טוב ואז זה לא באמת משנה איך עושים את זה.

  3. גיא ג

    ראיון מרתק. התנסויות יפות. גם ספר הילדים שאייר אולג היה מוצלח ומעניין

  4. לירון

    אחלה ראיון, האיורים של קרן מרגשים, זוג מקסים.

  5. אלה

    מצטרפת לקריאות ההערצה אתם מדהימים ומעוררי השראה.

  6. לי

    מקסימים ומוכשרים 🙂

  7. אבנר פינצ'ובר

    איפשהו בתל-אביב ישנו בית, שהכשרון נוזל מתחת לדלת שלו ומציף את העולם. קרן ואולג יוצרים ברמות הגבוהות ביותר, עד שלפעמים יש התגלויות אבסורדיות – כמו למשל ש"בגיל 33" הייתה תערוכת היחיד הראשונה של קרן.

    אבל בעצם זה לא אבסורד בכלל (לפחות איך שאני מבין), כי קרן ואולג יוצרים בכנות נדירה. והכנות הזאת מובילה אותם לבחור לא בדרך המהירה ביותר לתהילה, ולא במירפוק אינסופי, אלא ביצירה כמו מדיטטיבית, מחוייבת, ממושמעת, רצינית.

    ואם סגנונית צריך לחשוב היטב מה בין העבודות של שניהם, אז נראה שדווקא במושקעות בתהליכים של היצירה נמצא הדמיון. העמלנות, שכמעט מתקרבת להקרבה עצמית, נוכחת כל כך. השאיפה אל הדיוק וההגעה אליו. הרף הכל כך גבוה. חוסר האפשרות שבוויתור. המלאות התרבותית.

    מבט-על על קריירות שדומה כל כך לתקריב של פרט מתוך עבודה.

  8. נועה

    אתם ממש ממש מוכשרים!

  9. סוסליק

    אולג, זה כיף לראות את העבודות שלך ברשת, אתה יוצר ברמות הגבוהות ביותר, בטוח שתגיע רחוק.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden