איור עכשיו. מפגש 15: רוני פחימה, מיכאל גולן ושירז פומן / מגזין Scrawl

Scrawl (קשקוש או שרבוט בעברית), הוא מגזין דיגיטלי עצמאי בנושאי איור וקומיקס, שהגליון הראשון שלו יצא כאפליקציית אייפד בחודש ספטמבר בשנה שעברה, לאחר שמהדורת הפיילוט שלו זכתה במקום הראשון בקטגוריית הקומיקס בתחרות magnify your world, תחרות בינלאומית של מגזינים אינטרקטיביים ביוזמת mag+.

מיותר לציין שכבר אז מיד הורדתי אותו לאייפד שלי וחיכיתי להזדמנות לשוחח עם יוצריו.

הגליון הראשון יצא לאור על ידי המאיירת רוני פחימה, בת 35, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2007); והמעצב מיכאל גולן, בן 33, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2004). לקראת העבודה על הגליון השני בנושא כוח, שיצא בחודש שעבר, הצטרפה אל השניים המאיירת שירז פומן, בת 33, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2005).

הגליון השני כבר שלם ומגובש יותר ואני חייב לציין שאלו היו ה-7.90 שקלים המוצדקים ששילמתי בזמן האחרון על תוכן ככלל ותוכן דיגיטלי בפרט (זה היה רמז לכל העלי האייפד מביניכם. זה הזמן לקנות גליון!). במיוחד חיבבתי בגליון הכוח את העבודה של ניב תשבי, שרמז אליה תמצאו בהמשך, אבל זה לפעם אחרת.

מיכאל: תמיד רצינו לעשות משהו ביחד, היו לנו פרויקטים שהתחלנו לעבוד עליהם כמו CA – קומיקסאים אנונימיים – אבל לא יצא מזה כלום.

רוני: היו הרבה התחלות שלא הגיעו למימוש ובשנה האחרונה מיכאל התחיל לעבוד על מגזינים אינטראקטיבים כמו zooz או the unlimited, והוא המנוע מאחורי זה. וכמו שמיכאל אמר, הרבה זמן רצינו לעשות משהו ביחד והפעם הוא אמר שזו ההדזמנות האחרונה…

מיכאל: לא אמרתי אחרונה… רצינו לעשות משהו ביחד כחברים ומגזין אייפד נראה כמו פלטפורמה טובה מבחינת עלויות לעומת מגזין מודפס. התחלנו לחשוב על זה ובדיוק כשהתלבטנו באיזו מערכת להשתמש ראינו שמאג-פלאס יצאו בתחרות של מגזינים חדשים, וראינו שבקטגוריית הקומיקס לא היו משתתפים. אמרנו שאם ככה די בטוח שנזכה… בשלב מאוחר יותר כבר התווספו מתחרים נוספים לקטגוריה אבל זה כבר לא שינה כי היה דדליין והתחלנו לעבוד, וזה מה שחשוב.

מה ההבדלים בין מגזין אייפד למגזין מודפס?

שירז: קודם כל הזמינות. יש בעולם סצינות מקומיות של איור ושל קומיקס אלטרנטיבי אבל הן בדרך כלל מוגבלות לרדיוס ההפצה המקומי שלהן. מגזן אייפד הוא אמצעי שאנשים יכולים להיחשף אליו בכל העולם יותר בקלות.

רוני: אבל לפני כן זו במה שמאפשרת צורות קריאות אחרות.

מיכאל: בנוסף, מימד הזמן יכול להיכנס לעבודה בצורה יותר ממשית ואתה יכול להכניס לאיור אנימציה וסאונד.

רוני: במגזין מודפס יש את אלמנט הדפדוף שעוצר את הרצף. כשאתה בונה או מעצב מגזין אייפד אתה יכול להחליט איפה יהיה הקאט, שלא יהיה מאולץ רק כי זה גודל הדף המודפס שמחייב דפדוף.

שירז: אנחנו כל הזמן מגלים אפשרויות אחרות וכלים נוספים.

מיכאל: כל התחום הזה של מגזינים דיגיטליים הוא תחום חדש. אדובי השיקה אותו לפני שנתיים אבל עד היום לא הרבה השתמשו בכל מה שיש להם להציע, רובם כלואים בפורמט של מגזין מודפס, יש לך אפילו רעש של דפדוף כשאתה עובר בין עמוד לעמוד. גם אנחנו בודקים את הגבולות והיכולות של הכלי הזה.

איך זה משפיע על האיור?

מיכאל: אנחנו לא יודעים עדין. חשוב לזכור שיש איור שלא צריך את המימד הדיגיטלי, טוב לו כמו שהוא.

רוני: אנחנו אנשי פרינט ביסודות שלנו, והמגזין הזה נעשה עם המון אהבה לפרינט ולטכניקות ידניות. אנחנו לא רוצים שכל הדברים האלו ייעלמו בעידן הדיגיטלי.

מיכאל: מעניין לראות מה קורה לטכניקות ידניות שהופכות להיות דיגיטליות.

מה קורה להן באמת?

מיכאל: הן נראות יותר טוב. הכל על האייפד נראה יותר טוב…

איך מתחילים בכלל לעבוד על גליון ראשון?

מיכאל: דבר ראשון עשינו רשימה של כל האנשים שהיינו רוצים לעבוד איתם, שמעניינים אותנו, שמסקרנים אותנו. ידענו שלא נוכל לייצר את הכל מהתחלה, היו לנו רק חודשיים, אז לחלק מהאיורים עשינו אדפטציה שיתאימו לאייפד, שיהיה הבדל בין מה שהודפס פעם לבין הגרסה הדיגיטלית.

“לדוגמה, הקומיקס של שמרית אלקנתי פורק כך שהריבועים שלו מתחלפים עם כל לחיצה. היא הכתיבה ככה קצב קריאה חדש שקשה להשיג בקומיקס מודפס. בפרויקט של ניר גולן שכלל איור הקדשות אישיות בספרים, לחיצה על כל הקדשה חשפה את תרגום ההקדשה לאנגלית. לא רצינו שהתרגום יתפוס יותר מדי מקום, מה שאתה לא יכול לעשות בעולם הפיזי, להחליף בין שפות באותו המקום. רוני יצרה איור באורך שני מטר שנגלל בהטיית המכשיר מצד לצד. רצינו לנצל את העובדה שאפשר להטות את האייפד ולהזרים ככה את האיור. וגם חשבנו שהם יאהבו את זה בתחרות…

מה למדתם מהגליון הראשון?

שירז: הרבה דברים טכנים. בגליון הפיילוט מיכאל התעסק מאד עם הפלטפורמה עצמה ואיך לנצל אותה הכי טוב.

מיכאל: ואז מאג-פלאס שינו את הגרסה של התוכנה והיה צריך להתאים את המגזין לגרסה החדשה. הבנו גם שלאנשים מאד חשוב מסך הרטינה, כלומר שהמגזין יתמוך באייפד שלוש וארבע.

שירז: בנוסף הבנו שחשוב לנו ליצור מגזין לאנשים שאוהבים איור וקומיקס. חשוב לנו שיהיו במגזין עבודות של אנשים שאנחנו מתחברים אליהם ומעריכים אותם, לתת להם את האופציה להשתמש במדיום הזה. המגזין קודם כל עוסק באיור, לא באינטראקטיב. יש כמה דרכים לספר סיפור, אנחנו מעדיפים שהם ינצלו את הפלטפורמה בצורה מעוררת השראה אבל זה לא חובה.

מיכאל: המטרה שלנו בסופו של דבר היא שכולם ייהנו מהמגזין ומהתהליך וגם לפתוח את התחום הדיגיטלי של מגזינים לאייפד שמן הסתם רק יילך ויגדל.

מצליחים להרוויח מזה כסף?

מיכאל: המטרה שלנו היא שכל גליון יצליח לממן את הגליון הבא.

רוני: והיעד הכלכלי שאחריו הוא לשלם למשתתפים, הרבה לפני שאנחנו נרוויח כסף בעצמנו.

מיכאל: עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לבדוק איך לפרסם את המגזין. אפשר לשלוח גלויות לאנשים בחו”ל שישימו בחנויות של קומיקס; זה בעולם הפיזי. באינטרנט אפשר לקחת משרד יחסי ציבור. אנחנו צריכים לבדוק את זה יותר לעומק, לחשוב על העניין הזה ברצינות, כי השקעה בפרסום אמורה בסופו של דבר להעמיד את המגזין על הרגליים. אפשר גם להכניס למגזין פרסומות, אולי אפילו פרסומות מאויירות.

מה העמדה שלכם מול האיור בעידן הדיגיטלי?

שירז: אני אמביוולנטית. זה נורא מרגש כשנפתחות בפניך אופציות טכנולוגיות מעניינות, כשאתה נחשף להרבה חומרים ויזואלים. אבל זה מרגיש לי לפעמים קצת כמו פצצה במוח. זה שפע של דימויים ויכול להיות בזה משהו משתק. האתגר של כל מאייר הוא למצוא את הקול הייחודי שלו שיצליח לבלוט בכל ים הדימויים הזה. זה נורא נחמד, אבל גם היום חשובים יד טובה, ראש טוב ותכנים מעניינים. בשבילי האולד-סקול עדין מנצח מהבחינה הזו.

מיכאל: באופן אישי אני עדין יותר אוהב לקרוא ספרים מודפסים. אני מתאר לעצמי שאת הבת שלי זה לא יעניין ושהיא תרצה לראות הכל על המסך. מבחינתי המחשב הוא עוד כלי כמו צבע שמן או צבעי עיפרון. כל עוד יש רעיון שעובר בצורה טובה ויפה זה אחלה, לא נראה לי שצריך לפסול או לשבח משהו רק כי הוא נעשה במחשב. הבעייה שלפעמים מתלהבים מהחידוש שמביאה איתה הטכנולוגיה ואז זה בא על חשבון הסגנון. כשהטכנולוגיה מכתיבה את הפתרון ולא הרעיון זה פחות טוב.

רוני: דרך Scrawl אני מתחילה לעשות שלום עם המדיה הדיגיטלית. רוב התכנים האינטראקטיבים שהיו עד עכשיו לא כל כך עניינו אותי. רק עכשיו אני מתחילה להבין איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזו בצורה שלא אונסת את האיור ושמאפשרת לחיות איתו בשלום.

שאלה אחרונה: למה Scrawl?

מיכאל: היה לנו ריב ענקי על השם.

רוני: לא ריב…

מיכאל: ויכוח סואן… רצינו שם קצר וקליט. סקרול היא פעולת השרבוט שקשורה לאיור אבל זה נשמע גם כמו גלילה של מחשב (Scroll). וזה נשמע גם שם אמנותי, כמו שם של גלריה במנהטן…

– – –

ולפני סיום, הנה לינק להורדת המגזין באייטיונז ורשימת המשתתפים המלאה בשני הגליונות:

גיליון הפיילוט:
שימרית אלקנתי / ניר גולן / שירז פומן / קרן תגר / רוני פחימה / מיכאל גולן + ריאיון עם נינו ביניאשוילי

גיליון כוח:
אור ליבנה / אלה כהן / אסף בן הרוש / בנג’מין קורטאולט / בתיה קולטון / דוד פולונסקי / טוקה מאיר / כנרת לוריא / מיכל צורי / ניב תשבי / ערן מנדל / קרן כץ / שרי כהן / רוני פחימה / מיכאל גולן / שירז פומן + ריאיון עם ג’ייסון (John Arne Sæterøy)